רש"י על בבא מציעא ע״א

1 בכדי חייו - התירו לו ויותר מכאן אסור מדרבנן דלמא אתי למיסרך:

2 רבינא אמר - מתניתין דקתני מלוין אותן ברבית בתלמיד חכם עסקינן:

3 טעמא מאי אמרו רבנן - רבית נכרי אסור שמא ירגיל הנכרי אצלו וילמד ממעשיו לא גרסינן דלמא אתי למיסרך:

4 אם כסף תלוה את עמי - עמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם:

5 ענייך ועניי עירך - עניים שהם קרובין וממשפחתך:

6 ענייך קודמין - דכתיב עמך. הקרובין לך:

7 עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת - דהנך הוו עמך טפי:

8 יורד עמו לחייו - רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות דף נ. עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר:

9 פלוני כפר - שהלוה ישראל ברבית:

10 מתמוטטים - דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט:

11 הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו' - והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם:

12 צדיק גמור אינו בולע - ואע"פ שמתמוטט. עולה ואינו נבלע לעולם:

13 ולא לך אלא לגר - לעיל קאי ורישא דברייתא במסכת ערכין דף ל: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר מטלטליו כו' עד לא באת לידו עד שמוכר עצמו שנאמר ונמכר לך ולא לך אלא לגר:

14 נמכר לעבודת כוכבים - לחטוב עצים ולשאוב מים:

15 אמר מר - השתא מפרש מאי קשיא ליה דקאמר איני יודע מהו:

16 לאו אורח ארעא - שהוא מתייחד עמה:

17 גמירי דמיקני קני - הנקנה בעבד עברי. קונה בעבד עברי:

18 דתניא - דיש חילוק בין הנמכר לנכרי לנמכר לישראל:

19 הנרצע - בעבד עברי הנמכר לישראל ומת האדון קודם היובל:

20 אינו עובד לא את הבן ולא את הבת - שנאמר שמות כ״א:ו׳ ועבדו לעולם ולא לבן:

21 והנמכר לנכרי - ילפינן בקדושין דף יז: וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו:

22 צניע לה - מוחזק צנוע הוא בעיניה שאם יקלקלו יחד לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסור לקנותו:

23 פריץ לה - ויראה היא להפקיר לו את עצמה:

24 לא תרבי כלבא - לא תגדל כלב שמא תקלקל עמו:

25 צניע לה - ובטוחה שלא יודע:

26 כיון דמסריך סריך מירתתא - להיות נרבעת לו:

27 גר תושב - שקיבל עליו לא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות:

28 אל תקח מאתו כתיב - אאחיך קאי וכי כתיב גר תושב לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו:

29 אבל אתה נעשה לו ערב - ערבו של לוה כנגד המלוה:

30 ערב למאן - מי הוא המלוה שאני מותר לעשות לו ערב:

31 אלו עוברין - משום לא תשימון שמות כב:

32 והא כיון דנכרי בתר ערבא אזיל - אינו תובע אלא את הערב:

33 הוא ניהו דשקיל רבית - ערב זה הלוה מן הנכרי וחזר והלוה לישראל:

34 לדון בדיני ישראל - יתבע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב והשתא אין הערב לוה מתחילה הלכך כי פרע לנכרי ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה:

35 אסור - דהוא ניהו דקא מוזיף ליה ברבית:

36 ואם העמידו אצל נכרי - אע"פ שישראל נותנו לחבירו במצות הנכרי:

37 מותר - דשלוחו הוא:

38 ואם העמידו אצל ישראל אסור - ואף על פי שקיבלם זה מיד נכרי משום דנכרי שליח ישראל ושלוחו של אדם כמותו:

39 בשלמא סיפא - דקתני אם העמידו אצל ישראל אסור דמשמע שנכרי זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר דהא דקי"ל דשלוחו של אדם כמותו. בשולח ישראל ושליח ישראל נאמר דמתרומה גמרינן בפרק שני דקדושין דף מא: אתם גם אתם. לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית. אף שלוחכם בני ברית:

40 אלא רישא - דקתני אם העמידו אצל נכרי. מותר:

41 כיון דאין תורת שליחות לנכרי - וישראל מישראל קיבלם הוא ניהו דשקיל רבית:

42 דאמר לו נכרי - לישראל ראשון:

43 הניחם על גבי קרקע והפטר - וכן עשה ומשם נטלם ישראל שני:

44 כגון שנשא ונתן הנכרי ביד - וקבלם מן הראשון ונתנם לשני:

45 אדעתא דידיה דישראל - שהרי הוא הביאו אצלו והוי נכרי שלוחו ונחמיר מדרבנן למיסר כדמחמרינן בסיפא:

46 שליחות דכל התורה כולה - שיהא שלוחו כמותו:

47 מתרומה גמרינן לה - בקדושין:

48 אבל אנן לדידהו - כגון רישא דברייתא הוי שליח וסיפא לחומרא כדאמרן:

49 אנן לדידהו נמי - מה אתם בני ברית ואתם היינו שולחים לא נאמרה שליחות אלא בשולח ישראל ושליח ישראל מאן דגריס הכא אף שלוחכם בני ברית משתבש:

50 זכיה מדרבנן אית ליה - שיהא ישראל זוכה לצורך נכרי הלכך ההוא ישראל זוכה ליה מדרבנן בהלואה זו מישראל שני:

51 קטן לית ליה שליחות - דכי כתב שליחות בגדול כתב בראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ונדרים איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' שמות כ״ה:ב׳: