רש"ש על חולין כ״ב

1 רש"י ד"ה השתא. דחילוק לגמרי משמע כו'. עי' מהרש"א. ועמש"כ לעיל בד"ה ודע:

2 בא"ד דלגמרי איתקש מליקה להקטרה. כצ"ל:

3 רש"י ד"ה משלו ולא משל מעשר. ואפי' לר"י דאמר מעשר ממון הדיוט כו'. נ"ל דאתי בזה ליישב מש"כ התוס' בד"ה כמשפט דלפרו ל"צ מיעוטא דתיפוק לי' דאינו לאכילה וכן הקשו דל"ל כמשפט לעולת העוף. והוא עפ"י מש"כ התוס' ביבמות עג בד"ה נכסי כהן דלמ"ד ממון הדיוט הוא מותר ליקח ממנו מלבוש אף דאינו לאכילה:

4 בא"ד וכתיב ביה אצבע וכהונה והזה באצבעו כו'. אבל כהן אין כתיב שם רק דקאי על אהרן דכתיב לעיל מיניה והוה כמו דכתיב כהן. או דסמיך על וכפר הכהן דסוף הפרשה. אבל א"צ לכ"ז דאצבע לא בעיא כהונה אף לר"ש כדמסיק בסמוך. אולם בריש הסוגיא פי' דבחטאת גופה כתיב ולקח הכהן כו' באצבעו:

5 רש"י ד"ה כל מקום. ובעולת נדבה כתיב כהן והקריבו הכהן. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה מול עורף. דאי מצטרכא לן היקשא למול עורף כו'. ולעד"נ משום דא"ת דכמשפט אתי נמי למול עורף א"כ מאי חזית לאוקמי היקשא דכמשפט לב' דברים ואף דתברא לגזיזי' קרא דוהקריבו והיקשא דומלק והקטיר רק לד"א אימא איפכא:

7 ד"ה ה"ג כו'. כשמתחילין כו' כך מפרש בגמרא כו'. בגמרא לא נמצא זה. ונ"ל דה"ג הוא ר"ת הגהה. וכך מפרש בגמרא ר"ל דכך פי' רש"י בגמרא. דכ"ה לקמן ע"ב בפירושו בד"ה תחלת הציהוב:

8 רש"י ד"ה הוא תני לה. שונה הי' המשנה כו'. עמש"כ בשבת פג ב בס"ד:

9 תד"ה ומה תורים. ובקונט' פי' כו' אבל לעולם לשון תורים משמע גדולים. בפרש"י שלפנינו ליתא. ואדרבה בד"ה ואימא כתב אבל תורים בין גדולים בין קטנים משמע:

10 תד"ה אצטריך. וי"ל דכל ספיקא דא"א לברר. כ"נ דצ"ל. ור"ל דא"א שהקב"ה יברר לנו שכ"ה בודאי דהרי לפעמים שהוא כך כו'. אבל הכא אפשר לברר כו'. כצ"ל ור"ל דה"ל להקב"ה לברר לנו שכן הוא. ועי' בדבריהם ביומא עד:

11 בא"ד והא דפריך בבכורות גבי הא דממעט אנדרוגינוס מזכר זכר יתירה כו'. כצ"ל:

12 בא"ד בדכ"ג וא"ת מאי פריך לר"ח כו' דאיכא תרי מיעוטי כו' כדאמרי' בפ' המפלת אם כן ע"כ למעוטי טומטום. כצ"ל:

13 שם בא"ד ויל"פ דהתם גרסינן כו' דהכי דרשינן ליה בת"כ אבל אם זכר כו'. כצ"ל ושבינתיים צריך למחוק מן הנהו עד ובתמורה:

14 בא"ד וא"ת דלעיל אמרינן כו' ובפ"ק דחגיגה כו' ופריך איצטריך כו' אע"ג דאין כולן שוין. צ"ע דהא יל"פ כמש"כ לעיל דכיון דיש להעמיד המיעוט אאנדרוגינוס אין סברא למעט גם טומטום וכ"כ בעצמם בחגיגה שם: