רש"ש על חולין כ״ח

1 גמרא משום דושט סמוך לוורידין. עפרש"י. והרמב"ם בפי' והרע"ב אחריו שכתב וורידין כמין חוטין שעל שני צדי הקנה צ"ע:

2 שם כיצד מולקין חטאת כו' חותך סי' אחד כו'. לעיל ובזבחים סה ב הגי' או רובו:

3 תד"ה תיהני. דקאמר התם דמליקה נמי מטהרת. כצ"ל:

4 תד"ה רבי. המ"ל ב"ק היא. הא דל"ק נמי דהמ"ל ת"ק דזאת תורת הוא. דשם לא נזכר שם האומרו. אבל תני ב"ק פירושו ג"כ דב"ק תני ברייתא. ולא נזכר בה נמי שם האומרה. אולם התוס' הוי גרסי דרש ב"ק כמו שציינו שם. אבל א"כ אינו שנוי בברייתא עי' נדה כו ברש"י ד"ה אמר אביי:

5 בא"ד ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מה"ת. עי' מהר"ם בתירוצו הראשון שכ' דלמ"ד זה אין טרפה בעוף במליקה דכולה נחירה מיקרי ע"ש. אישתמיטתי' דברי התוס' לעיל כ בד"ה לא אמרן בסופו ע"ש. ובתירוצו השני שנראה לו עיקר אישתמיטתי' שכבר קדמוהו בזה התוס' בנזיר שם בד"ה אלא לריב"ח:

6 תד"ה אתא בע"ב

7 . וכ"מ בא"ט דקאמר רבה כו'. כצ"ל בה':

8 בסה"ד דא"א להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה. ק"ל מזבחים ר"ד כו "חותך באבר עד שמגיע לעצם" ופרש"י דלאו מום הוא. עי' בכורות מא במשנה פלוגתא דבאנדרוגינוס. ובגמרא שם ועמש"כ לקמן כט ב:

9 רש"י ד"ה וניבדקי' לקנה. לפי שאינו נטרף אלא ברוב. וא"כ בדרוסה דגם הוא במשהו כדלקמן ר"ד נד גם לו אין בדיקה. וק"ל דלקמן מג ב בד"ה ההיא ספק דרוסה כתב אם עוף הי' בודק הקנה תחלה כו' ושוחט כו'. וכצ"ל ע"כ לפי' ריב"א כאן וכ"כ הפוסקים. וצ"ל דלא כתב כן אלא לרווחא דמילתא:

10 תד"ה לפי. ובפ"ק דעירובין בפרוץ כעומד ואם אי אפשר לצמצם כו'. כצ"ל:

11 בא"ד התם נמי הוי כבד"ש דמסתמא לא כוונו כו'. ולעד"נ דלא מיקרי בידי אדם אלא כשנעשה הפעולה ע"י אדם אחד או אפי' ע"י אנשים הרבה אם עוסקין בדבר אחד. אבל כשכ"א עושה בפ"ע. שיתחילו בב"א זה הוי כבד"ש ודו"ק:

12 בא"ד ליכא חשש איסור אלא א"כ הוא שוה. כן צ"ל: