רש"י על בבא מציעא כ׳

1 ש"מ - מדלא חיישינן להכי דאי נמי הוה הכי שפיר זכי בעל בשובר שנכתב לשמה:

2 איתא לדשמואל - דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר המוכר הזה ומחלו מחול הוא אצל הלוה הלכך אם מכרה זו כתובתה באייר דהיינו שטר חוב וחזרה ומחלתה לבעל בתשרי מחול ושפיר טריף בעל:

3 בששטר כתובה יוצא מתחת ידה - שמביאה לפנינו דליכא למיחש לשמא מכרה בטובת הנאה שאילו מכרתה היתה מוסרת הכתובה ביד הלוקח:

4 לשתי כתובות - שמא שני שטרי כתובה היו לה ויש לחוש שמא מסרה אחד ללוקח ובאה לחזור בה ולמחול אצל בעלה ומוסרת לו שובר המוקדם לשטרו של לוקח אלא ודאי איתא לדשמואל ומתוך שבידה למחול שטר כתובה לבעלה עכשיו לא חיישינן לשמא כתבה ליתן בניסן כו':

5 ואביי אמר - מהכא לא תסייע לשמואל:

6 חדא דלשתי כתובות לא חיישינן - הלכך ליכא למיחש לדלמא זבנתה בטובת הנאה:

7 ועוד - אי נמי זבנתה בטובת הנאה לית לן למיחש לשמא כתבה לשובר בניסן ולא קבלה עד תשרי דאי נמי הכי הוה כי מטא שובר לידיה בתשרי זוכה למפרע בו מזמן חתימתו ולא הוה ממכרה שבנתיים כלום ושובר בזמן הכתוב בו טורף ואביי לטעמיה כו':

8 מתני' איגרות שום - ששמו ב"ד נכסי לוה למלוה בחובו:

9 ואיגרות מזון - שקיבל עליו לזון את בת אשתו:

10 מיאונין - קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה יוצאה ממנו במיאון ואינה צריכה גט אלא אומרת בפני שלשה אי אפשי בפלוני בעלי וכותבין לה ב"ד שטר שמיאנה בפניהם להיות לה עדות שמותרת לינשא:

11 הרי זה יחזיר - דליכא למיחש לשמא נמלך דהא ב"ד לא כתבום אלא בדבר מקויים ולפרעון נמי ליכא למיחש דבהני שטרות לא שייך בהו פרעון כדאמרינן לעיל בבא מציעא ד' טז: ואפילו למ"ד שומא הדר איהו דאפסיד אנפשיה:

12 שטרי ברורין - בגמרא מפרש:

13 מצא בחפיסה או בדלוסקמא - שום שטר:

14 או שמצא תכריך של שטרות - בכרך או באגודה ובגמרא מפרש מאי חפיסה ודלוסקמא ותכריך ואגודה:

15 הרי זה יחזיר - דדבר שיש בו סימן הוא כדמפרש בגמ' שהכלי סימן כשיאמרו הבעלים בכלי כך וכך מצאת אותם וכן תכריך ואגודה הרי זה יחזיר דדבר שיש בו סימן הוא כדמפרש בגמרא:

16 אחד הלוה משלשה - אם שלשה שטרות של לוה אחד הן שלוה משלשה בני אדם:

17 יחזירם - מוצאם:

18 ללוה - דודאי פרעם והחזירם לו ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום אחד:

19 ואם שלשה לוים הם - שלוו מאדם אחד:

20 יחזירם - המוצאם:

21 למלוה - שהדבר ידוע שממנו נפלו:

22 מצא שטר בין שטרותיו ואין יודע מה טיבו - אצלו אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה או שמא מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם ושכח:

23 יהא מונח - בידו ולא יחזיר לא לזה ולא לזה:

24 ואם יש עמהן סמפון - מילי מילי קתני המוצא בין שטרותיו שובר שנכתב על אחד משטרותיו:

25 יעשה מה שבסמפון - והשטר בחזקת פרוע ואע"פ שהיה לשובר הזה להיות מונח ביד הלוה אמרינן האמינו הלוה ואומר מחר תנה לי ושכח:

26 גמ' זה בורר לו אחד - כשבוררין להן דיינין כותבין להן זה בירר לו את פלוני וזה בירר לו את פלוני שלא יוכלו לחזור בהן:

27 דאשתכח בי דינא - מקויים בהנפק והשליח המביאו אומר ממנו נפל:

28 חיישינן לשני שוירי - אע"פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם נכתב ומשליח אחר נפל:

29 הרי זה יחזיר - דכיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לעיר אחרת שאינה ידועה לנו לא חיישינן:

30 תרדא - משועמם:

31 פקע ארזא דבי רב - נשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו:

32 ומר אמר משום לתאי דידי פקע - שהשבת על דברי לביישני בבית המדרש:

33 חמת - של עור שנותנין בו יין:

34 טליקא דסבי - טסקא שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם:

35 כרוכין זה בזה - וזהו סימן שהבעלים נותנים בהם זה יכריז מציאה שטרות מצאתי וזה יאמר שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה בזה:

36 ש"מ קשר סימן - שיש קשרים שאינן דומין זה לזה ויאמר כך וכך הוא עשוי דאי לא תימא הכי מאי סימנא איכא הכא ותפשוט מינה בעלמא דקשר סימן ובעיא בעלמא היא ומשני מהכא לא תפשוט דתני רבי חייא ג' כרוכין זה בזה הוא אגודה דכרך הוי סימן דכולי עלמא כרכי שטרא שטרא לעצמו וקושרין אותן יחד וזה כרך שלשתן יחד:

37 דרמו אהדדי - השכיבן זה על זה אורכו על אורכו של חבירו:

38 מאי מכריז - המוצא מאי מכריז:

39 מנין - ג' שטרות וזה בא ונותן סימן שכרוכין היו יחד:

40 אפי' תרי נמי - הואיל ואין צריך לבעלים לתת סימן אלא כריכתן:

41 כדאמר רבינא - באלו מציאות דף כה.:

42 שטרי מכריז - שטרות מצאתי וזה צריך שיאמר כך וכך היו וכרוכין היו הלכך דוקא תלתא אבל תרי מידע ידיע דמיעוט שטרות שתים ואין מנין סימן:

43 ודלמא לקיומינהו אזלי - אצל סופר הדיינין הכותב הנפק לכל השטרות:

44 דלווין היו - שפרעום והוחזרו להם:

45 למכתבנהו אזלי - ומן הסופר נפל ומעולם לא לוו:

46 סמפון - שובר המבטל שטר וכל דבר המבטל דבר קרי סמפון כדאמר גבי קדושי אשה ומכירת עבד שהמום קרוי סמפון מפני שמבטל את המקח:

47 היוצא מתחת ידי מלוה - שהוא מונח בידו ולא ביד הלוה:

48 ספרא אתרמי ליה - וסבר אם יבא בעל חובי לפרעני ואני אין שטרי עכשיו בידי ואם לא יהא שובר מוכן לי לא יפרע כלום:

49 אפי' כתוב בכתב ידו - שיש לומר אם לא שנפרע למה ליה למהר ולכתוב לפני פרעון הואיל ויודע לכתוב:

50 ואם יש עמהן סמפון - והכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בין שטרותיו כו':

51 כדאמר רב ספרא - לקמן בשמעתין:

52 שנמצא לו - השטר שהשובר יוצא עליו:

53 בין שטרותיו קרועים - והוא אינו קרוע לפיכך סומכין על השובר שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת שאם לא נפרע לא היה נותן השטר אצל השטרות קרועין כך שמעתי ולי נראה שנמצא השובר בין השטרות קרועין הלכך איכא למימר שנתקבל החוב והשובר הזה אין צריך למלוה הזה אלא ללוה והלוה שכח ביד זה לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכין לו דאי ס"ד מלוה כתבו להיות מוכן לו כשירצה לוה לפרעו לא נתנו עם שטרות שאין צריכין לו:

54 נמצא בין שטרותיו - מתני' היא בגט פשוט ב"ב דף קעב. שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ונמצא שובר לאדם אחד בין שטרותיו וכתוב בו שטרו של יוסף בן שמעון שבידי פרוע הוא והיה לו שני שטרות על שניהם:

55 שטרות שניהם פרועין - שכל אחד יכול לומר על שלי נכתב שובר ובבבא בתרא פרכינן בלא שובר נמי הא תנן אין אחד יכול להוציא שטר חוב עליהם ומוקמינן ליה במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר והא הכא דיוצא מתחת יד מלוה הוא:

56 שנמצא - השטר בין השטרות פרועין וכל אחד אמר זהו שטר שלי:

57 שבועה שלא פקדנו אבא - משנה היא בשבועות דף מה. יתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ומהו שבועתן שבועה שלא פקדנו אבא בצואת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא על שטר זה שיהא פרוע הא אם מצאו סמכינן עליה:

58 יתקיים בחותמיו - קא ס"ד אם אמר מלוה לא נפרעתי ותדע שהרי לא מסרתי לידך יתקיים בחותמיו ע"פ חותמיו יתקיים אם החותמיו מעידין שחתמוהו אין המלוה נאמן אבל כל כמה דלא מקיים מהימן דמאן מפיק ליה מלוה ומלוה הא אמר פסול הוא: