מאירי על יומא ל״ח ב

« מאירי על יומא ל״ח ע״א מאירי על יומא ל״ט ע״א »

1 יומא פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים, וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה לַצַּדִּיקִים. מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים, דִּכְתִיב: ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַיֹּאמֶר ה׳ זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה״.

2 יומא פתח ↗

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ״. עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי, זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצַּדִּיקִים מוּעָטִין, עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַה׳ מְצוּקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל״.

1 מצוה לאדם שיספר בשבחן של צדיקים כל זמן שמזכירם כדי לקרב שאר בני אדם למעשיהם וכן מותר לאדם לספר בגנותם של רשעים לא לכונת לשון הרע אלא להרחיק שאר בני אדם ממעשיהם דרך הערה אמרו זכר צדיק לברכה זהו שנאמר וד' אמר המכסה אני מאברהם וכתיב בתריה ואברהם היה יהיה וכו' ושם רשעים ירקב זהו ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וכו':

2 לעולם יהא אדם חביב לו תלמוד תורה ויזהר שלא יתייאש ממנו אחר לימודו שהשכחה מצויה ביותר וכל שמשכחו דרך עצלה ויאוש נענש עליה דרך הערה אמרו ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני וכן יזהר שלא להשתקע בעבירות ואם רואה יצרו תוקף עליו יהא הוא גבור הימנו וינצחהו וכל שמרגיל עצמו בכך הרי הוא נמסר בידו דרך הערה אמרו אם באה לידו של אדם פעם ראשונה ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור וכן אמרו אם עברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא וכן אמרו אם לליצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון בא למדוד את הנפט אומרים לו מדוד לעצמך בא למדוד את האפרסמון אומרים לו המתן ואני מודד לך כדי שנתבשם אני ואתה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

« מאירי על יומא ל״ח ע״א מאירי על יומא ל״ט ע״א »