1אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י"א כבר ביארנו בפתיחת החבור על זאת המסכתא ר"ל מסכת נדה שהיא מסדר טהרות ומצד שנתפשט המנהג להיות השתדלות התלמידים בשלשת הסדרים הידועים ר"ל מועד נשים נזיקין והיות השלשה הנשארים ר"ל זרעים טהרות קדשים נעזבים עזיבה מוחלטת זולתי לאחד מעיר ושנים ממשפחה כמו שהקדמנו בפתיחת זה החבור והיה ענין זאת המסכתא הכרחי בלמוד גם בזמננו זה לצורך ידיעת דרכיה והתבוננות כלליה ופרטיה עד שהיא הסבה בעצמה להיות מחברי התלמוד מאריכים בה על המשניות מיתרי הגמרא ויריעות משכנותיה הטו מה שלא עשו כן בשאר מסכיות שבסדר טהרות ראו הגאונים להעתיקה ממקומה ולהניחה בתוך אלו הסדרים הרגילים וראו לחברה אל זה הסדר ר"ל סדר נשים להיות עניניה נאותים יותר אל זה הסדר מצד שכלל עניניה ביאור עניני טומאת הנשים הן לעניני מגעה בטהרות הן לעניני חדר משכבה אשה בית אישה וקבעו מקומה בסוף הסדר שלא להפסיק באמצע הסדר ושלא לבלבל תוכן הסדור בהם אחת לאחת ולזאת הסיבה נכללה בזה הסדר והיא כוללת עשרה פרקים וסדרם לפי שיטתנו א' שמאי אומר ב' כל היד ג' המפלת ד' בנות הכותיים ה' יוצא דופן ו' בא סימן ז' דם הנדה ח' הרואה כתם ט' אשה שהיא עושה צרכיה י' תינוקת:2וענין המסכתא אמנם הוא סובב על מה שכבר ידעת בענין הטהרות שהנדה והזבה והיולדת כל אחת מהן אב הטומאה לטמא במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב ומרכב אפילו ראתה ביום לידתה אפילו לא יצא הדם לחוץ אלא שנעתק מן המקור ועדיין הוא בבית החיצון והוא מקום שמגיע אליו האצבע בשעת גמר ביאה ודמן מטמא במשהו בין לח בין יבש וכל הנשים מטמאות באלו בין ישראלית בין שפחה בין משוחררת אבל גויה אינה בדינין אלו מן התורה אלא שמדברי סופרים להיותן כזבות גמורות מבת תשע ולמעלה אבל האחרות שהוזכרו כלן מן התורה ומיטמאות בין באונס בין ברצון וטומאתן מעת ראייתן עד שיטבלו אפילו פסקה ראייתן ושהו כמה בלא ראייה והבועלה כמוה לענין טומאה כל שהוא בן תשע ויום אחד והיא בת שלש ויום אחד בין בכדרכה בין שלא כדרכה אחד המערה ואחד הגומר וכן ידעת בענין איסורי ביאה שהנדה כשאר עריות להיות הבא עליה בכרת בין בכדרכה בין שלא כדרכה אחד המערה ואחד הגומר כל שהוא גדול אע"פ שהיא קטנה אחר שהיא מבת שלש ומעלה וכן היא בכרת אם היא גדולה ואפילו הוא קטן אחר שהוא מבן תשע ומעלה וחיובן מיום טומאתן עד שיגיע זמן הראוי לטבילה ושתטבול בין בנדה בין בזבה בין ביולדת וכן חיובן בכל הנשים ישראלית שפחה או גיורת ומשוחררת אבל גויה אינה בחיוב זה אלא שחכמים גזרו עליה משום נשג"ז לדונו במכת מרדות מדבריהם:3ורצו בזאת המסכתא לבאר אלו הענינים בפרטיהן וכלליהן מה שראוי מהם לענין טהרות ומה שראוי מהם לענין איסורי ביאה מה שבהם מן התורה ומה שנתחדש בהם מדברי סופרים מה שראוי מהם לענין הראיה ומה שראוי מהם לענין הכתמים והיאך מתנהגות בטומאתן בבדיקה וספירה ומה שראוי מהן לחוש בטהרתן לקירוב טומאתן וכיצד יוצאות מטומאתן לטהרה ועל זה הצד יחלקו עניני המסכתא לשמנה חלקים הראשון לבאר על איזה צד ראוי לחוש קודם הראיה אם לביאה לכתחלה ואם לטהרות אף בדיעבד ועל איזה צד אין צריך לחוש וכן על איזה צד צריכה בדיקה קודם שתשמש ועל איזה צד משמשת בחזקת טהרה ולא תצטרך בדיקה והשני על איזה צד אשה קובעת וסת ועל איזה צד עוקרתו והימים שראוי לקבוע בהם וסת או שאין ראוי ומה שיוצא לנו מקביעת הוסת ועקירתו וכמה מיני וסתות הם ושאר דינין שבהם השלישי הדמים על איזה צד ראוי לחוש בהן ועל איזה צד אין ראוי לחוש בהן אם מצד הנשים שאין דמן מטמא מן התורה אם מצד המראה והצבע אם מצד יציאתו מן המקור או שלא מן המקור אם מצד שהוא דם נדות או דם בתולים וכיוצא בו אם מצד יבשות הדם כגון שמשלכת קלפות או חתיכות קרושות אם מצד הסבה כגון מצד מכה שבמקום צנוע או שהיא מטלת מים או שהיא מצד ביאת הבתולה אם מצד החמוד וכיוצא בדברים אלו וכן לענין טהרות על איזה צד הדם מטמא הרביעי הכתמים על איזה צד חוששין בהן ומאיזו שעה ועל איזה צד טהורים הן מצד השיעור הן מצד שיש לתלות בהן שממקום אחר באו הן הנמצאים על בשרה הן על בגדיה הן הנמצא בעד שלה שהיא בודקת את עצמה החמישי דין ספירתה בימי הטומאה הן לנדה הן לזבה הן ליולדת ואחר שפסקה ראייתה על איזה צד צריכה לבדוק את עצמה והיאך היא בודקת וענין ספירתה בימי הנקיות ר"ל כיצד סופרת ומאיזה זמן ואיזה דבר סותר את ספירתה הששי דין טומאת לידה אף כשלא ראתה בה דם ודין מפלת או שהוציאו עוברה דרך דופן ואיזו יושבת לזכר לבד או לנקבה או לזכר ולנקבה ולנדה ודין דם טוהר שבה ודין דם הבא מחמת קשוי הלידה ודין יולדת בזוב והשביעי לבאר אלו הם הדברים שאדם ראוי בהן לפרוש מאשתו השמיני בענין הטבילה הן בזמן הטבילה הן בדברים שצריך להכין לבד מן התשמיש הן בימי נדותה הן בימי לבונה הן סמוך לוסת בעצמה כחפיפה וסריקה ונקיות מקומות החשודים בדברים החוצצים ושאר דינין שבחציצה הן בתכונת טבילתה ומקום טבילתה וכדי להשלים זה החלק על שלמותו עלה בדעתי לבאר אחר זאת המסכתא מסכת מקואות לידע מהן דין הכשר המקואות ופסולן:4ואלו החלקים ר"ל אותם שיצא ענינם בזאת המסכתא הנה יתערבו בזאת המסכתא מאד ויכנסו אחד בגבול חבירו וגם הפרקים לא יבואו על סדר החלקים ואולם החלק הראשון יתבאר בפרק ראשון וקצת ממנו בפרק כל היד והחלק השני יתבאר קצתו בפרק ראשון וקצתו בפרק כל היד ובפרק בנות הכותים והרבה ממנו בפרק האשה החלק השלישי יתבאר בפרק הרואה כתם ומעט ממנו בפרק ראשון ובפרק כל היד ובפרק האשה ובפרק דם הנדה ובפרק בא סימן והחלק הרביעי יתבאר בפרק הרואה כתם ומעט ממנו בפרק בא סימן ובפרק דם הנדה ובפרק האשה והחלק החמישי יתבאר בפרק ראשון ובפרק תינוקת ובפרק יוצא דופן הששי יתבאר בפרק המפלת ובפרק בנות הכותיים ובפרק יוצא דופן השביעי יתבאר בפרק האשה ולא יתבאר כלו שם אלא שאנחנו נשלימהו שם על ידי גלגול השמיני יתבאר בפרק תינוקת אלא שאנחנו נוסיף לבאר אחר המסכתא מסכת מקואות כולה בע"ה כדי לעמוד מתוכה בענין הכשר מקואות ופסולן זהו שרש המסכתא דרך כלל אלא שיתגלגלו בה הרבה ענינים שלא מן הכונה בעניני טומאה וטהרה וסימני האיש והאשה בנערות ובגרות וסריס ואילונית לענין נדתם ולענין כמה דינין וכן ענינים אחרים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:5והפרק הראשון ממנו אמנם יחל בענין החלק הראשון והשני ורובו יסוב על שלשה ענינים הראשון לבאר דין זמן שקודם הראיה והשני לבאר הנשים שאין לחוש בהן קודם הראיה והימים שאין ראוים לקביעות וסת והשלישי איזו אשה צריכה בדיקה כל זמן שתשמש ואיזו אינה צריכה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על הדרך שיתבאר:
