1המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי במה שחזר לענין הדמים בענין דם האשה שמתה מה דינו לענין טהרות והוא שאמר האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם וכו' פי' כבר ידעת שדם הנדה מטמא אדם וכלים בכל שהו וכן ידעת שדם המת מטמא במגע ובמשא ובאהל כמת עצמו אלא ששיעורה ברביעית ואמר שהאשה שמתה ויצא ממנה בשעת מיתתה רביעית דם הרי אותו הדם מטמא משום כתם ר"ל לטמא בכל שהו במגע ומשא ולא באהל שאף הכתם מטמא בכל שהו כל שנמצא בבשרה שלא נאמר כגריס אלא בבגד כמו שהתבאר ומטמא באהל מצד שיש בו רביעית שנותנין לאותו דם חומר חיות לטמאו מדין נדה לטמא בכל שהו וחומרי מיתה לטמא באהל ברביעית ואם לא יצא רביעית מטמא מיהא משום נדה אלא שהוא תופשה בחומר שניהם ואפילו מתה כשיצא שהרי מ"מ עבר דרך מקור והמקור מקומו טמא ואף לאחר מיתה ור' יהודה חולק לומר שאינו מטמא משום כתם ר"ל משום נדה אלא שמודה ביושבת על המשבר ומתה שמטמאה אף משום נדה שמחיים נעקר והוא הדין שמטמא באהל ור' יוסי אומר בזו שאינו מטמא באהל ואין הלכה כשניהם אלא כתנא קמא:2זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:3כבר ביארנו שדם החי טהור היה דם שותת ממנו בחייו סמוך למיתתו ומת ונתערב אותו דם שבחייו עם אותו דם שאחר מיתה הרי זה נקרא דם תבוסה וכל שיש בו רביעית דם בין דם שמחיים ודם שאחר מיתה מטמא במגע ובמשא ואהל ככל דם המת אלא וטומאתו מדברי סופרים בין שהיה רובה מחיים בין שהיה רובה לאחר מיתה חציה מחיים וחציה לאחר מיתה הואיל ומ"מ הדבר ידוע שלא נשלם הרביעית אלא משניהם:4היה ספק אם יצא כל הרביעית מחיים או כלו לאחר מיתה הואיל ומ"מ הרי זו ספק טומאה וברשות היחיד ספיקו טמא ברשות הרבים ספיקו טהור:5היה ההרוג מוטל על המטה ודמו מטפטף טפה טפה והולך לגומא ומת ועדין הדם מיטפטף על הדם שבגומא כל הדם טהור שדם המת ראשון ראשון בטל בדם החי ואין הלכה כדברי האומר אין דם מבטל דם ולמדת שאין דם תבוסה אלא כשהדם שותת ויורד בלא הפסק והילכך צלוב שהיה דמו שותת לארץ בלא הפסק ונמצא תחתיו רביעית דם מן הדין היה לנו לדונו כדם תבוסה אלא שמטהרין אותו מפני שמאחר שהעץ אינו מתחלחל ומתגלגל לנדנוד הצלוב כמטה אף אנו אומרים שהדם שיצא לאחר מיתה עמד לו על העץ ומ"מ אם ראינו העץ עשוי בדרך שאין הדם מתקבץ בו אלא מתפזר ויוצא ממנו דנין אותו כדם תבוסה:
