רש"י על בבא מציעא י״ח

1 מאי גובה את הכל - מאחר שלא התנה עמה כלום מהו התוספת:

2 לא אונן - אין אנינות חל עליו לאיסור אכילת קדשים:

3 ולא מטמא לה - אם כהן הוא דכתיב ויקרא כא כי אם לשארו והיינו אשתו והאי לאו שארו הוא דלא באו עדיין לידי קירוב בשר:

4 ולא מטמאה לו - לאו משום כהונה קאמר דאין כהנות מוזהרות על הטומאה דכתיב שם בני אהרן אלא אינה זקוקה לטמא לו לא כהנת ולא ישראלית שמצוה להתעסק בשבעה מתי מצוה האמורים בפרשה דכתיב לה יטמא ותניא לה יטמא מצוה ואם לא רצה מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן כו' בתורת כהנים:

5 מתה אינו יורשה - דירושת הבעל נפקא לן משארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה וגו' בב"ב דף קיא: והא לאו שארו הוא:

6 אלא אביי - דאמר לעיל לאו מילתא היא דאמרי מגופא דמתני' דהוציאה גט משום דהיא גופא קשיא ליה הדר ביה:

7 דאי ס"ד - דטעמא לאו משום דאין טוענין אחר מעשה ב"ד הוא אלא משום דגט היינו כתובה:

8 אטו גט מנה מאתים כתיב ביה - דנימא הוא מוכיח על החוב:

9 כמו דכתיב ביה דמי - דהא פסיקא לן מילתא דכתובה מנה מאתים:

10 אטו כל דמגבי בבי דינא מגבי לה - וכי כל הפורע חוב בא לב"ד במקום שפרע לה לא היו ב"ד שיכתבו לו כן:

11 הא אמר תנו - עכשיו:

12 נותנין - ואפילו נמצא לזמן מרובה משנפל ולא חיישינן שמא גט אחר הוא ששמותיהן שוין ומאדם אחר נפל:

13 מצאו לאלתר - התם גיטין כז: מפרש כדי שתעבור שיירא ותשרה ובתוך כך ליכא למימר משיירא שעברה שם נפל שהרי לא שהה שיעור שתחנה:

14 ואפילו במקום כו' - לאו רבה קא מסיק אלא גמרא הוא דקאמר לן דכי אמר רבה במקום שהשיירות מצויות לא אמר אלא כשהוחזקו בעיר אחת שנכתב בה הגט שנים ששמותיהן שוין ושמות נשותיהן שוות:

15 דאי לא תימא הכי - דרבה תרתי בעי קשיא דרבה אדרבה:

16 בי דינא דרב הונא - במקום שהוא יושב ודן ומתוך שהכל רגילין אצלו לדון הוי ליה מקום שהשיירות מצויות שם:

17 חיישינן לשני שוירי - אע"פ שבא אחד לפנינו ואמר ממני נפל ופלוני היה משלחו לאשתו ויודעין אנו שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שוין חיישינן שמא שוירי אחרת יש ויש בה יוסף בן שמעון אחר:

18 ואמר ליה רב חסדא לרבה גרסינן:

19 כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר - כל מילתא דאתא לב"ד לקיים דליכא למיחש לנמלך עליהן שלא ליתנן הרי זה יחזיר וזה מקוים בב"ד היה ולכך הובא שם:

20 כשמעתיה - דבעינן תרתי והכא חדא הוא דהואי ואכשריה:

21 היכא דמזבני כיתנא - דשיירות מצויות שם לבא ולקנות ואהדריה משום דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר שנכתב בה ולא חיישינן לומר יש עיר אחרת ששמה כזו:

22 ואיכא דאמרי היכא דתרו כיתנא - במי המשרה שם נמצא הגט ומאי כשמעתיה שהוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה עיר שנכתב בה ואכשריה דבמקום שנמצא בו לא היו שיירות מצויות:

23 בשלמא רבה - דאמר שינויא ארומיא דמתניתין דגיטין אמתני' דנזיקין:

24 לא אמר כר' זירא - דרמא מתני' אברייתא:

25 דמתניתין אלימא ליה לאקשויי - משום דהיא עיקר ויש תימה כשסותרות זו את זו וצריך לחזר שיתיישבו דאילו ברייתא יש לומר אינה עיקר רבי לא שנאה רבי חייא מניין לו:

26 ולעולם כדקיימא לן כשנמצא לאלתר - ואם לאו פסול שמא אינו של זה אבל ברייתא ליכא לשנויי הכי דכיון דתנא בהדיא יחזיר לאשה הוה ליה לפלוגי בין לאלתר בין לזמן מרובה דלא דמיא למתניתין דהתם לא יחזיר תנא ומדוקיא הוה דייק יחזיר היכא דאמר תנו וכיון דלא תנא יחזיר לא הוה ליה לפלוגי:

27 דאשתכח אבראי - שאין השיירות מצויות:

28 ר' ירמיה אמר - הא דקתני יחזיר כגון דאמרי עדים החתומין בו מעולם לא חתמנו כו':

29 ודוקא בצד אות פלונית - דהוה ליה סימן מובהק ואפילו אם תימצי לומר גבי חזרת אבידה בסימנין דאיבעיא לן לקמן בבא מציעא דף כז. דאורייתא או דרבנן אפילו פשטת סימנין דרבנן יש לסמוך על סימן מובהק כזה למשרי אשת איש דאורייתא:

30 מספקא ליה לרב אשי סימנין - שמחזירין בהן אבידה אי דאורייתא היא ואפילו באיסור דאורייתא סמכינן אסימן כל דהו:

31 אי דרבנן - ודוקא באבידה שהפקר ב"ד הפקר אבל במידי דאיסורא לא סמכינן ואי קשיא נימא הכי קסבר סימנין דרבנן ונפשוט בעיין דלקמן לאו פירכא היא דמנלן דפשיטא ליה אי נמי מספקא ליה אית עליה למיסר מספיקא: