רש"ש על חולין ק״ל

1 רש"י ד"ה ואם מתו יפדו. ועוד אשמעינן כו' וקסבר קדשי ב"ה לא היו בכלל כו'. תמוה דמאי תלי זה בזה. דהא בבכורות ר"ד טו איתא דלריו"ח דאמר דלרבנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה היו בכלל כו' אתיא שפיר מתניתין כוותייהו דבע"מ מעיקרא כ"ע מודו דלא בעו העמדה. והכי הל"ל וקסבר קד"מ היו בכלל כו' כי היכי דליתוקמא סיפא דואם מתו יקברו. גם מש"כ קודם וא"פ אה"ק להאכילן לכלבים. וכן לקמן גבי ואם מתו יקברו פי' או משום דא"פ כו'. ג"כ תמוה דהא תנא דמתניתין ע"כ ל"ל דרשה דואכלת ולא לכלביך מדל"ת בסיפא ואם נעשו טרפה יקברו כדדייק הגמרא בבכורות שם:

2 רש"י ד"ה חוץ מן הבכור. ובע"מ נאכל לכהן. ל"ד דלב"ה שם לב ב במשנה נאכל אפילו לעובד כוכבים. אלא ר"ל דניתן לכהן. וכדמסיים לימד על בכור בע"מ שמתנה לכהן:

3 רש"י ד"ה ועושין תמורה. קודם פדיונן. תמוה דשם טו ב איתא להדיא בברייתא דגם לאחר פדיונן עושין תמורה. וע"ש טז בגמרא ובתוס' וכ"פ ברמב"ם בפ"ג מהל' תמורה ה"ד. ולפלא שלהלח"מ שם אישתמיט הגמ' והתוס' הנ"ל . וכן הא דואם מתו יקברו לטעם השני שבפרש"י. הוא אפילו מתו לאחר פדיה. ואף דהא דהשוחטן בחוץ חייב אינו אלא לפני פדיונן. וכן הא דואם מתו יקברו לפמש"כ לעיל. ל"ק דהא כדאיתא והא כדאיתא:

4 רש"י ד"ה ראשית הגז. דהא לאו בני גיזה נינהו וכתיב גז כו'. כצ"ל עי' לקמן ר"פ רה"ג בגמרא:

5 רש"י ד"ה שכן נכנסו תאמר בקדשים. הלקוח פטור ממע"ב כו' דבקרך וצאנך א"ר. לימוד זה תמוה. ועוד דבמע"ב לא כתיב אלא בקר וצאן ובבכורות ר"ד נו יליף ליה מבכור אדם ע"ש:

6 תד"ה תיתי. המ"ל נמי כו' וטרפה. תימה דהא לקמן קלו ב איתא דטריפה פטורה ממתנות. ולכאורה הייתי רוצה ליישב דהר"ן פי' שם הטעם דכתיב ונתן לכהן וברש"י שם ט"ס לו ולא לכלבו. ובפסחים לג יליף רנב"י דמפריש חמץ תרומה אינה קדושה מתתן לו ולא לאורו. ואמר שם דזהו דוקא בלא היתה לה שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר. וה"נ הכא לא מפקינן מיניה אלא בנולד טרפה מן הבטן. אבל ז"א דהא חיובא דמתנות אינו אלא משעת זביחה. וכיון דנטרפה מחיים הוה דומיא דאחמיץ במחובר. עמש"כ שם ברש"י. וי"ל קצת דבריהם אליבא דריו"ח לקמן קלב ב דאמר האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים. ומשמע בתוס' שם דהוה מה"ת. והש"א בתשובה צ"ז כתב דאף דתרומת חמץ אינה קדושה מ"מ טבל הוי ע"ש. וא"כ ה"נ אף דטרפה פטורה מן המתנות מליתן לכהן מ"מ שם טבל על הבהמה:

7 רש"י ד"ה ופריך בסופו. וזכה במתנות מן ההפקר. קשה דהא מתנות נתינה כתיב בהו ויש בהן טה"נ לבעלים כמש"כ הר"ן ועי' לקמן קלא תד"ה יש בו טה"נ. ועי' שם ברש"י ברה"ע ל"א שמסר כו' לזכות כו'. וכן יל"פ כאן:

8 רש"י ד"ה כמי שהורמו. במתנות ששוים כו'. כצ"ל בבי"ת:

9 תד"ה אי בסופו. דדוקא חו"ש כו' דעביד בהו תנופה וכן לחם כו' שהוא הכשר קרבן כו'. לכאורה הלא גם הלחם טעון תנופה וכדאמר שם פ"א משום דאיכא ארבע להניף. ואולי משום דרבי שם לא הזכיר ענין התנופה אלא סתם וכי מכניסין חולין לעזרה. לכן הוצרכו לתת בו טעם אחר:

10 תד"ה מנין. אלו ניתנין לכל כהן. כצ"ל:

11 בא"ד דהא בירושלמי בפ' ב' נשים כו'. הלשון אינו מדוייק דהא המשנה דאלו ניתנין כו' היא באותו פרק ועליה אמר הירושלמי דיש מהן כו'. גם מש"כ א"כ ע"כ כו' בין כהן ע"ה. כן איתא שם בירושלמי להדיא וז"ל וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה יש מהן כו' ע"ש:

12 בא"ד דגרסי' בירושלמי רי"א אין נותנין אותם אלא לחבר. הירושלמי הביא זה מהמשנה דסוף בכורים ע"ש וא"כ ודאי דלא קאי אלא על בכורים. ובסה"ד צ"ל ר' יהודה אוסר בבכורים. והוא במתניתין דחלה שם: