מאירי על סנהדרין ו׳ ב

« מאירי על סנהדרין ו׳ ע״א מאירי על סנהדרין ז׳ ע״א »

1 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִצְוָה לִבְצוֹעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם״. וַהֲלֹא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט – אֵין שָׁלוֹם, וּבִמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם – אֵין מִשְׁפָּט? אֶלָּא אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה בִּיצּוּעַ.

2 סנהדרין פתח ↗

אֶלָּא יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא״. וְכֵן מֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר: יִקּוֹב הַדִּין אֶת הָהָר. אֲבָל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וּמֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן״.

3 סנהדרין פתח ↗

4 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר, מִנַּיִין שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹק? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. רַבִּי חָנִין אוֹמֵר: לֹא תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ. וִיהוּ עֵדִים יוֹדְעִים אֶת מִי הֵן מְעִידִין, וְלִפְנֵי מִי הֵן מְעִידִין, וּמִי עָתִיד לִיפָּרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה׳״.

5 סנהדרין פתח ↗

וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לַדִּין, אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן דִּין נוֹטֶה – אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם: ״אֵין אֲנִי נִזְקָק לָכֶם״, שֶׁמָּא נִתְחַיֵּיב חָזָק וְנִמְצָא חָזָק רוֹדְפוֹ. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה – אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר לָהֶן: ״אֵינִי נִזְקָק לָכֶם״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר, מִנַּיִין שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹק? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״. רַבִּי חָנִין אוֹמֵר: לֹא תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ. וִיהוּ עֵדִים יוֹדְעִים אֶת מִי הֵן מְעִידִין, וְלִפְנֵי מִי הֵן מְעִידִין, וּמִי עָתִיד לִיפָּרַע מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי ה׳״.

1 כל שבאין לפניו לדין מצוה עליו לפתוח להם בפשרה ואפילו שמע את דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה אם נשמעו לו בכך משתדל לבצוע ביניהם וכך היא המצוה שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם איזה הוא משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה בצוע וכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו איזה הוא משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זה בצוע ואפילו התחילו לדון ונתנו טענותיהם יום אחר יום כל שלא נגמר הדין מצוה עליו לפתוח בפשרה הא לאחר גמר דין והוא שכבר אמר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי וי"מ משהסכימו כולם לומר כן אע"פ שלא אמרו עדין ומשהגיעו לכך אין לו לפתוח להם עוד בפשרה אלא יתרצו ביניהם או יקוב הדין את ההר שאף הדין הגמור צד צדקה יש בו שמונע מלהעמיד גזילה בתוך ביתו:

2 מי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה הואיל ונשתנה קנאה אלא שדמים הוא חייב לו ומברך עליה הא אם גזל עיסה אין מברך על החלה אבל אם גזל פת אפויה ואכלה הואיל ויש כאן הנאה מברך המוציא וברכת המזון שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ויש חולקין אף בזו וכבר כתבנוה בבבא קמא פרק הגוזל צ"ב א':

3 מי שבאו לפניו שנים לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא ישמע את דבריהם או שישמע ולא ידע להיכן הדין נוטה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב חזק ונמצא רודף את הדיין ויש גורסין שמא יתחייב רך ונמצא קשה רודפו כלומר שמבהילו לפרוע ויגרום לו היזק גדול על שלא עיגן את דינו וכן לאיזו סיבה שתהיה יכול לישמט שלא להזקק להם אבל מ"מ אם שמע את דבריהם והוא יודע להיכן הדין נוטה אינו רשאי שנאמר לא תגורו מפני איש לא תכניס דבריך מפני איש ומ"מ אם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם על כל פנים:

4 תלמיד היושב לפני רבו וראה רבו שטועה ומטה את הדין אין לו לשתוק לכבוד רבו אלא יזכירנו הלכה שנאמר לא תגורו מפני איש:

5 לעולם תהא יראת שמים על פני הדיינין והעדים שלא להטות את דבריהם חוץ מן הקו השוה כלל ויהיו העדים יודעין את מי הם מעידין ולפני מי הם מעידין ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י"י ובעדים הכתוב מדבר כמו שיתבאר במקומו וכן יהיו הדיינין יודעין את מי הם דנין כלומר שעדותם ודינם כביכול על הקב"ה הוא בתלמוד המערב אמרו וכי אפשר לו לאדם לדון את בוראו אלא אמר הקב"ה אני אמרתי דיהא לשמעון מנה ולראובן ולא כלום ואתם בוטלין מזה ונותנין לזה עלי לשלם לזה וליפרע מזה וכן יהיו יודעין לפני מי הם דנין ומי עתיד לפרוע מהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן הוא אומר ביהושפט שאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי אם לי"י ובתלמוד המערב אמרו ר' עקיבא כד הוה בר נש אמר איזיל מידון קומוי הוה אמר לון הוו יודעין שאתם עומדין לפני מי שאמר והיה העולם שנ' ועמדו שני האנשים וכו' לפני י"י ולא לפני עקיבא בן יוסף שמא יאמר הדיין מה לי ולצרה שאם אטעה אענש תלמוד לומר ועמכם בדבר המשפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומשיעשה כפי שכלו והוא ראוי לכך אינו נענש אע"פ שטעה הא אם יודע בעצמו שאינו ראוי לכך אל יכניס עצמו בגדולה ממנו והוא שאמרו במסכת ע"ז י"ט ב' רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה:

« מאירי על סנהדרין ו׳ ע״א מאירי על סנהדרין ז׳ ע״א »