רש"י על בבא מציעא מ״ז

1 ויש לו לחבירו עליו דין אונאה - אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות:

2 כחליפין דמי - ולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין:

3 דמכור לי קאמר - לשון ממכר ולא לשון חליפין:

4 הא אמר - דקני בלא משיכה:

5 דמכור לי קאמר - לשון ממכר ולא לשון חליפין:

6 פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהן - נתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין:

7 חליפין ומקפיד עליהן - נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך:

8 מהו - מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני:

9 פרתך למה - הבאת בשוק:

10 אמר רבא אטו חליפין - דקרא:

11 בשופטני עסקינן - דלא קפדי לדעת שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו ואפי' הכי קאמר קרא דקנה:

12 לימא קסבר רב הונא כו' - דהא יהב טעמא למלתיה משום דכחליפין דמו:

13 סבר לה כרבי יוחנן - כלומר אין מטבע נעשה חליפין והני לאו חליפין נינהו אלא דמים דהא מכור לי קאמר ודמים כי האי גוונא קנו בלא משיכה כחליפין דקנין סודר משום דזביני דלא שכיח נינהו וכרבי יוחנן כו':

14 אתון הכי מתניתו לה - לדרב הונא דמספקא לכו אי סבר ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו ודחיתו דחוי בעלמא:

15 אנן - בהדיא מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן דלעיל בבא מציעא דף מו. וכן אמר רב הונא כו' ולא מספקא לן הכא מידי דודאי טעמיה משום דס"ל כרבי יוחנן הוא:

16 במה קונין - קנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי שלף ונתן:

17 דליהוי מקנה קונה - את הכלי:

18 קא קני ארעא אגב גלימא - הנותן קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל מתנה מושך הסודר מיד הנותן ונקנה לו הקרקע עם הסודר במשיכת הסודר שנקנה במשיכה:

19 א"כ הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע:

20 נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות - בדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין כדקתני בכסף ובשטר ובחזקה:

21 מפיק לאפך פולסא דנורא - ניצוצות של אור אשטנצל"ש שהן עגולות כפולסא דאמרי' לקמן אסימון פולסא ולשון שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו:

22 מי סברת - דאמר ליה אגב שעל ידי משיכת הכלי שנקנה לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם הכלי אין אלו אלא כחליפין כאילו זה מוסר לו חפץ אחר תחת קרקע ומהו מסירתו הנאת קבלתו ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל ממנו מתנה נוח לו כאילו נותן לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה לו הקרקע:

23 גאולה זו מכירה - שמכר לו מכירה גמורה בדמים ולא קיבל מעות ובאין לקיים דברי מכירתן על ידי קנין:

24 זו חליפין - שמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו:

25 לא שנו - דקונין קנין אלא בכלי:

26 אבל בפירי - כל דבר שאינו כלי:

27 לא - ואפילו שוה הרבה:

28 לקיים כל דבר - לקיים בכל דבר:

29 ההוא לקיים כל דבר - גאולה ותמורה במנעל:

30 המסויים - שלם:

31 מרוקא - כלי העשוי מגללי בקר:

32 למקניא - משמע לקנות בו ולא משמע להקנות בו אלמא כליו של קונה קאמר:

33 ביה - משמע מיעוט בו ולא בדבר אחר:

34 לא אצטריך - למימר דלא קני:

35 הניתנות בסימן - הבלן מקבל סימנין מיד הנמנין לרחוץ בבית המרחץ לדעת כמה הם ולפיהם יחם המים ויכין אלונטיאות ונותנין לו מעות פחותות ורעות בסימן:

36 פולסא - מחוסר צורה וקורין לו פלדו"ן:

37 ואזדא רבי יוחנן לטעמיה - מדאוקי לרבי ישמעאל דפליג על כל דבר שאין עליה צורה להתיר חילול עליו דאמר כר' דוסא אשמועינן רבי יוחנן דאסימון דר' דוסא דבר שאין עליו צורה הוא:

38 למעוטי קרקע מאונאה - דאישתעי ביה קרא אתי דכיון דאינה נקחת מיד ליד אין בו אונאה:

39 נכתוב כי תמכרו ממכר מיד עמיתך אל תונו - מאי או קנה להכי כתביה למסמך קנין למיד לומר שאין נקנה עד שיצא מיד זה ליד זה:

40 תרתי גמר מיניה - אונאת מוכר מאו קנה אל תונו ומשיכה מדסמך מיד ללשון קנין ולא סמכיה לממכר:

41 כל שהכסף בידו - פליג אדרבנן דאמרי נתן לו. מעות יכול לחזור בו זה וזה ופליג ר' שמעון ואמר לא יחזור אלא מוכר:

42 אי אמרת בשלמא דבר תורה מעות קונות - ומשיכה תקנתא דרבנן היא אתא ר' שמעון למימר דיינו אם אמרינן חזרה במוכר דמכי מוקמת להו ברשותיה לחזור בו אם הוקרו מסר נפשיה לאצולינהו מימר אמר עדיין שכרי תלוי בהם שאם יתייקרו אחזור בי ולוקח לא מצי הדר ביה דמעות קונות אלא אי אמרת מן התורה מעות אינן קונות לוקח נמי יחזור:

43 אליבא דר' שמעון ודאי לא קאמינא - דר' שמעון סבירא ליה משיכה תקנתא דרבנן היא:

44 כי קאמינא אליבא דרבנן - דאמרי לוקח נמי חוזר משום דמעות אינן קונות כלל:

45 בשלמא לריש לקיש - דאמר לרבנן משיכה דאורייתא היא:

46 היינו דאיכא בין ר' שמעון לרבנן - כלומר בהא פליגי והאי טעם יהבו למלתייהו דרבנן סברי משיכה דאורייתא והלכך לא שנא מוכר ול"ש לוקח מצי הדרי ור' שמעון סבר משיכה תקנתא דרבנן היא משום דנטרח בהו הלכך למוכר הוא דעבוד רבנן תקנתא דליהדר ולא לוקח:

47 אלא לרבי יוחנן - דאמר לרבנן נמי משיכה תקנתא דרבנן היא:

48 מאי איכא בין ר' שמעון לרבנן - כלומר במאי קמיפלגי ומה טעם נותנים לדבריהם:

49 כדרך שתקנו משיכה למוכרין - לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח:

50 כך תקנו חכמים משיכה ללוקח - לחזור בו בשביל אותה תקנה עצמה דנשרפו חטיך דכ"ש כי מוקמת לחזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה המוכר וטרח ומציל שאם יראה הלוקח דליקה באה יאמר חוזרני בי ולקמן בבא מציעא דף מט: אמרה רב חסדא גבי ההוא דיהב זוזי אחמרא שמע דבעו למינסביה דבי פרזוק רופילא והדר ביה: