רש"י על בבא מציעא ז׳

1 אלא מאי אית לך למימר - למה לא חייבוהו לעשר ממה נפשך:

2 עשירי ודאי - הצריך הכתוב לעשר ולא הצריך לעשר את הספק וכל עשירי שבכאן ספק הן שאפילו יצא הפטור בחמישי שוב אין העשירי קרוי עשירי אלא תשיעי שהפטור אינו מן המנין:

3 מאי ספיקות - דאמרן לעיל הספיקות נכנסין לדיר להתעשר:

4 ספק פדיון פטר חמור - טלה שהופרש על ספק פטר חמור שאפילו הוא פטר חמור ודאי אין בטלה זה של פדיון משום קדושה:

5 עשרה שיין - לאפקועי איסורייהו למשרי להו בעבודה:

6 עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא - מעשה היה ובא לפני רב חסדא ורב חסדא הביאו לפני רב הונא:

7 שאינה יכול להוציאו כו' - והאי נמי דחזינן ליה דאין יכול להוציאו בדיינין שאין לו ראיה בדבר אין הקדישו קדוש:

8 הא יכול להוציאו כו' - בתמיה:

9 שאינו ברשותו - והא סתם גזילה יכולין להוציאו בדיינין הוא:

10 במסותא מטלטלין - כגון גיגית:

11 מקרקעי - דכל היכא דאיתיה ברשות מרי' קיימא דקרקע אינה נגזלת ושפיר פשיטנא מהא דאי הוה ליה ראיה עלה הקדישו הקדש:

12 בר מערבא - מארץ ישראל:

13 מחוי ליה - מראה באצבעותיו כלפי מעלה:

14 בכרכשתא - בגרדין שבשני ראשין שקורין ברניי"ש:

15 ש"מ - מדקתני עד מקום שידו מגעת קנוי לו:

16 האי סודרא - של קונה שקונין בו קנין:

17 כיון דתפיס ביה - מקנה שלש על שלש קרינא ביה ושלף איש נעלו ונתן לרעהו:

18 דכמאן דפסיק דמי - וקנייה מקנה והמכר נקנה בו ללוקח ודוקא נקט שלש על שלש דכלי בעינן דכתיב רות ד נעלו ובציר משלש אצבעות לאו בגד הוא כדאשכחן גבי טומאה:

19 גט בידה - שנתנו לה:

20 ומשיחה - שקשור בה בידו אם יש כח באותו חוט שיכול לנתקו לגט מידה ולהביאו אצלו:

21 אינה מגורשת - אלמא לאו נתינה היא:

22 כריתות - הבדלה שיהיו מובדלים זה מזה והרי אגודים הם בחוט זה:

23 אם היתה טלית מוזהבת - כלומר אפילו היא מוזהבת חולקים:

24 פלוג הכי - לרוחבה ויהא הזהב לאחד מהם:

25 קא משמע לן דא"ל כו' פלוג - לאורכה:

26 שנים אדוקים בשטר - המלוה והלוה:

27 שלך הוא ופרעתיו לך - והחזרת לי וממני נפל:

28 יתקיים השטר בחותמיו - קס"ד דהכי קאמר אם השטר כשר שיקיימוהו חותמיו לומר כתב ידינו הוא הרי הוא בחזקתו:

29 נפל השטר ליד הדיין - משמע דהכי קאמר: אם מצאו דיין לא יוציאו אותו עולמית מיד דיין ולקמן פריך מאי שנא דיין מאינשי דעלמא:

30 וגבי ליה מלוה כוליה - בתמיה:

31 במקוים - שכתוב בו הנפק שיצא כבר בבית דין והעידו עדים על חתימת ידן וכותבין הדיינין בו שטרא דנן נפק קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני על חתימת ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי:

32 כולי עלמא לא פליגי דיחלוקו - דכי אמרינן דיתקיים השטר בחותמיו לא למגבי מלוה כולו קאמר אלא למגבי פלגיה ופלוגתייהו כשאינו מקוים רבי סבר אף על פי שהלוה מודה ליה שכתב שטר זה ולוה לו מעות צריך המלוה לקיימו בחותמיו ואפילו השטר בידו נאמן הלוה לומר פרעתיך דכל זמן שאינו מקוים מאן קמשוי ליה שטרא לוה שמודה לו שכתבו הא אמר דפריע אבל משהשטר מוחזק על פי עדיו אין הלוה נאמן לומר פרעתי הלכך זה ששניהם מוחזקים אי מקיים ליה מלוה בעדות ומשוי ליה שטר מעליא אין הלוה נאמן באמירתו אלא על ידי חזקה זה שאדוק בו והרי הוא כשאר מציאה ופליג:

33 ואי לא לא פליג - שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי:

34 מאי שנא ליד דיין - מאיש אחר:

35 הכי קאמר ואחר - שאינו לא לוה ולא מלוה:

36 שמצא שטר שנפל - כבר ליד הדיין ומאי ניהו הך נפילה דכתיב ביה הנפק:

37 לא יוציאוהו מידו - לא לוה ולא מלוה עד שיבא אליהו או עדים שראו מיד מי נפל:

38 לפירעון - שמא אמת טוען הלוה שפרעו:

39 ורבי יוסי לא חייש לפירעון - דמאן דמהדרי ליה שטר פרוע לאלתר זהיר ביה לקורעו ולא משהי ליה:

40 שהבעל מודה - שלא נתן לה כתובתה:

41 אין הבעל מודה - שאמר פרעתי ומידי נפל:

42 עודה תחת בעלה - שלא גרשה:

43 יחזיר לאשה - דלא עביד איניש ליתן כתובה קודם גירושין:

44 צררי אתפסה - מעות צרורות או כספים מסר לה ליחוד כתובתה כשנשאה או לאחר מכאן שלא יטריחוה יורשים אם תתאלמן:

45 לעולם איפוך קמייתא - ודקשיא לך דרבנן אדרבנן לא תיקשי דטעמייהו דרבנן בכתובה לאו משום דחיישינן לפירעון דמאן דפרע ואהדר ליה שטרא לאלתר קרע ליה אלא משום דחיישינן לשתי כתובות שמא חזר וכתב לה כתובה אחרת שניה לאחר שנפלה זאת מידה ואין הבעל מודה דקתני לאו באומר פרעתי אלא באומר אל תחזרו לה שיש בידה אחרת ותוציא על יורשי שטר אחר שטר:

46 מחלוקת - האי יחלוקו דקאמר ר"ש ב"ג דמשמע חולקין בשוה כך שמעתי משום ר' יצחק ב"ר מנחם ונראה בעיני:

47 ושניהם אדוקים בתורף - כלומר או שניהם אדוקין בתורף ותורף גילוי של שטר מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן טופס שאר כל לשון השטר:

48 זה נוטל כו' - דמאי דתפיס דידיה הוא כדקתני לעיל זה נוטל עד מקום שידו מגעת כו' ולקמן מפרש למאי מיבעי ליה:

49 ואפילו אחד אדוק כו' - בתמיה:

50 והא תניא עד מקום שידו מגעת - שלו:

51 דקאי תורף בי מצעי - ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

52 לדמי - מעלין בדמים כמה תורף יפה מן הטופס:

53 שטרא דאית ביה זמן כמה שוה - דתורף עדיף מטופס דאית ביה מקום הזמן דאילו שם המלוה והלוה והמעות כתובין אף בטופס שצריך לחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה והוא עיקר כדתנן ב"ב דף קסה: כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אבל זמן לא מיהדר ואי משום חתימת עדים דהוא תחת הטופס הא אית ליה לרשב"ג מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והאי מודה שכתבו הוא: