1המעריך פחות מבן חדש או בן חדש מצומצם כגון שהיה בן שלשים יום מצומצמים ואמר ערכו עלי אין זה כלום והרי זה כמעריך את הכלי שאינו נותן כלום שאין ערך לכלי ולא לבן חודש ואינו נותן אפילו דמיו חלק הזקן עליה לומר שנותן דמים ומשכנו הגזבר הרי זה גזל בידו לענין קדושין וכענין חברותיה:2סתם הקדשות לבדק הבית אבל סתם חרמים כגון שאמר דבר זה יהא חרם ולא אמר לשמים הרי הוא לכהנים שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה ואין בהם מעילה והוא שאמר גם כן כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר קדש קדשים הוא לי"י שחל על קדשי קדשים כבקדשים קלים והוא ששנינו מחרים אדם את קדשיו אם נדר שהוא חייב באחריותו נותן דמיהם אם החרים סתם לכהנים ואם לשמים לבדק הבית והבהמה תקרב למה שהיא ואם נדבה נותן טובת הנאה שבה כלומר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבהמה זו להעלותה עולה אע"פ שאינו צריך לה ונותן כאותו שיעור לכהנים בסתם ולבדק הבית במפרש חלק הזקן על זו אם לכהן אם לבדק הבית הרי יש בה שיכות אצל זדון כרת ושגגת חטאת על הדרך האמור בחברותיה:3ההקדשות כבר ביארנו בפרק ראשון שנפדין בשלשה ושלא כדברי האומר שאפילו מזלג קטן של הקדש צריך עשרה בני אדם חלק בה הזקן אם להקל אם להחמיר הרי אתה מפרש בה זדון כרת ושגגת חטאת על הדרך האמור בחברותיה:4המקנא לאשתו ר"ל שאמר לה אל תסתתרי עם איש פלוני צריך לקנא על פי שנים ואם נסתתרה אח"כ ושהתה כדי שעור טומאה אסורה עליו עד שתשתה ומ"מ אינו יכול להשקותה אא"כ באו שני עדים על הסתירה אבל על פי עצמו ר"ל שהוא בעצמו ראה שנסתרה אחר קנויו יוציא ויתן כתובה ואם לא ראה הוא אלא שהעיד לו אחד בכך אם הוא אדם כשר עד שדעתו סומכת עליו כבשנים יוציא ויתן כתובה ואם לאו הרי אשתו מותרת לו חלק הזקן לומר שמשקה על פי עצמו או על פי אחד ולא רצתה לשתות אף הוא צריך לומר לשיטתו שאין לה כתובה ואם מכרה כתובתה ותפש זה הלוקח ממונו של זה בכדי כתובתה וקדש הרי נמצא בקדושיו זדון כרת ושגגת חטאת על הדרך שביארנו או כלך לדרך אחרת שאם צריכה לשתות ומת אסורה ליבמה ואם לאו מותרת ליבמה:5כבר ידעת בחלל הנמצא בדרך שמודדין לו איזו עיר קרובה לו ומביאה עגלה ערופה על הדרך שיתבאר במקומו ומהיכן מודדין מחוטמו חלק הזקן לומר שמטבורו מודדין ונמצאת במדידה זו עיר אחרת קרובה לו ולא אותה שהיתה קרובה אלו נמדד מחוטמו נמצא לדעתו שזו מביאה עגלה והמקדש בה לא קידש וכמו ששנינו המקדש בעגלה ערופה לא קידש ולדעתינו אינה עגלה והמקדש בה קידש ונמצא ענין זה דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:6כבר בארנו בפרק שישי שהמצורע שלא היה לו אוזן ימנית ולא בהן יד ולא בהן רגל אין לו טהרה עולמית ואין תקנה בנתינה על המקום או על השמאלית חלק בה הזקן הרי הכשירו להכנס בעזרה ואם חלק כדין הרי לדעת המרובין טהור וקרבנו קרבן ונמצא לכל צד שיחלוק שהוא חולק בדבר הבא לידי זדון כרת ושגגת חטאת:7הלקט הוא כל שנפל מתוך המגל בשעת הקצירה או מתוך ידו בשעת קבוץ השבלים ומ"מ אחד או שתים לקט שלש אינן לקט וכן לענין שכחה שני עמרים המובדלים זה מזה שכחה שלשה אינן שכחה חלק בה הזקן הרי יש כאן ספק בממון זה אם הוא של עני או של בעל הבית ונמצא מי שקדש מהם בספק קדושין:8מצות פאה להניחה מן הקמה במחובר לא הניחה מן הקמה מפריש מן העמרים לא הפריש מן העמרים מפריש מן הכרי עד שלא מירחו ואם מירחו מעשר ונותן לו אפילו טחנו או אפילו לשו ואפאו ועשאו פת נותן פאה לעניים מן הפת חלק הזקן בענין זה ובא העני ותפש מממונו בכדי פיאתו יש כאן דין ספק גזל לענין קדושין כמו שהתבאר בחברותיה:9אפילו חלק בגזירת סופרים כגון שהתיר חמץ בהנאה בשעה ששית או אסר בחמישית חייב הואיל וגזירתם נעשית על ענין שיש בעיקר איסורו כרת וחטאת וכן בכל דבר שאפשר לחקור בו שיהא באפשר לבא לידי כרת וחטאת כל שבארנו בזקן ממרא שהוא חייב אין בו חלוק בין שהיה מיקל בין שהיה מחמיר ולא סוף דבר שהסנהדרין חולקין בשם קבלתם והוא מפי סברתו אלא אפילו הוא והם מפי הקבלה או הוא והם מפי הסברא או אפילו הוא אומר מפי הקבלה והם מפי הסברא חייב שלא ירבו מחלוקות בישראל ושמא תאמר א"כ היאך לא הרגו את עקביא בן מהללאל שנחלק על חכמים שבלשכת הגזית בארבעה דברים כמו שהתבאר בעדויות ומפי השמועה היה אומרן כמו שהתבאר שם לא נמנעו מלהרגו אלא מפני שלא עשה ולא הורה לעשות כדברי עצמו:
