1שבע חקירות שהזכרנו בכל דיני נפשות הן וכלן יוצאות מן המקרא שנאמר בעיר הנדחת ודרשת וחקרת ושאלת היטב והרי ג' חקירות שמלת דרישה ומלת חקירה ומלת שאלה בהצטרף היטב עמה כלם ענין חקירה הם ונאמר ביחיד העובד עבודה זרה ודרשת היטב הרי שהדרישה בלא מלת היטב חקירה היא ומלת היטב חקירה אחרת ונאמר בעדים זוממין ודרשו השופטים היטב הרי ב' והרי בין כלם ז' ואע"פ שהיה לנו לומר שלא תלמוד עיר הנדחת מן האחרים מפני שזו ממונה אבד ואלו ממונן פלט ולא עבודה זרה מן האחרות שזו בסקילה והאחרים בסייף ר"ל שעיר הנדחת בסייף ועדים זוממין יש בהם צד שהם בסייף כגון שהעידו על מחוייבי הרג ועוד שאותם שהוזכרו בפרשה הם מפרט זה ר"ל שמעידים על הרוצח שנאמר נפש בנפש וכן לא עדים זוממין מן האחרים שהאחרים צריכים התראה ועדים זוממין אין צריכין התראה שהרי הם חשבו להרוג שלא בהתראה מ"מ למדים הם זה מזה ליתן את האמור של זה בזה בגזרה שוה מופנית משני צדדין שאין להשיב עליה ואחר שלמדנום בנסקלין ונהרגים באים נשרפים בקל וחומר מנסקלים שהסקילה חמורה והנחנקים בקל וחומר של נהרגין או של נסקלין שההרג חמור מן החנק ושאר דיני נפשות כגון גלות ומלקות בקל וחומר מכלם ודיני ממונות בתורת משפט אחד יהיה לכם אלא שהופקעו מטעם נעילת דלת כמו שהתבאר:2מעתה אע"פ שמרבין בבדיקות בחקירות מיהא אין מוסיפין ר"ל שאין שואלין להם באיזה יובל שמן הסתם אין העדים ממתינים מיובל לחבירו ואפילו היה המעשה בסוף היובל והעדות בתחלת האחר אין שואלין לו אם היה ביובל שיצא או ביובל שנכנס שמ"מ מובן הוא בחקירת איזה שבוע וכן אין שואלין בכמה בשעה שאפילו אמרו בחציה ובאו עדים לומר שמתחלת השעה עמהם היה אין זה כלום שאדם טועה בשעה מראשה ולחציה או לסופה שהרי משתים לשלש עדותם קיימת כמו שבארנו הרבה ראוי לדיינים לדקדק בחקירת העדות שמא בתחבולות שקרות כיונו עדותם בינם לבין עצמם ומתוך כך ראוי להעמיק בדקדוק עדותם עד שיגיע לשאלות שאין הדעת נותנת שיכוונו בה עדותם בינם לבין עצמם ומתוך כך היו נוהגין להסיעם ממקום למקום ומענין לענין עד שתטרף דעתם עליהם ויתבלבל לשונם אם שקר בפיהם ואם אמת אין כאן חשש בלבול שהאמת אינה פחדנית כלל ומ"מ התבאר במשנת חסידים שצריכים הדיינים להזהר שלא יאמרו דברים שיגרמו להם לכבוש עדותם והוא אמרם ז"ל הוו מרבים לחקור את העדים וכו' והזהרו בדבריכם שמא מתוכם ילמדו לשקר:3כל חייבי מיתות ומלקות אין דנין אותם בלא התראה חוץ מן המסית ועדים זוממין וענין התראה הוא שאומרים לו פרוש ואל תעשה עבירה זו שאם תעשה אתה חייב עליה מיתת בית דין או מלקות ואף בהתראה אם פרש ולא עשה את העבירה מיד אלא לאחר כדי דבור פטור שמא שכח וצריך שיתרו בו פעם אחרת בשעת מעשה ושיעשה המעשה בתוך כדי דבור להתראתו ואם בתוך כדי דבור אם שתק להתראתו פטור ואפילו הרכין בראשו לומר יודע אני שכן ולא עוד אלא אפילו קבל עליו התראה והוא שיאמר בפירוש יודע אני שכך הוא עד שיתיר עצמו למיתה ויאמר יודע אני שכך הוא ועל מנת כן אני עושה ומ"מ דוקא שלא להמיתו במיתת בית דין הראויה לו אלא בדרכים אלו שיש לחוש שאם שתק לא הבין בהתראה ואפילו קבל שמא סבור הוא שדרך הוכחה הוא אומר כן ומ"מ כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת ואפילו בהתרו ושתק וכבר בארנו בדין התראה שלא סוף דבר שהתרו בו עדיו אלא אפילו אחד מהם או אחד דעלמא בפני עדים אפילו עבד ואפילו אשה אפילו שמע קול המתרה ולא ראהו:
