רש"ש על חולין נ״ד

1 רש"י ד"ה ולא נהירא לי'. והלא ראיתי כו'. נראה דצ"ל והלא ראית בל"י בסוף:

2 תד"ה יביא. דממ"נ לא יהו דומין כו' דאותה שעה היה עדיין חיות בושט כו'. ר"ל אבל הכא אם הי' נשמט קודם אף דהשחיטה הי' בסי' שלם. והחתך דעכשיו הוא בסי' שחוט. מ"מ כיון דגם השחיטה היתה בסי' שמוט ה"ל כמו שהי' שחוט וה"ל להתדמות. אמנם לפמש"כ התוס' לעיל ט לדעת בה"ג דשמוטה אינה טרפה ודאי קשה. וכבר הקשה זאת הרא"ש לעיל בפ"ב סי' י'. ומה שהביא הש"ך בסי' כ"ד סק"ל בשם התוס' שלפנינו תמוה ע"ש: ודע דלגי' יביא בהמה אחרת ויקיף כ' הרא"ש שם ויעקרנה לאחר שחיטה כו' וכ"כ הטוש"ע ונ"ל דבדוקא נקטי דאם לא יעקרנה אחר שחיטה אף אם השניה תאדים יותר יוכל להיות שמפני דהראשונה נשמטה אחר השחיטה לכן אבדה קצת אדמומיתה. ומש"כ הש"ך שם דה"ה אם יעקר ואח"כ ישחוט את השני' כו' ע"ש נ"ל ג"כ דהם דקו שפיר דמה לנו לנבל השניה חנם: ודע עוד דדעת הרא"ש והטוש"ע דיקיף השחיטות להדדי ואם השניה מאדמת יותר טרפה אבל מדברי הרשב"א שמביא הב"י משמע דמקיף ההשמטות אהדדי ואם האדימה הראשונה יותר טרפה. וכן מטין דברי התוס':

3 במשנה רשבג"א עד כאיסר האיטלקי. כלשון הזה אמר ג"כ במקוואות פ"ט מ"ה:

4 גמרא ובעא מינאי דינרא קורדנאה כו'. כצ"ל וכ"ה ברא"ש:

5 תד"ה אין בע"א רשאין לעמוד מפני ת"ח. כצ"ל:

6 גמרא חבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים טהור. ומסקינן דחמשה כלמעלה ועד ול"ע בכלל. ולכאורה נל"פ דר"ל דחמשה מצומצמות דוקא טמא. אבל כל שהוא פחות מחמשה אפי' משהו טהור. אבל הרמב"ם בחבורו פכ"א מהל' כלים הל"ז כתב עד סוף ד' טפחים טהור מתחלת חמשה טמא. ע"כ דהוא ז"ל מפרש עד ה' טפחים עד תחלת ה"ט. ומזה ג"כ תיובתא להגר"א והצל"ח שהבאתי בחדושי לשו"ע או"ח סי' נ"ח ועמש"כ שם: