רש"ש על חולין ל״ד

1 רש"י ד"ה אמר עולא. כדאמר ר"א או כדאמרן. צ"ל:

2 בסה"ע ובין בנעשים על טהרת הקדש טומאה היא אצל הקדש. ק"ל דבספ"ב דחגיגה יח ב תנן יוחנן ב"ג הי' אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת והוא לראי' להא דאמר שם לעיל מינה בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת וגם משמע דדוקא לחטאת אבל לקדש לא:

3 תד"ה מצינו. ועוד דהא דספר כו' אלא משום חומרא. לכאורה תימה דהא בפ"ג דידים מ"ב מביא ר' יהושע עצמו ראיה להא דס"ל דשני פוסל אה"י להיות שניות וחכמים פליגי עלי' ואמרו דאין שני עושה שני מכתבי הקדש דהם שניים ומטמאין אה"י. ולפמש"כ הר"ש שם מיושבים דבריהם ועמש"כ שם:

4 תד"ה והשלישי. ומפרש ר"ת כו' והשני פסול ואינו מטמא. וע"כ דאינו גורס פוסל אלא פסול. ועי' בר"ש שם דטרם שהביא פי' זה הקדים לומר ועוד דבכה"ס כתוב פסול בכל השלש בבות:

5 בא"ד אע"ג דחצי שיעור אסור מה"ת הכא דפסול הגוף דרבנן לא החמירו. משמע דבאיסור דרבנן מותר לאכול לכתחלה חצי שיעור וד"ז חדש הוא לא בארוהו הפוסקים. ואולי ע"י תערובות קילא טפי וכמו שחילקו התוס' במס' ע"ז סח בשם הר"ר יקר לר"ש דאית ליה כ"ש למכות:

6 בא"ד וכן בפרק א"ל כו' דמשמע דוקא פחות מכשיעור או מפני הסכנה היינו דוקא נמי כו'. כצ"ל:

7 בא"ד ובפ"ב דטהרות כו' קתני כו' והרביעי שלה פי' של תרומה יכול לערב בתבשיל של קדש גמור. ע"כ אתיא כר"ש בזבחים צ ב במשנה דמותר להביא קדשים לבה"פ. וק"ל מדוע לא אותיב אביי לרבה שם עו מהא דמוכח דר"ש מתיר אפי' לכתחלה:

8 בא"ד ואמר נמי במסכת חגיגה יוחנן ב"ג היה אוכל על טה"ק כל ימיו והיתה מטפחתו כו'. כצ"ל: