רש"ש על חולין ל״ח

1 תד"ה רבא. והא כו' דלא שכיחא כו'. זה נראה דוחק לחדש סברא נגד הש"ס. ולעד"נ דקושיית אבוה דב"א מלישנא דעד יש לתרץ. דיל"פ דקאי ארישא השוחט אהמ"ס דאינה כשרה עד שתפרכס או ביד כו' וכלישנא דעד שבדברי רשב"ג. וכה"ג צל"פ בב"ב יא במשנה רי"א עד שיהו בה ט' חצאי קבין כו' והרי הוא פחות משיעורא דת"ק. ודומה לזה כתבתי באהלות פי"א מ"ג. ועי' ב"מ פח ב תד"ה עד בסופו. ומעין זה בגמרא דקדושין כה ומאי אף אקמייתא:

2 רש"י ד"ה לעולם תיחי. ריהג"א כו' אי תחת אמן יכול אפי' יצא ממנה כשהיא מתה כו'. הביא לנו דברי ריה"ג לפרש בם הגמרא שלפנינו ולכאורה פליגי אהדדי בתרתי. חדא דהכא ממעט מתחת אמו אפי' כשזו פירשה למיתה וזה פירש לחיים. וריהג"א דאפי' יצא ממנה כשהיא מתה קרינן ביה תחת אמו דמשמעו חליפי אמו. שנית. דהכא אמר דכי איתיילד לאחר מיתתה נקרא יוצא דופן. והוא אמר דאי מתחת אמו הוה מכשרינן ליה:

3 תד"ה או. וכן לגבי אוא"ב כו' דשור ושה אי אתה יכול להוציא כלאים כו'. ל"י מדוע שבקי לטעמי דאיתנהו בש"ס שם. דמה קדשים כלאים לא כו'. ועוד שה כתיב וא"ר כו' כ"מ שנאמר שה אינו אלא להוציא אה"כ וע"ש בתד"ה ועוד. ועי' במרובה עז ב בתד"ה גבי:

4 במשנה אפילו שחטה שיאכל העובד כוכבים כו'. כ"ה הגי' ברי"ף ורא"ש ובמשניות: