רש"י על בבא מציעא ק״ה

1 תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה - קבל היום ממנו במנה ולמחר במנה וכתב שטר על מאתים הפסיד הלוה כמה דפרישית שאם יהא הפסד בזה ושכר בזה לא יחשבו כל אחד לבדו אלא השכר ימלא הקרן תחילה ואח"כ יחלוקו המותר ואם כתב ב' שטרות כמשפט הזה מחשב הפסד של זה לבד והשכר של זה לבד ויקבל הבעלים עליו בהפסד החצי ובשכר השליש ועצה טובה קמ"ל רבא דבחד עיסקא לכתוב חד שטרא ובתרי עסקי נכתוב ב' שטרי ויהא הדבר שקול:

2 ולא מצי למימר ליה - לבתר דמלייה:

3 דרי מהיאך פסידא קמא בהדאי - וקבל עלך חצי הפסד ובשכר טול שליש ונמצאת פוחת מן הקרן:

4 דא"ל להכי טרחת ומליי' וכו' - דמדלא אודעתן מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא דמלוי קרנא טרחת:

5 בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח - שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוהו ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעה"ב כמשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו:

6 דמעכב - עליה עד שיגיע הזמן שקבעו לבעה"ב שיחזרו לו את שלו והמותר יחלוקו:

7 אי אמר ליה ניפלוג רווחא - השתא מפרש ואזיל מ"ט אית ליה דניעכב אי א"ל האי פלוג רווחא והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד הזמן מצי א"ל אידך רווחא לקרנא משתעבד שמא בסחורה שנעשה עוד נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן:

8 ואי אמר ניפלוג - תרוויהו מצי א"ל עיסקא להדדי משתעבד ואם ניפלוג שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד אותו הזמן ואם אפסיד שמא חלק השני ישתכר וימלא חסרון ואנו יחד קבלנו ונשתעבדו החלקים זה לזה:

9 מתני' ולא רצה לנכש - התבואה:

10 אתן לך חכירך - כך וכך כורין שפסקתי עמך ומה איכפת לך אם יחסר חלקי שהעשבים מכחישים השבלים אין זה אלא עלי:

11 אין שומעין לו - והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא פשיטא מי מצי א"ל מאי איכפת לך:

12 גמ' ואי א"ל כריבנא וכו' - השתא מפרש אמאי אין שומעין לו אי אמר לו אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים מאי מהדר ליה:

13 א"ל אנא חטי מעליא בעינא - אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים:

14 מנסבת שם רע לארעאי - הרואים סבורים שניכשת ואעפ"כ היא מלאה עשבים ואתה מוציא שם רע לארעאי ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר לא יהיה יורד:

15 והא תנן וכו' - הרי לא שנה במתני' אלא טענה אחת ובשבילה קאמר אין שומעין לו ע"כ בהא תליא כולה:

16 אלא משום דא"ל בזרא דנפל נפל - כל טענתו אינה אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה וטענתו לעולם עומדת דכי א"ל כריבנא לאחר הקצירה א"ל האי נהי דעקרת לשרשים סוף סוף העשבים שתניח בה עכשיו עד שיזרעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה:

17 מתני' המקבל שדה מחבירו ולא עשתה - תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה עוד כדי טרחו:

18 אם יש בה כדי לעשות - מתבואתה כרי ובגמרא מפרש מאי שיעוריה:

19 חייב ליטפל בה - בעל כרחו והא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו סוף סוף חכירו הוא נותן לו:

20 מה קצבה בכרי - מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול שדה גדולה לשיעור כרי ושדה קטנה לשיעור כרי:

21 אלא אם יש בה כדי נפילה - שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו:

22 נפילה - זרע שמפזרים לה במפולת יד:

23 גמ' אקום ואניר - אעמוד ואחרוש:

24 ואדרי - אזרה המוץ ברחת או בנפה:

25 בעמלאי ובנפקות ידי - בהוצאתי:

26 הרחת - פל"א שזורין המוץ ברוח מתוך התבואה:

27 שתעמוד בה - כשתוחבין אותה בתוכו:

28 מהאי גיסא ומהאי גיסא - אם נראין חודיה משני צדדין:

29 כונס שלו - פלדי"ן בלע"ז הרחת שמכניסין אותה לגבות התבואה עליה לזרות שאין רואה פני החמה וצדדין נמי בכלל כונס הם:

30 תנן התם - במס' עוקצין וכו' משום אמרי דבי ר' ינאי דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתני' נקט להו גבי מתני' דמפרשי בה דבי ר' ינאי שיעורא:

31 פריצי זיתים - כדמפרש רשעי זיתים וענבים שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם:

32 מטהרים - מן טומאת אוכלין דלא חזי לאכילה:

33 וכמה פריצי - כמה הן מבושלין ועדיין פריצין הן:

34 ארבעת קבין לקורה - שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת ואין מוציאין אלא ארבעה קבין שמן:

35 באוללא - בתפוחה אחת שקורין שק ויש מקום שבתי בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד ויש מקום שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה וישער רבי אלעזר בקטנים ורבי ינאי בגדולים וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין:

36 עלו - זב וטהור לאילן שכחו רע או לסוכה ענף אילן שכוחה רע:

