רש"י על בבא מציעא ח׳

1 דחזיא לבני מלכים - לבנים קטנים:

2 זאת אומרת - מתני' דקתני שנים שהגביהו מציאה קנאוה ויחלוקו וכשמגביה מגביה לדעת שיקנה בה חבירו חציה ש"מ המגביה מציאה כו' ולקמיה פריך דיוקא דרמי בר חמא מהיכא מאיזו בבא ממשנתנו הוא למד כן:

3 ולא יקנה לא זה ולא זה - וכל הרוצה יחטפנה מידם:

4 לעולם אימא לך לא קנה חבירו - היכא דמגביה לא נתכוין לקנות בה כלום וטעמא אמר לקמן בבא מציעא דף י. דהוי תופס לבעל חוב במקום כו':

5 והכא - דקתני במתניתין שנים שהגביהו מציאה קנו מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

6 תדע - דאפילו אמר לא קנה חבירו היכא דהגביה כולה לדעת חבירו הכא דהגביה לעצמו ולחבירו קני משום מגו:

7 פטור - המשלח פטור מלשלם כפל דקי"ל אין שליח לדבר עבירה להתחייב שולחו אלא שליח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין:

8 ואילו שותפין שגנבו - והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו אמרינן בבבא קמא דף עח: דחייבין:

9 השתא דאמרת מגו - דזכי לנפשיה כו' חרש ופקח שהגביהו מציאה קנאוה אע"פ שהגבהה של חרש אינה הגבהה לקנות אלא מפני דרכי שלום כדתנן גיטין דף נט: חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום אפילו הכי אמר מגו דזכי לנפשיה כו':

10 בשלמא חרש קני דקא מגבה לה בן דעת - לראשה השני לצורך שניהם וראשו של צד חרש לגבי חרש מיהא הויא הגבהה כדתקון ליה מפני דרכי שלום אלא פקח במאי קני לגבי פקח הוי ראשה שהגביה החרש כמונח על גבי קרקע דהגבהה דחרש לא קניא אלא מדרכי שלום בעלמא:

11 ומאי מגו - איכא למימר הכא דקאמר השתא דאמרת מגו אמרינן מגו וחרש אמאי קני הא לא זכי פקח לנפשיה דנימא דזכי נמי לחבריה ולא הויא הגבהה דפקח הגבהה:

12 אם תמצא לומר - כלומר אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחבירו כו':

13 הכא אדעתא דידיה קא מגבה ליה - האי פיקח:

14 דלא ליתי לאינצויי - עם החוטפים מהם:

15 מהיכא - מאיזו בבא ממשנתנו קא דייק לומר זאת אומרת:

16 הא קאמר כולה שלי ואנא אגבהתיה - והיאך נאמר לא יקנה לא זה ולא זה ויבא אחר ויטלנה והלא כל אחד טוען אני הגבהתיה ואין כאן מגביה מציאה לחבירו ומה יש לו להשיב בשלמא האי שכנגדו המוחזק בה כמוהו אמר לא הגבהת אתה כי אם אני אבל אחר מן השוק מה יטעון:

17 ממשנה יתירה - אמרינן דהמגביה מציאה כו' ומשום הכי אמרינן יחלוקו דאמרינן שניהם הגביהוה והוה ליה כל אחד מגביה מציאה לו ולחבירו וקני דאי משום דלא ידעינן הי מינייהו משקר והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין בשבועה משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף כדאמרי' לעיל בבא מציעא דף ג.. הא שמענא ליה מרישא:

18 דאהוי כמשיב אבידה - מדהוה מצי למימר כולה שלי ואמר חציה שלי:

19 וליפטר - משבועה:

20 ממשנה יתירה כו' - כדפרישית:

21 דרכוב קני - ואע"ג דלא משיכה היא שאינה זזה ממקומה שאין מנהיגה ברגליו:

22 צריכא למימר - דהיכא דלקוחה בין שניהם שיחלקוה בלא שבועה:

23 אלא לאו במציאה - ואיצטריך לאשמועינן שאין אחר יכול לחוטפה דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו:

24 ורבא אמר לך - בעלמא היכא דלא נתכוין המגביה לזכות בה לא קנה חבירו ומשנה יתירה דמתני' אשמועינן המגביה מציאה לו ולחבירו קנה אף חבירו דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

25 שמעית מיניה דמר שמואל תרתי - שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו':

26 אי נימא רכוב לחודיה - שאין אחר מנהיג עמו ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו:

27 מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני - הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין דף כב::

28 אלא רכוב במקום מנהיג - שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב לא:

29 או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה - והיא הגדולה בקנין:

30 למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן - לא גרס:

31 נחזי אנן - אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר:

32 המנהיג - בשור וחמור:

33 פוטר - קסבר לאו מידי עביד:

34 ומדאפיך שמואל כו' - ש"מ סבירא לשמואל רכוב לאו מידי מעשה עביד ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתניתין לאוקמא פטורא כרבנן:

35 הכי גרסינן שמע מינה ס"ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני - ולא גרס לרבנן:

36 והא זמנין סגיאין אמרת - להא שמעתין נחזי אנן:

37 ולא אמרת לן - אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה:

38 אברא - אמת הוא אמר לי נחזי אנן וזכור אני שאמרתי לו היכי תפשוט מר רכוב מיושב בקרון:

39 מוסירה - קבישטר"א:

40 מוסירה אינה קונה - במציאה עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן קדושין דף כה: בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין:

41 איכא דאמרי - רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר נחזי אנן וא"ל אביי היכי תפשוט רכוב כו':

42 אידי - שם חכם:

43 מחבירו - מקח וממכר:

44 בנכסי הגר - שמת ואין לו יורשין וכל הקודם בנכסיו זכה בהן:

45 ומהו לשון מוסירה - שמוסרין אותו בו ללוקח:

46 אי נימא ר' מאיר - דאמר היושב בקרון סופג את הארבעים ומתניתין יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה:

47 השתא לר"מ יושב קני - דקאמר היושב בקרון סופג את הארבעים:

48 רכוב מיבעיא - ולמה לי לאשמועינן בתרתי:

49 אלא לאו רבנן - ואשמועינן דביושב הוא דפטור אבל רכוב לא ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב:

50 במנהיג ברגליו - דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים:

51 היינו מנהיג - והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים:

52 תרי גווני מנהיג - דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים להאי מהו דתימא כו':

53 חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה: