רש"ש על חולין קי״ב

1 תד"ה הלכתא שבדף הקודם. דהא אפי' בשל בה חטאת כו' דהוי טעם שני באיסור. מש"כ המהרש"א דלא הוי טעם שני בהיתר ע"י מים כו'. נראה דלענין איסורא לזרים כו' הוי כמו שאר איסורים שאוסרים עד העולם כמש"כ לעיל בשם הר"ן. דהא החטאת בעצם רבעא עלה איסור לזרים כו'. רק לענין לאיפסולי ביוצא צריכין אנו לדבריו:

2 תד"ה תרי. דכך היו בקיאין בדבר מותר. כצ"ל ולמחוק הה':

3 רש"י ברה"ע. כמו השופה יין לחבירו. כצ"ל:

4 תד"ה דגים בסופו. ובדגים כו' הוא דאמר דלא שריק כו'. כצ"ל ומלת לעיל למחוק:

5 תד"ה ודגים. מלא מיץ מן המוהל שיצא מן הבשר. כצ"ל:

6 בא"ד ותדע שאותו המוחל הוא היתר שהרי מיד כששהה כו'. כצ"ל: