רש"ש על חולין ק״ט

1 רש"י במשנה. אבל בשרו אינו נאסר כו'. ר"ל כדאיתא לקמן ע"ב בברייתא קורעו לאחר בשולו ומותר:

2 תד"ה הלב. וא"א לומר כן דבהדיא אמרינן בהקומץ כו'. לשיטת רש"י שם הוא דוקא בחטאות הפנימיות והוא שנקרש. אבל בצלול או בחיצוניות וחולין גם בקרוש. אף אם בשלו עובר. ולרבא שם בכולן חייב ע"ש. והתוס' כאן לשיטתם דשם אזלי. שוב מצאתי בפלתי ר"ס ס"ט שהאריך בזה:

3 רש"י ד"ה ילתא. אשתו. כדאיתא ס"פ ג' שאכלו. ובקדושין ע:

4 רש"י ד"ה זויקו. תנו לה כו'. כצ"ל:

5 תד"ה אינו עובר. דלצלי בעי קריעה שתי או ערב. הוא כר' אלעזר לקמן וכפרש"י בד"ה הא קמ"ל קריעה בעלמא או שתי או ערב כו'. ולפנינו בפירש"י שם דאיתא שתי וערב הוא ו' המחלקת. עי' פ"ח סי' צ:

6 בסה"ד וכן י"ס דגרסי בסמוך כחל שבשלו בחלבו מותר כו' שיש במים ס' כו'. וקיבה אסורה אף דיש ס' דשמא לא יצא כל החלב ממנה ונתן טעם בקבה. משא"כ בכחל דחלב הנשאר בו אינו אוסר כיון שלא יצא לחוץ. ולכן מייתי שפיר סייעתא לל"ק דרב מינה דה"ה בצלי. אינו אוסרו החלב הבלוע בו. והמהר"ם שגה מאד בזה במחכ"ת. אך ק"ל דא"כ מאי מקשה לקמן לר"נ מינה שבשלו דיעבד אין לכתחלה לא. דהתם שאני דמבטל בשר בחלב של הכחל לכתחלה בס':

7 תד"ה נדה. מטומאת נדת אשה. כצ"ל. ומה דליתא כאן גבי דמא שרי לן טחלא עמש"כ לקמן קיא: