רש"י על בבא מציעא קי״ד

1 איברא - באמת:

2 עליה רמי - שיהא לו צדקה שהכתוב הטיל עליו לעשות לו צדקה להלך לפניו:

3 מיכה מיכה - גבי לוה ומלוה כתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו ממך וגבי ערכין כתיב ואם מך הוא מערכך:

4 ברם כך היתה שאילה - אבל כן נשאלה שאילה אחת בבית המדרש מינה יש ללמוד שאין מסדרין:

5 דבר זה שאלתי אם למדנו גזירה שוה דמיכה מיכה ולא אמרו לי דבר:

6 הרי עלי מנה לבדק הבית - והשגת יד לא כתיב אלא בערכין אבל שאר הקדשות אין נידונין בהשג יד ומה שיש לו גובין הימנו והמותר יגבו לאחר זמן אם יעשיר:

7 מהו שיסדרו לו - כשבאין למשכנו:

8 שמחזירין - שמלוה מצווה להשיב לו את העבוט:

9 אין מסדרין - להשאיר לו כלום משבא למכור לאחר שלשים:

10 נדר בערכך - כי יפליא נדר בערכך נפשות ויקרא כ״ז:ב׳ הקיש נדרים לערכין:

11 ההוא לנידון בכבודו - היקש נדר לערכין להכי אתא שאם אמר דמי לבי או ראשי או כבידי עלי נותן דמי כולו אבל אם אמר על אבר שאין הנשמה תלויה בו דמיו עלי שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה הוא שוה ביד וכמה הוא שוה בלא יד להא מילתא איצטריך למיגמר נדר מערכין גבי ערכין כתיב שם ערכך נפשות אם אמר ערך אבר שהנשמה תלויה בו עלי נותן דמי כולו ואם אמר ערך ידי עלי לא אמר כלום שאין ערך כתוב אלא לנפש:

12 נידון בכבודו - האבר נידון לפי כבודו שאם הנשמה תלויה בו נותן דמי כולו:

13 ויסדרו לב"ח - גמרא קא פריך לה:

14 שמחזירין - מיום אל יום את כלי הצריך לו:

15 אינו דין שמסדרין - כשבא למכור לאחר שלשים יום ישאיר לו כדי חייו כגון מטה ומפץ והנך דאמר בערכין דף כג::

16 ואידך - תנא קמא דמתני' דאמר מסדרין לבעל חוב דקתני אם מת אינו מחזיר ליורשיו הא לו מחזיר לעולם:

17 האי - הוא דכתיב בערכין דריש ליה עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו שאם העריך עצמו עני והעשיר קודם שהעריכו כהן אינו נידון בהשגת יד אלא נותן ערך עשיר:

18 ויחזירו בהקדש - העבוט עד שלשים יום:

19 ערות דבר - בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר שמע מינה אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה והאי דבעי מיניה לענין תורם דהתם תנן תרומות פ"א מ"ו אין מגביהין תרומה ערום:

20 לאו כהן מר - דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי:

21 אין מטמאין - דגבי אהל כתיב אדם במדבר י״ט:י״ד אדם כי ימות באהל:

22 בארבעה לא מצינא - בגירס' דארבעה סדרין כגון מועד ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי' מנחות דף קי. אלו תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש:

23 בשיתא מצינא - בתמיהה זרעים אינו נוהג בחוצה לארץ וכן טהרות:

24 ספי - לקוט:

25 טרפי - עלין:

26 נפץ - אשקוש"ט בלעז:

27 סחט גלימא - נסחט ריח מתוך העלין לתוך טלית וקלטה טליתו את הריח:

28 וזבני' - לגלימ' בי"ב אלפי דינרי:

29 לא תשכב בעבוטו - הא עשיר שכיב בעבוטו:

30 מאי קאמר - וכי בשביל שהוא עשיר התירו לשכב על טליתו והרי הוא רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם:

31 הכי קאמר לא תשכב ועבוטו בידך - אלא השיבנו לו כבוא השמש כדכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש:

32 ה"ג המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו:

33 ועובר בכל השמות הללו - השב תשיב ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו לו:

34 מאי קאמר - דקתני אינו חייב להחזיר לו ועוד הדר תני עובר בכל השמות הללו עובר בכל השמות הללו השב תשיב לא תשכב בעבוטו ועד בא השמש תשיבנו:

35 אסיפא - אם לא החזיר:

36 ורבא אמר הכי קאמר וכו' - לא טעי תנא במאי דאתנייה חייב להחזיר לאוסופי ולמימר אינו חייב להחזיר אלא ודאי אינו חייב להחזיר נמי אתנייה והכי קאמר וכו' ושכח וחיסר ודילג מחייב להחזיר באינו חייב להחזיר:

37 שמשכנו שלא בשעת הלואתו - בבית דין:

38 אבל משכנו בשעת הלואתו - שהביא לו משכונו:

39 אינו חייב להחזיר - דקראי בחובלו לאחר הלואה כתיב דהיכא דאתייה ניהליה לאו חובלו הוא:

40 ארישא - אמשכנו שלא בשעת הלואתו ולא החזיר לו עובר בכל השמות הללו:

41 עד בא השמש תשיבנו לו - משמע בבוקר תשיבנו לו ויהא בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו:

42 זה כסות לילה - לקמן פריך דלילה לאהדורי ליה ביממא למה ל:

43 כבא השמש - בלילה החזירו לו:

44 איסמייה - אסיר ברייתא זו מסדר משנתי:

45 אמר ליה לא - תסמייה דהא כסות לילה וכסות יום דקאמר לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום קאמר והכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו וכבא השמש תטלנו. זה כסות יום ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה ולענין חבלה קרי ליה כסות לילה:

46 משכנו ומת - לוה לאחר שהשיב לו את העבוט:

47 שומטו - מלוה מעל גבי בניו ואין נעשה אצלו כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לב"ח דכיון דמשכניה קנייה: