רש"י על בבא מציעא ט׳

1 במדה זו - לקמיה מפרש למעוטי מאי:

2 אי הכי - דלתנא קמא איפכא קני אמאי קתני משיכה בגמל והנהגה בחמור ליערבינהו וכו' מושכין ומנהיגין:

3 איכא חד צד דלא קני - להכי לא מצי למתני בתרוייהו משיכה והנהגה ותנא הכי מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג באחד מהן אותו שדרכו בשניהם:

4 במדה הזאת - קס"ד במשיכה או בהנהגה בין בגמל בין בחמור:

5 אחד תפוס במוסירה - ואינו מנהיג:

6 ש"מ רכוב קני - שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פלגי:

7 נקני נמי רכוב במוסירה - שבראש החמור שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי:

8 בשלמא רכוב - מצית למימר דקנה בהגבהת חבירו שהגביה ראשו השני מן הקרקע דקא מגבה לה בן דעת:

9 אלא תפוס במוסירה במאי קני - פלגא והלא ראשה השני מונח במקומו והגבהת הפקר לא קניא עד דעקר לכוליה:

10 האי מאי - דקא אמרת הגבהת תופס במוסירה לא הויא הגבהה לדידיה והויא הגבהה לאחריני אפילו אם תימצי לומר כו':

11 ובית פגיה - קיבציי"ל בלע"ז מה שבראש החמור וכחמור דמי:

12 מה שתפוס בידו - דמה שבתוך ידו הוי מגביה לגמרי:

13 לא זה ולא זה - והבא לחוטפו יחטוף:

14 כדקתני - זה קנה חמור וזה קנה מוסירה אפילו בית פגיה של חמור:

15 הואיל ויכול - התפוס במוסירה למושכו בכח וינתק מראש החמור ויביאנו אצלו דהואיל וראש החמור גבוה נוח להביאה אצלו בנתיקה אחת:

16 ברותא היא - דאע"ג דיכול לנתק לאו הגבהה היא:

17 חציה על גב העמוד - דכיון דבמקום גבוה הוא האוחזה בראשה השני נוח לו לנתק ולהביאה אצלו דלא מחסר הגבהה:

18 הכי נמי דקמא קני - דמכי אגבהה קניא כולה משום דיכול לנתקה אם כן יש חילוק בשנים שהגביהו מציאה זה מכאן וזה מכאן בין מקום גבוה למקום נמוך דהיכא דשני ראשיה מונחים בקרקע אין הגבהת של ראשון קונה כולה שאין יכול לנתקו ולהביאו אצלו מתוך שהוא ארוך ומונח בקרקע כל מה שהוא נותקו ומושכו אחריו נגרר הוא על גבי קרקע והיכא דאחד מראשיה גבוה כגון בראש החמור או על גבי עמוד המגביה תחלה ראש שעל גבי קרקע קונה כולה ואנן לא אשכחן תנא דמפליג:

19 רכוב בשדה - בהמה של מציאה קונה אבל לא בעיר וטעמא מפרש לקמיה ומנהיג אף בעיר קנה וכ"ש בשדה ש"מ רכוב לחודיה קני כו':

20 אין דרכן - משום צניעותא:

21 ואי רשות הרבים הוא קני - בעיר דדרך לרכוב שם ולא להנהיג פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו:

22 ואי אדם חשוב הוא - אין דרכו להנהיג בהמה ברגליו ודרך כבוד לרכוב עליה אף בסמטא שאין בני אדם שם וכן אשה שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תינתק הימנה:

23 ואי איניש זילא הוא קני - שדרכו לרכוב לפני כל אף בלא דוחק לפי שאינו צנוע אבל אדם בינוני כגון שאינו חשוב בעושר ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו אין דרכו לרכוב בסמטא בעיר משום צניעות:

24 משוך בהמה זו על מנת לקנות כלים שעליה - במקח וממכר ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה:

25 לקנות מי קאמר ליה קני - לקנות משמע אתה התכוין לקנות אני איני מקנה לך:

26 מי קני כלים - במשיכה דבהמה עם הבהמה דמדקא מבעיא לך במוכר כלים בלא בהמה מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דמקני בהמה קני כלים משום תורת חצר דקיימא לן חצרו של אדם קונה לו ובהמתו כחצרו והא חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני דכי אתרבאי גיטין דף עז. מאם המצא תמצא בידו גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי דלא נייד והוי משתמר:

27 וכי תימא כשעמדה - לאחר שעקרה ידה ורגלה ונקנית לו הבהמה במשיכה עמדה ולא הלכה ונקנו כלים בעמידתה דקנה לו חצרו:

28 כל שאילו מהלך לא קנה כו' - כלומר כיון דראויה היא לילך לאו דומיא דחצר היא ואין קונה בתורת חצר:

29 והלכתא - האי דפשיטא ליה דכי אמר ליה קני בהמה וקני כלים קני:

30 בכפותה - היא דפשיטא ליה דדומיא דחצר הוא קני וכל היכא דאמרינן בגמרא והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קני כו' מהכא קאמרי ליה:

31 קלתה - סל שעל ראשה שנותנת בה כלי מלאכתה וטווי שלה:

32 ה"נ דלא הוי גיטא - והאנן תנן במסכת גיטין דף עז. זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת:

33 מתני' לא אמר כלום - דאפילו אמרי' המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו כיון דיהבה ליה קנייה ממה נפשך אי קנייה קמא דלא מתכוין להקנות לחבירו הא יהבה ניהליה במתנה ואי לא קנייה קמא משום דלא היה מתכוין לקנות הויא ליה הפקר עד דמטא לידיה דהאי וקנייה האי במאי דעקרה מידיה דקמא לשם קנייה:

34 גמ' מי שליקט את הפאה - אדם בעלמא שאינו בעל שדה דאי בבעל שדה לא אמר ר' אליעזר זכה דליכא למימר מיגו דזכי לנפשיה דאפילו הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו כדאמר בשחיטת חולין דף קלא: לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו:

35 מעשיר לעני - שעשיר הוא שליקטה לצורך העני:

36 מגו דזכי לנפשיה - דאי בעי הוה זכי לנפשיה אם הגביה לעצמו:

37 חד מגו - מעני לעני:

38 ולימא מר דאפילו מעני לעני - אמרי רבנן דלא זכה לו:

39 דהא מציאה הכל עניים אצלה - כלומר הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה:

40 ותנן - המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ולא אמרינן מגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו דתנן היה רוכב כו':

41 ואמר אני זכיתי בה - קס"ד אני רוצה לזכות בה עכשיו קאמר ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו וקתני זכה בה אלמא לא קנה חבירו:

42 אי אמרת בשלמא מעני לעני מחלוקת - דאמרי רבנן לא אמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה אלא היכא דהגביה לדעת שניהם כגון שנים שהגביהו מציאה דאמר בה לעיל בבא מציעא דף ח. גבי בזמן שהם מודים חולקים בלא שבועה דטעמא משום מגו דזכי בהגבהה זו לנפשיה זכי נמי לחבריה אבל מגו דאי בעי הוה זכי לנפשיה זכי לחבריה לא אמרינן: