רש"י על בבא מציעא ק״ח

1 ואם לאו לא מסתגי להו - אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם ילכו בשפתו השניה ולכשיגיעו כנגד שלי למה יטריחו לעבור את רוחב המים והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה:

2 חזא ההוא אבא - יער שהניח רבה בר רב הונא לפי שאין העליונים והתחתונים קוצצין ורבה בר רב נחמן לא היה יודע שכן היה שיהא עליון ותחתון של עכו"ם המושל:

3 יד השרים והסגנים - פסוק הוא בספר עזרא:

4 תיקוץ ענפיה - ימותו בניו:

5 לאגלי גפא - הכל מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר:

6 אגלי - שערים כמו ברכות דף כח. טרוקו גלי:

7 גפא - סתימת העיר כדתנן לעיל בבא מציעא דף כה: מצא אחר הגפה גוזלות:

8 לא צריכי נטירותא - תורתו משמרתו כדכתיב משלי ו בשכבך תשמור עליך:

9 לכריא דפתיא - לכרות מעין או בורות למים לשתות:

10 ואפילו מרבנן - שהרי גם הם צריכים לשתות ועל שם כלי ששותין בו משקין שקורין פתיא בלשון ארמי קרי ליה כריא דפתיא:

11 דלא נפקי באכלוזא - שאין יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור אלא גובין מעות ושוכרין פועלים:

12 לאו בני מיפק וכו' - גנאי הוא להן:

13 לכריא דנהרא - כשמעלת שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין מרוצת המים וכורין ומנקין אותו להעביר מכשוליו:

14 תתאי מסייעי לעלאי - כשהעליונים מתקנין כנגדן למעלה יש על התחתונים לסייען שמכשולין העליונים מעכבים מים מלירד נמצא תיקון העליונים לעזרת התחתונים:

15 אבל העליונים אין צריכין לסייע את התחתונים - כשמתקנין למטה שתיקון של מטה אינו לעזרת עליונים אלא לרעתם שכל זמן שהמים רצים למטה הנהר מתמעט למעלה והשדות שלהן מתייבשות:

16 וחילופא במיא דמיטרא - כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל את הדרכים ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר אם נתקלקל החריץ כנגד התחתונים וכורין להם העליונים צריכים לסייע את התחתונים לכרות כנגדן שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים חוץ לעיר יעמדו העליונים במקומן אבל תחתונים אין להן לסייע לעליונים לכרות למעלה שכל זמן שלא ירדו העליונים למטה טוב להן לתחתונים:

17 ומתקנת לעצמה - בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה:

18 המקלחות מים - מים סרוחין מי מטר:

19 לביב אחד - חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו:

20 כולן מתקנות עם התחתונה - מסייעות אותה לתקן כנגדה כדפרישית לעיל:

21 האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא - בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך טסקא דהוא מס של קרקע ואם בא אחד ומחזיק על שפת הנהר מקום שהספינות עולות לנמל וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן ומוציאין וזה החזיק לבנות שם בנין או לחרוש ולזרוע:

22 חציפא הוי - שמקלקל מקום לרבים:

23 אבל סלוקי - מדינא לא מסלקינן ליה:

24 והאידנא דכתבי פרסאי - לאותן הלוקחין שדות שעל שפת הנהר קני לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס והלוקחין גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים ואם בא אחד והחזיק מן הגדר ולצד הנהר מסלקינן ליה לפי שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים:

25 בני אחי - שדה העומדת ליקח בטסקא ושדות שני אחים סמוכין לה מכאן מכאן:

26 ואי משום דינא דבר מצרא - אם אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק ואומרים אנו היינו מצפים לקחתה שאנו צריכין לקרקע וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח במקום אחר:

27 לא מסלקינן ליה - דלא איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל:

28 ועשית הישר והטוב - דבר שאי אתה נחסר כ"כ שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין:

29 אתא לאימלוכי ביה - שדה היוצאה לימכר ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן ואמר ליה זיל זבון:

30 נהרדעאי אמרי צריך למקני - דאי לא קנה מיניה מצי אמר ליה משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה שאם באתי אני אצל הבעלים היה מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי:

31 השתא דאמרת צריך למיקנייה מיניה - אם כן אין קניינו של זה כלום אם אייקר או זול ארעא ברשותא דבר מצרא אייקר או זול ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה דכי אייקר רווחא דבר מצרא הוא וכי זול פסידא דבר מצרא הוא:

32 ואי לא יהיב ליה מאתן - דגבי דהאי הוא דאוזיל:

33 בי מיצעי דנכסי - של מוכר שדות המוכר מקיפות לה מכל צד:

34 חזינן אי עידית היא - דבר העשוי לימכר לעצמו שאינו דומה לשאר שדות הסמוכות לה:

35 זביניה זביני - ואין מצרני המוכר יכולים לסלקו שהרי יש ביניהן הפסק:

36 ואי לא איערומי קא מערים - אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח הלכך מהשתא מסלקינן ליה:

37 ואי כתב ליה אחריות כו' - דודאי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה:

38 מוכר כל נכסיו לאחד - בכל מקום שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחת מהן וערערו:

39 לית בהו משום דינא דבר מצרא - שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא:

40 אריא אברחי לך - ואין לך ישר וטוב מזה:

41 עכו"ם לאו בר ועשית וכו' - ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה:

42 שמותי ודאי משמתינא ליה - למוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו"ם:

43 משכנתא - אם מכרה למי שממושכנת לו:

44 לית בהו משום דינא דבר מצרא - שזה שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו:

45 למכור ברחוק ולגאול בקרוב - אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו ורוצה לקנות אחרת בקרוב:

46 אין בה משום דינא דבר מצרא - לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. ואם באנו לעשות איחור בדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות:

47 וכן לכרגא - לפרוע כסף גולגלתא למלך:

48 ולמזוני - למזון אלמנה והבנות שב"ד מוכרין בנכסי יתומין וכן לקבור את המת:

49 בלא אכרזתא - וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר המלך וכן חסרון מזונות ולבזיון המת כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי:

50 לאשה ליתמי ולשותפי - מכר לאשה לא מסלקינן ליה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון דלא נתברר חלקו והרי הוא כשכן בכולה:

51 שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין - נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן שכיני העיר קודמין ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר והשתא לא נראה לי דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל ולמימר הכי לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא דקודמין ותו דקאמר שכן ותלמיד חכם ת"ח קודם אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת"ח קודם תלמיד חכם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית כו' ותו קרוב ותלמיד חכם מאי דינא דבר מצרא איכא וא"ת כששניהן מצרנין אטו משום דת"ח הוא משלח גלימא דאינשי:

52 זוזי טבי זוזי תקולי - מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח אבל של לוקח טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן ואי נמי איפכא:

53 לית בה משום דינא דבר מצרא - דאמר ליה המוכר בהא ניחא:

54 הני ציירי והני שרו - לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן של מצרן צרורין וחתומין וזה ירא להתירן שלא יאמר יותר היו ושל לוקח מותרין:

55 לית בה משום דינא דבר מצרא - דפסידא דמוכר הוא דאמר לזוזי צריכנא:

56 אמר ליה איזיל ואיטרח וכו' - מילתא באפי נפשיה היא מצרן שאמר איזיל ואיטרח וכו':

57 דאמיד הוא - שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו:

58 ובתי דחד - בנין שעליה:

59 מרי ארעא מעכב אמרי בתי - שלא למכור הבנין לאחר דהואיל והוא בא למוכרם וזה צריך לה טוב שיהיה בנינו בקרקע שלו ואיכא הישר והטוב:

60 מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא - שהוא אינו חשוב שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק מיניה:

61 ודיקלי דחד - שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו:

62 ארעא לזורעה - המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית:

63 ישוב דבתי עדיף - לבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו:

64 אפסיק משוניתא - שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן:

65 או ריכבא דדיקלא - הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין פלשייר"י בלעז:

66 אם יכול להכניס המצרן תלם אחד - משדהו לתוך שדה זו אית בה וכו':

67 תלם - שורות המענה:

68 ואי אייתי בהדדי - שמערער כל אחד על מצרנותו:

69 פלגי לה בקרנזיל - בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה ☒ ולשון קרנזיל זיל בה לקרנות: