רש"י על בבא מציעא ל״ג

1 רובץ - מקרה הוא לו שרובץ תחת משאו בפעם הזאת:

2 ולא רבצן - הרגיל בכך:

3 ולא מפורק - והוא צריך טעינה ולקמן פריך הכתיב הקם תקים:

4 יכול מרחוק - והטיל עליו שילך שם:

5 מדדה עמו - לאחר שהטעינו שמא יחזור ויפול:

6 גמ' מנא הני מילי - דשלו קודם:

7 לא יהיה בך אביון - הזהר מן עניות:

8 כל המקיים בעצמו כך - אף על פי שלא הטילו עליו הכתוב יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלי קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם תמיד מדקדק. פורק מעליו עול ג"ח וצדקה וסוף שיצטרך לבריות:

9 שלמדו חכמה - סברת טעמי המשנה ולהבין שלא יהו סותרות זו את זו וטעמי איסור והיתר והחיוב והפטור והוא נקרא גמרא:

10 מקרא - תורה נביאים וכתובים:

11 משנה - כמו שהן שנויות ואין טעמן מפורש בהן:

12 כל שרוב חכמתו הימנו - אם מקרא אם משנה אם גמרא:

13 האיר עיניו - שהודיעו טעם משנה אחת שלא יכול להבין:

14 דאסברן זוהמא ליסטרון - בסדר טהרות כלים פי"ב משנה ב ופכ"ה משנה ג היא שנויה ולא הייתי יודע מה כלי הוא ולמדני שהוא כף גדולה שמסלקין בו זוהם הקדירה והקלחת לצדדין:

15 קרע מאניה - קרע שאין מתאחה כדין תלמיד על הרב:

16 אחד יורד לאמת השחי - משנה היא במסכת תמיד פרק ג משנה ו אצל הנכנסים שחרית לפתוח דלתות ההיכל מי שזכה בדישון מזבח הפנימי כו' ושני מפתחות בידו אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון אחד מן המפתחות הללו פותח פשפש הצפוני שאצל פתח ההיכל בקרן מזרחית צפונית של אולם והיכל כדתנן התם שני פשפשים היה לו לשער הגדול אחד לצפון ההיכל והאולם ואחד לדרומו ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם כדמפרש התם ואותו פשפש שבצפון והוא לפתח שבזוית האולם שאצל חמש אמות של כותל ההיכל שבצפון פתח ההיכל ודלת סובבת בו ואותו מפתח של אותו הפתח יורד לאמת השחי. פשפשים פתחים קטנים כמין כיפות קטנות ארכו כעובי רוחב הכותל ודלת סובבת בו פושטי"ר בלעז אחד יורד לאמת השחי. הבא לפתוח בו שחרית פשפש שבזוית האולם עומד מבחוץ בתוך האולם ומכניס ידו בחור שבכותל עד בית שחיו ופותח:

17 ואחד פותח כיון - לאחר שנכנס בזה ובא לו לתא אשר על פני אחת עשרה אמה של אולם קצת מן ההיכל ופותח במפתח שני דלת אחד שמן התא להיכל מהר בלא טורח כשאר פתחים ונכנס להיכל לפתוח דלתות ההיכל:

18 כיון - כמו פסחים לז. יעשנה בדפוס ויקבענה כיון מהר בלא טורח והאי שער הגדול הוא פתח ההיכל שבין אולם להיכל:

19 עומדין זה מפני זה - כדין תלמיד לרב לפי שהיו יושבין תמיד בבית המדרש יחד ומקשין ומפרקין וכולם למדים זה מזה:

20 לרבו מובהק - שרוב חכמתו ממנו כר"י:

21 וצריך לו רבו - ששמע שמועות שיש בידו מפי אחרים:

22 מאי - כלומר קודם לאביו לענין אבדה:

23 ותנן רבו שלמדו חכמה - סתמא כר' מאיר:

24 רוב חכמתו - אם מקרא מקרא אם משנה משנה:

25 מדה - היא קצת:

26 ואינה מדה - שהמשנה וגמרא יפים ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן לכתוב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורות אחרונים לכתבו:

27 גמרא - כבר פירשתי למעלה שהוא לתת לב להבין סתימות טעמי המשנה מה הם וכששתים סותרות זו את זו יבין לתרץ שיהיו שתיהן קיימות או לדעת דברי התנאים החלוקים בדבר ונימא הא מני פלוני חכם הוא:

28 בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה דף י. ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה:

29 שבקו כולי עלמא מתני' - מלחזור על גרסת משנתם:

30 ואזלו בתר תלמודא - לחשוב בסברא:

31 הדר דרש להו הוי רץ למשנה - לפי שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר:

32 מאי דרוש - מתחילה כשדרש שגמרא גדול:

33 לעמי פשעם - עמי דהיינו ת"ח את חטאתם אני קורא פשע שהיה להם לתת לב בטעמי משנתם שיבררו להם על העיקר ולא יורו הלכה מתוך משנה שאינה עיקר:

34 ולבית יעקב - שאר העם:

35 חטאתם - אפילו פשע שלהם אני קורא חטאת:

36 הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ טעמי המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה:

37 שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך:

38 עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך:

39 אלו ת"ח - ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין:

40 שנאיכם אלו בעלי משנה - ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה דף כב. התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם:

41 מנדיכם אלו ע"ה - שת"ח שנואין ומתועבין להן כנדה:

42 שמא תאמר אבד סברם - של אלו שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן:

43 ת"ל ונראה בשמחתכם - ולא נאמר ואראה בשמחתכם כך אמר הנביא אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם:

44 והם יבושו - אותם שהם עובדי כוכבים שאינם ממנו ואינן נקראין על שם ישראל יבושו וישראל ישמחו:

45 מתני' המפקיד. ולא רצה לישבע - שבועת שומרים שלא פשע בה ושלא שלח בה יד שהיה יכול ליפטר בשבועה זו שהרי אמרו כו':

46 למי שהפקדון אצלו - דכיון דשילם קנה כל תשלומיה ובגמרא מפרש טעמא:

47 גמ' דמקני ליה כפילא - הבעלים מקנין לשומר כפל העתיד להשתלם כדאמר לקמן שבשעה שמסרה לו לשמור על מנת כן מסרה שאם תגנב וירצה וישלם יהא כפל שלו:

48 אימר לא מקנה ליה כפילא - לא מסרה לו מתחילה על מנת כן:

49 דלא נפיש כפלייהו - שאין באין לידי ארבעה וחמשה שאינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד:

50 מתקיף לה רמי כו' - אמתניתין קא מתמה:

51 והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם - והיאך הקנו לו בעלים כפל זה שעדיין לא נתחייב בו גנב:

52 ואפילו לר' מאיר דאמר - בפ"ג דקדושין דף סג.: הרי את מקודשת לי על מנת שאתגייר איכא למיגמר מינה מוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם דאפליגו בה רב הונא ורב נחמן לקמן באיזהו נשך בבא מציעא דף סו::

53 דעבידי דאתו - גרסינן: