רש"ש על חולין ק״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

רש"ש על חולין ק״ד ע״ב » « רש"ש על חולין ק״ו ע״א

1 חולין פתח ↗

אַבָּיֵי הֲוָה סָיַיר נִכְסֵיהּ כֹּל יוֹמָא וְיוֹמָא. יוֹמָא חַד פְּגַע בַּאֲרִיסֵיהּ דְּדָרֵי פִּתְכָּא דְּאוּפֵי. אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי לְהֵיכָא? אֲמַר לֵיהּ: לְבֵי מָר. אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר קַדְמוּךְ רַבָּנַן.

2 חולין פתח ↗

רַב אַסִּי הֲוָה סָיַיר נִכְסֵיהּ כֹּל יוֹמָא, אָמַר: הֵיכָא נִינְהוּ כֹּל הָנֵי אִסְתִּירֵי דְּמָר שְׁמוּאֵל? יוֹמָא חַד חֲזָא צִינּוֹרָא דְּבִדְקָא בְּאַרְעֵיהּ, שַׁקְלֵיהּ לִגְלִימֵיהּ, כַּרְכֵיהּ אוֹתְבֵיהּ בְּגַוַּהּ, רְמָא קָלָא, אֲתוֹ אִינָשֵׁי סַכְרוּהּ, אֲמַר: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ אִיסְתֵּרֵי דְּמָר שְׁמוּאֵל.

3 רש"י פתח ↗

קדמוך - שאמרו שיהא אדם רואה נכסיו בכל יום ויראה מה יעשה:

4 רש"י פתח ↗

קינסא - אם נותן שפאי עצים וקסמין תחתיהן למאן דאמר כלי הכא לאו כלי הוא ולמ"ד אין נוטלין על גבי קרקע שפיר דמי ולקמן מפרש משום דרוח רעה שורה עליהן כשהן על גבי קרקע:

5 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ פִּלְפֶּלֶת כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא? לְרֵיחַ הַפֶּה. עִיטְרָן כׇּל שֶׁהוּא לְמַאי חֲזֵי? לְצִילְחֲתָא. מִינֵי בְּשָׂמִים — כׇּל שֶׁהֵן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא רֵיחַ רַע — כׇּל שֶׁהוּא. שֶׁמֶן טוֹב — כׇּל שֶׁהוּא. אַרְגָּמָן — כׇּל שֶׁהוּא. וּבְתוּלַת הַוֶּורֶד — אַחַת.

5 פסחים פתח ↗

הַאי מַאן דְּמִפְּנֵי אַגִּירְדָּא דְּדִיקְלָא — אָחֲדָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ רוּחַ פַּלְגָא. וְהַאי מַאן דְּמַצְלֵי רֵישֵׁיהּ אַגִּירְדָּא דְּדִיקְלָא — אָחֲדָא לֵיהּ רוּחַ צְרָדָא. הַאי מַאן דְּפָסְעִי אַדִּיקְלָא, אִי מִיקְּטַל — קְטִיל, אִי אִיעֲקַר — מִיעֲקַר וּמָיֵית. הָנֵי מִילֵּי דְּלָא מַנַּח כַּרְעֵיהּ עִילָּוֵיהּ, אֲבָל מַנַּח כַּרְעֵיהּ — עִילָּוֵיהּ לֵית לַן בַּהּ.

6 חולין פתח ↗

וְאָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא, הַאי דְּלָא אָכְלִי יַרְקָא דִּנְפַל אַתַּכָּא מִתַּכָּא, מִשּׁוּם מְאִיסוּתָא. אֲמַר לִי מָר: מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְרֵיחַ הַפֶּה. וְאָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא, הַאי דְּלָא יָתְבִי תּוּתֵי מַרְזֵיבָא, מִשּׁוּם שׁוֹפְכִים. אֲמַר לִי מָר: מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי מַזִּיקִין.

7 רש"י פתח ↗

סולדת - נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:

8 רש"י פתח ↗

שמלח סדומית יש - ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

9 רש"י פתח ↗

אמרי אינהו מילתא - אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא:

1 גמרא א"ל הני להיכא כו'. עי' מהרש"א בח"א. ול"י מה חידש על פרש"י שהיה גונבו:

2 שם סכרוהו אמר אשכחתינהו לכולהו איסרי כו'. כ"ה הגי' בע"י:

3 רש"י ד"ה קדמוך. שאמרו כו'. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה קינסא. למ"ד כלי הני לאו כלי הוא. כ"ה הגי' ברש"י שברי"ף:

5 גמרא לרוח צרדא. בפסחים קיא ב פרש"י ורשב"ם כאב חצי הראש. ובשבת צ פרש"י על צלחתא כאב חצי הראש וכן בגיטין ס"ד סח:

6 שם ירקא דנפל אתכא. בע"י הגי' מתכא:

7 רש"י ד"ה סולדת. בטלו ונשתנו כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה שמלח סדומית. ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח. הוא בברכות מ:

9 רש"י ד"ה אמרי אינהו. מיד המכשפות. כ"ה הגי' בע"י:

רש"ש על חולין ק״ד ע״ב » « רש"ש על חולין ק״ו ע״א