מאירי על יומא ע״ט ב

« מאירי על יומא ע״ט ע״א מאירי על יומא פ׳ ע״א »

1 יומא פתח ↗

וְהָוֵינַן בָּהּ: מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי? נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״חָמֵץ״, וְלָא בָּעֵי ״שְׂאוֹר״, וַאֲנָא אָמֵינָא: וּמָה חָמֵץ שֶׁאֵין חִמּוּצוֹ קָשֶׁה — אָסוּר בִּכְזַיִת, שְׂאוֹר שֶׁחִמּוּצוֹ קָשֶׁה — לֹא כָּל שֶׁכֵּן? מִדְּפַלְגִינְהוּ רַחֲמָנָא, לִימְּדָה לְךָ שִׁיעוּרוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְּשִׁיעוּרוֹ שֶׁל זֶה. שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת, וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת.

1 החמץ והשאור שניהם שיעורם בכזית וברכת זימון שיעורה בכזית וכן מי שהיה בידו בשר קדשים קלים ושכח ויצא עמה חוץ לירושלים אם עבר צופים הואיל ועבר תחום הקדש שורפו במקומו ואם לא עבר צופים אם יש בו כזית חוזר ושורפו בירושלים בביתו ואם אין לו בית שורפו בבית הבירה מעצי המערכה שחזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית:

« מאירי על יומא ע״ט ע״א מאירי על יומא פ׳ ע״א »