1כבר ביארנו בראשון של שבועות ששגגת טומאת מקדש וקדשיו כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלמה בנתיים בשעת המעשה זהו בדין קרבן עולה ויורד האמור עליו בפרשת ויקרא אבל כל שהיתה לו ידיעה בתחילה ולא בסוף עד שיביא קרבן שעיר יום הכפרים הנעשה בפנים מכפר ואם לא היתה לו ידיעה בתחלה שנטמא אלא שבסוף נודע לו שכשנכנס למקדש היה טמא והרי אינו בר קרבן הואיל ולא היתה לו ידיעה בתחלה שכל שבשגגת מקדש וקדשיו לידיעה בתחלה ובסוף הוא צריך מה שאין כן בשגגת שאר הכריתות כמו שיתבאר במקומו שעיר יום הכפורים הנעשה בחוץ למוספין מכפר למדת ששניהם שוים לכפר על שגגת טומאת מקדש וקדשיו זה בידיעה בתחלה ולא בסוף וזה בידיעה בסוף ולא בתחלה:2כל הקרבנות צריכים לבא תמימים שנאמר תמים יהיה לרצון וכל המקריב בעל מום עובר בעשה ובלא תעשה הא כל שהוא תמים אפי' היה כחוש שבכחושים לא פסל אלא שמ"מ לכתחלה צריך להביא כל קרבנותיו מן המובחר שהוא מוצא בין של חובה בין של נדבה וזו היא ששנינו מנחות פ"ז א' מביאים עגלים ממואב וזבחים מחברון ועגלות מן השרון וגוזלות מהר המלך ויין מקדוחין וחלוטין וסלת ממכמש ויוחנה ושמן מתקוע וכל שכן שמי שמביאן מעדרו שראוי לו לברור המובחר שבהם וכל שהערים בכך עליו הכתוב אומר ארור נוכל ויש בעדרו זכר וכו' ולדעתי בא הנה נוכל בקמץ קטן במקום נוכל בפתח גדול על דרך בפועל כפיו נוקש רשע כמו נוקש בפתח כלומר ארור הוא מי שהוא בעל יכולת ויש בעדרו זכר ר"ל חשוב וזובח משחת לד':
