רש"ש על חולין נ״ז

1 גמרא שמוטת ירך בבהמה טרפה. בש"ס חדשים נסבב כ"ז בב"ח לבנה. ול"י מאין היא ההגהה. ומה צורך למחוק. וכן ברי"ף וברא"ש איתנייהו בריש המאמר. ועי' בר"ן:

2 שם א"ר חנה הואיל כו'. לעיל בתד"ה באלו העתיקו רב חגא וכ"ה בהר"ן:

3 שם א"ל ואת מפרשת שמעתתיה דרב בפירוש א"ר כו'. כהאי גונא בנדה כו ב:

4 תד"ה שמוטת ירך. מדמקשינן לעיל מיניה אדרב ושמואל. לא ידעתי מדוע לא הביאו מקרוב מהא דפריך בסמוך לקמן אחזקיה מיניה:

5 תד"ה ל"ל. ואף על גב דבבהמה טרפה כו' מכל מקום בעוף כשרה ושמא ל"י השתא ברייתא דלוי כו'. וכ"כ לקמן דר"ה מכשיר שמוטת ירך בבהמה ג"כ. מהוכחה דתני לוי. ולעד"נ דהא לוי תני טרפות שמנו חכמים. ור"ל דוקא מה שמנו אחת לאחת במתניתין דאלו טרפות. לאפוקי בהמה שנחתכו רגליה דמתניא בפ"ע בפ' בהמה המקשה. ומכש"כ טרפת דשמוטת ירך שהיא משמעתתא דאמוראי. אח"ז מצאתי בט"ז בסוף סי' מ"ג שהביא כזה בשם הב"ח. והוא גמגם עליו:

6 רש"י ד"ה תיבדק. מכניס קנה דק כו'. ל"י למאי נצרך קנה הלא גם בלתו אפשר לנפוח בגרגרת עצמה. אם לא משום נקיות. ולעיל בעניני בדיקת הריאה לא הזכיר קנה. ועיין בד"ח מה שהביא בשם המרדכי על הבדיקה דכאן שהיא בעוד שהריאה דבוקה בצלעות כתולדתה. וא"ש מה שהצריך רש"י לקנה אבל בריאה דבהמה דאפשר להוציאה לחוץ ולבדוק. א"צ לקנה:

7 גמרא בסה"ע אר"י בה"מ כו' בא' שנפחתה גלגלתו כו'. נראה דהפחת לא הוה במקום אחד כשיעורא דב"ש וב"ה אלא בב' וג' מקומות ובהצטרפותם יחד היה השיעור. או שהיה הפחת ארוך וקצר. ולא בא לחלוק על ב"ש וב"ה. אלא על דברי תנא קמא שאמר דמצטרפים:

8 תד"ה מטלית. מפני שצורפי נחושת מזוהמים. כדאיתא בסוף פרק המדיר במשנה: