רש"י על בבא מציעא ק״י

1 ימכרו וכו' - אלמא קרנא הוי דאי פירא הוה הא תקון רבנן פירות לבעל:

2 והזקינו - קפצה עליהן זקנה בלא זמנן:

3 לאו מי אוקימנא - בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים דף עט::

4 בשדה אחרת - שלא היתה הקרקע שלה שהיו דקלים בשדה של אחרים דהא כליא קרנא דידה לגמרי אי אמרת לישקלינהו בעל לכולהו:

5 ההוא שטרא - שטר משכנתא דסורא במישלם שניא אלין ולא פירש בו מנין השנים:

6 הכי גרסינן וקדים מלוה ואכלינהו לפירי - דשנה שלישית מקמי דנתבעיה לדינא:

7 קרקע בחזקת בעליה עומדת - אע"ג דלא תבעיה עד לאחר אכילת פירות אנן בתר קרקע אזלינן וכי מספקא לן שנה זו של מי אוקי ארעא בחזקת מריה ושלא כדין אכלינהו לפירי:

8 בחזקת אוכליהן עומדות - כיון דקדים ואכלינהו ואתא לאפוקי מיניה נייתי ראיה דלאו שלש הוו דבתר אכילת פירות אזלינן:

9 והא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני - ורב נחמן קרקע בחזקת בעליה עומדת קאמר גבי שוכר מרחץ משנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש בהשואל לעיל בבא מציעא דף קב: ואפילו בא בסוף החדש אמר כולו למשכיר כשנתעברה השנה:

10 הני מילי מילתא דלא עבידא לאיגלויי - כלומר בתר קרקע ודאי אית לן למיזל ומיהו הני מילי בספק שאין עומד לעולם להתברר כי ההוא דמספקא לן בין אם תפיס לשון ראשון ואי תפיס לשון אחרון:

11 אבל הכא מילתא עבידא לאיגלויי - בסוף שיבאו עדי שטר ויעידו:

12 ואטרוחי בי דינא תרי זימני - שמא הדין עם המלוה ואם נוציאנו מידו עתידין אנו לחזור ולגבותו מיד הלוה לאחר זמן:

13 מלוה אומר חמש וכו' - מילתא אחריתי היא מלוה ולוה שבאו לדין מלוה אומר חמש שנים מושכנת לי ואין השטר לפנינו ולוה אומר לשלש וכבר אכלת שלש:

14 מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי - לעולם ואכלתיה שני חזקה ואבד השטר ממני:

15 לא סבירא להו הא דאמר רב יהודה - ולא אמרינן מגו שהדברים מוכיחין שהוא רמאי שאמר אבד השטר והאי שטרא לא דמי לשטר זביני דאילו שטר זביני לעדות שמכרה לו הוא בא וכי עד עולם תאמר לו להזהר בו אמור רבנן ביה עד תלת שנין מצי לאיזדהורי אינש בשטרא טפי לא מיזדהר דקסבר לא יצא עוד ערעור עליה אבל זה שהוא מודה ששטר משכנתא הוא לראיית מנין שנים של אכילת פירות לגוביינא דאכילת פירות דמנין השנים קאי ומיזדהר זהיר ביה דלא לירכס ליה עד כלות השנים והאי דקאמר אירכס לא מהימן דמיכבש הוא דכבשיה וכו':

16 אלא מעתה - אדרב יהודה קפריך דאמר אי בעי אמר לקוחה היא בידי:

17 הכי נמי דמהימן - וכי עביד רבנן מילתא דאתי בה לידי רמאות כי האי:

18 תקון רבנן למרי ארעא דיהיב טסקא - למלכא:

19 וכרי כריא - מתקן החריץ סביבות הגבולים:

20 ואי ארעא קניא הוא - דלית ליה טסקא וכריא נמי לית ליה מאי ליעביד:

21 למחויי - הוו יודעים שלא מכרתיה לו אלא היא משכון בידו:

22 הכי גרסינן הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא - ולא גרסינן שתלא בכולי מילתא:

23 שכירי - לימים או לחדשים ושבתות ושכרתיו במעות וכל נאמן דקאמר בשבועת היסת הוא:

24 אנו השבחנו - ואין לבע"ח במה שהשביחו יתומים כלום:

25 ספק - בבבא בתרא דף כד: באילן הנטוע בתוך חמשים אמה סמוך לעיר וקתני התם אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון דבין הכי ובין הכי למקצץ קאי דכי קדם אילן נמי קתני קוצץ כי מספקא לן אמרינן קוץ ממה נפשך שהרי עליך לעשות נמצא הספק מוטל על הדמים ולא על קציצת האילן דאילו גבי אילן הסמוך לבור של יחיד קתני בה גבי ודאי דידיה אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים אם האילן קדם לא יקוץ תנן גבי ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ אלמא גבי ספק אילן דעיר טעמא משום דממה נפשך עומד לקציצה והכא נמי בין יתומים השביחו ובין אביהן השביח דינו ליטול קרקע עם השבח ואם היתומים השביחו מעלה להן השבח בדמים כדלקמיה הלכך גבי ארעא עם השבח ממה נפשך נמצא היתומים תובעין להוציא ממנו ועליהן הראיה:

26 בארעא מסלקינן להו - יהבינן להו גריוא דארעא שיעור שבחייהו:

27 ומעלין אותן - מן הקרקע:

28 בדמים - ולא שקלי בארעא גופיה:

29 בכור לפשוט - בכור ופשוט שהשביחו קרקע קודם שחלקו וקי"ל ב"ב דף קכד. שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל הבכורה בראוי דכתיב בכל אשר ימצא לו וכשהן באין לחלוק נוטל בכור פי שנים בקרקע שהיא משובחת ושמין את השבח ונותן לפשוט רביע שהוא מגיע לו בשבח שבתוך חלקו של זה:

30 וכן בעל חוב ליתומין - וכן בעל חוב שקדם שטר הלואתו לשטר מקח של לקוחות טורפה מהן עם מה שהשביחו ושם להן שבח ונותן דמים וטעמא דכולהו משום דמעיקרא ארעא דידיה הוא ואין לנו לכופו למכור להן קרקע שלו בשביל השבח אם יש בידו מעות ולקמן מוקי לה בקרקע שנעשית לו אפותיקי:

31 המגיע לכתפים - צריכין לקרקע דבר מועט דאילו אין צריכין לקרקע הוו להו פירות ולא מיקרו שבח ובעל חוב גובה השבח קאמר ולא פירות גמורין כדאמרינן בפ"ק:

32 הניחא למ"ד - פלוגתא במסכת כתובות בהכותב:

33 אי אית ליה זוזי ללוקח - שיעור דמי החוב:

34 שפיר - איכא למימר דארעא מעיקרא דידיה הואי והוא דנחת לה שלא ברשות שקל שבחא בזוזי ולא בארעא הואיל והוה מסיק ביה שיעור ארעא כוליה:

35 מתני' שכיר יום גובה כל הלילה - שכיר שפעולתו ליום ויוצא לערב גובה כל הלילה כל הלילה הוא זמן גבייתו בין לענין שבועה שתקנו לו חכמים שכיר בזמנו הוא נשבע ונוטל בין לענין שאינו עובר עליו משום לא תבוא עליו השמש דברים כ״ד:ט״ו אלא משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ויקרא י״ט:י״ג:

36 שכיר לילה - שיוצא ממלאכתו בבוקר:

37 גובה כל היום - בין לענין שבועה ובין לענין שאינו עובר עליו משום בל תלין אלא משום לא תבא עליו השמש ובגמרא יליף לה:

38 שכיר שעות - גובה כל היום וכל הלילה אמוראי מפרשי לה בגמרא:

39 שכיר שבוע - שמיטה:

40 יצא ביום - שכלתה שכירותו לבוקר או ביום:

41 גובה כל היום - וכיון ששקעה חמה עובר עליו:

42 יצא בלילה - שכלתה שכירותו בלילה:

43 גובה כל הלילה וכל היום - דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוה ליה שכיר לילה ואינו עובר עליו בבוקר עד למחרת בשקיעת החמה:

44 גמ' איפוך אנא - דלא תלין בשכיר לילה לא תבא בשכיר יום:

45 שכירות אינה משתלמת אלא בסוף - כדאמר באיזהו נשך לעיל בבא מציעא סה. כשכיר שנה בשנה שכירות שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע החמה וכי כתיב לא תבא על כרחך בשכיר לילה תוקמיה שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכיר לילה דהא לא משתעבד ליה עד הבוקר:

46 ממשמע שנאמר וכו' - שאין לינה קרויה אלא עד הבוקר דכתיב שמות ל״ד:כ״ה ולא ילין לבקר וכל לינה שבמקרא לינת לילה הוא:

47 מאי קראה - היכא רמיזא בל תשהא:

48 זה לפי שלא שכרו - ולא קרינא שכיר גביה: