רש"ש על חולין מ״ט

1 גמרא רב אדא בר נתן אמר תלינן. וברא"ש הגי' רב אחא בריה דרבא ולא כמש"כ הגרי"פ בשמו בר נתן. והוא נכון דכן איתא בפרק הנשרפין סוף דף עו בגמרא שם איתא בר רב אבל ברא"ש הגי' שם בר רבא כהכא וקרי ליה שם רב משרשיא ג"כ אבוה דאבא:

2 רש"י ד"ה מכשיר בסופו. וי"ל שנכנס מסמפון הקנה לסמפון הכבד כו'. כ"נ דצ"ל. והוא ביאור לעובדא דקשיתא כו' דבסמוך דאמר עלה ר"א סימפונא נקט ואתאי:

3 רש"י ד"ה חלב שעל הדקין. אסור עד אמה לדרי"ש כו'. משמע דלר"ע שרי. וכ"כ שם לקמן צג בד"ה וזהו חלב שעל הדקין. שנחלקו בו רי"ש ור"ע. וכאן בסמוך בד"ה אף כל כתב וכ"ש חלב שעל גבי הדקים. וכן מוכח להדיא בהוריות ג מיעוט בחלב שע"ג הקבה ומיעוט בחלב שע"ג דקין מהו כו'. ואם איתא הא בין למר ובין למר לא שגו אלא בהוראה אחת ואיך יצטרפו. אבל באמת גי' זו שלפנינו שם לא מוחוורת דא"כ מאי קאמר שם כיון דבתרי קראי קאתו כו' הלא תרוייהו מחד קרא מן ואת כל החלב כו' מיתרבו. אלא העיקר דגרסינן מיעוט בחלב שע"ג הקרב וע"ש בהגרי"פ וכ"ה הגי' לקמן שם ז' ב':