37 טמא - הטהור שכיון שהאילן או הסוכה כחה רע נכפפת תחתיהן וכבד העליון על התחתון ונשען עליו מכחו של עליון ובין זב שנשען על הטהור ובין טהור שנשען על הזב טמא: שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב:

38 שאין בעיקרן לחוק: ברחבו רובע הקב:

39 שנחבאת בחזיונה - שנטמנת באחיזתה שהאוחז בה טומנה בכף ידו:

40 המהלך בבית הפרס - שדה שנחרש בה קבר חשו לעצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל והיו שם אבנים שאינן תקועות וקבועות בארץ והן נסטות מחמת העובר עליהן ועצם כשעורה ניסט מכחו או רכב מי שרוצה לאכול טהרות על אדם או בהמה שכוחן רע והוליכוהו עליהן טמא הרוכב לא מיבעיא נרכב דטמא דבלאו היסט אבנים נמי טמא המהלך בבית הפרס אלא אף הרוכב טמא דכיון דכח התחתון רע מחמת משא העליון ניסטו והרי כאילו מסיטו הוא וכח התחתון אינו מועיל להצילו אא"כ כחו יפה אבל אם היה כחו יפה לא חשיב משא העליון ואינו כמסיטו:

41 נוקשות - זו לזו:

42 ארבעה קבין - הוי שיעור משוי:

43 מפשילן לאחוריו - שאין כובדן מונע מלהתכוין לבו:

44 רוצצות - מתמעכות תחת המשא:

45 ואם לאו - שהוא קל או שאינו מוטל עליהן:

46 באיזה משאוי - הוי רציצה:

47 במקום תפילין - אצל תפילין של יד:

48 אפילו מטפחת שלהן - שכורכין בה תפילין בלילה:

49 אסור - להניח לשם משאוי על הראש בשעה שתפילין במקומן מונחין:

50 וכמה - יהא במשאוי ויהא אסור להניחו על הראש אליבא דר' שילא:

51 ריבעא דריבעא - רביע ליטרא דבר מועט הוא:

52 ד' סאין זרע לכור - לבית קרקע כור והוא אלף וחמש מאות אמה אורך של נ' אמה רוחב דחצר המשכן הוי סאתים והוא מאה על נ' וכור ל' סאין ובין מרובע ובין ארוך וקצר לפי חשבון זה שיעורו:

53 אסברא לך - לאו דרבי אמי פליג אדרבי יוחנן רביה אלא שהעולם מתקלקל והולך:

54 בימי ר' יוחנן הוה שמינה ארעא - ודיו לבית כור בד' סאין ובשני דר' אמי כבר הוכחשה וצריכה ח' סאין:

55 הרוח שפיזרה את העומרים - בשדה וכיסו את הלקט של עניים המפוזר בשדה ואין ידוע כמה לקט היה שם למטה מן העומרים שמין אותו ב"ד הולכין עליה ושמין כמה לקט שדה זו ראויה להעשות בכל שנה:

56 רשב"ג אומר - אין הדבר צריך אומד כבר קצוב כדי נפילה ועומד ונותן לעניים כדי ניפול לקט הקצוב ולקמן מפרש להו:

57 לכור זרע - לשדה שזרעו בה כור או לשדה שלוקט בה כור תבואה ואם תמצא לומר לכור זרע:

58 למפולת יד או למפולת שוורים - יש מקום שזורעין את התבואה ביד ויש מקום שנותנין הזרע בעגלה מנוקבת ומוליכין השוורים את העגלה על המחרישה והזרע הוא נופל והולך והרבה זרע צריך למפולת שוורים יותר ממפולת יד וקא מיבעיא לן לשדה של זרע כור למפולת יד שלה שיערנו בלקט שלה ארבעת קבין או לכור זרע למפולת שוורים:

59 מתני' מכת מדינה - מפרש בגמ' והא ליתא אלא בחכרנותא דאי בקבלנותא מאי מנכה איכא מה שימצאו יחלוקו:

60 אינו מנכה - דאמר לו מזלך גרם:

61 בין כך ובין כך - אפילו היא מכת מדינה אינו מנכה שעל המעות לא נגזרה גזירה הלכך לא עליה היתה פורענות זו:

62 גמ' רובא דבאגא - רוב הבקעה שזו בתוכה:

63 נשדף תלם אחד - ולא יותר משדות שהן סביבותיה ואותו תלם כל סביבות שדה זו:

64 תלם - שורות המענה:

65 נשתייר תלם אחד - כל סביבותיה שלא נשדף וארבע שדות שסביבותיה נשדפו וגם זו נשדפה:

66 מהו - מי אמרינן דכיון דנשתייר תלם אחד על פני כולה שלא לקתה אין זו מכת מדינה אלא מזלו או דלמא האי שיורא לאו כלום היא:

67 איפסיק בירא מהו - אם היו ארבע שדות שהן סביבותיה בורות ושאר שדות סביב סביב נשדפו מי אמרינן ד' שדות שסביבותיה לא נשדפו א"ד אמר ליה אם היו זרועות אף הם נשדפו:

68 איפסיק בירא - שדה בור הפסיק בין השדופות לזו:

69 אספסתא - היו אותן שסביבותיה זרועות שחת למאכל בהמה ולא נשדפו והן הפסיקו בין השדופות לזו: