רש"ש על חולין מ״ב

1 רש"י ד"ה ל"א. דהא לא אמרו האי מהו דתימא כו'. כצ"ל:

2 במשנה נקובת הושט כו'. כתב התוי"ט מסקינן בגמרא כו' דר"ע שנאה קודם חזרה כו'. זהו תירוצא דריו"ח שם. אבל רבא תירץ דאלו אסורות קתני כו'. ואולי כיון דסידר הש"ס תירוצא דריו"ח באחרונה משמע דהוא עיקר. וכה"ג כ' התוס' בכ"ד:

3 תד"ה אלו. דקאי אפלוגתא כו'. לכאורה לתירוצא דרבא דאלו אסורות קתני אינו עולה פי' זה. גם מש"כ והודה לו ר' עקיבא. ק"ל דהלא משנה זו נשנית קודם חזרה. ואולי יאמרו דרבי שסידרה אחר משנה דהודה לו הוסיף בה הוא"ו:

4 רש"י ד"ה חשבינהו כחד. דהא גבי הדדי סמכי. ק"ל דהא כולהו מעיים מן הושט עד החלחולת סמיכי אהדדי ושופכין זה לזה. ואולי יש ל"פ דפעולתן בעניני העיכול קרובות זה לזה:

5 רש"י ד"ה ובשר החופה. כשפותחין כו' הוא נראה. כצ"ל בל"ו:

6 תד"ה ואר"י. ואר"ת כו' דס"ד דחסרון כו' הוי עם הקרום. לשון דס"ד אינו מדויק כי לא מצינו שחזר בו מזה. ואולי ט"ס הוא וצ"ל דס"ל:

7 בא"ד א"נ לענין טרפות אדם כו' דמשכחת ביה כו'. כצ"ל וכן העתיק המהר"ם:

8 שם חומרא לענין הורג אה"נ. מהר"ם פי' דר"ל דההורג הי' חסר חוליא אחת ע"ש. וטפי יש ל"פ דהנהרג הי' חסר חולי' כי ההורג את הטרפה פטור כמבואר לעיל יא ב: