1זה שביארנו בנמצא על בשרה שאפילו היה לה לתלות אינה תולה פירושו בשהיה לה לתלות בדבר שחוץ מגופה כגון בשוק של טבחים ועסקי דמים אבל אם היתה מכה בבשרה תולה כל שאפשר לינטף מאותו מקום כיצד היתה המכה בצוארה ונמצא הכתם בירכה או בשוקה תולה במכתה אבל אם היתה בכתפה אינה תולה שאין מקום לתלות מכתפה לירכה וכן כל כיוצא בזה שאף לחומרא אין מחזיקין דם ממקום למקום כל שכן לקולא:2בסוגיא זו שאלו בכתם העשוי כשיר או כשורה או טפין טפין או כרחב ירכה מהו ולענין ביאור פירשו גדולי המפרשים בעשוי כשיר שהוא עשוי כשרשרת וי"מ שעשוי כטבעת והוא יתר מכגריס שלא טיהרנו במשנה עגול אלא בכגריס אבל זה יתר מכגריס אלא שהוא חלול באמצע כטבעת ויש לדון בו שאילו ניטף מן הגוף לא היה בצורה זו וכן כשורה כלומר משוך בקו ישר כקורה ואין זה דרך כתם ומה שאמרו במשנה משוך טמאה פירושו בעד ואע"פ שבחלוקה כל שיש בו יתר מכגריס מיהא טמאה שמא דוקא במשוך בקצת אלכסון אבל זה משוך כקו ישר ואין זה דרך כתם וכן אם נמצא ארך הכתם לרחב הירך אין זה דרך כתם ולא הובררה ומתוך כך יש דנין בהם לקולא ומ"מ רוב פוסקים כתבוה להחמיר כסתם בריתא שכתבנו בשלשה ספיקות שכל ספק שעל בשרה טמא ואע"פ שדחאוה כמו שאמרו דלמא אתי לאיתויי דאשתכח ברצועה ר"ל בארך גדול ורחב גדול אשינויא לא סמכינן וכל שכן בלשון דלמא שאינה דחייה גמורה ומ"מ זו של טפין טפין יש שפירשוה לענין צירוף ר"ל אם בין כל הטפין כגריס ועוד אם מצטרפין אם לאו ואע"פ שאמרו למטה טיפין טיפין אין מצטרפת ההיא בנמצא בחלוקה היא אבל בבשרה ראוי להחמיר ואף זו לא הובררה ומחמירין בה אע"פ שספק חכמים היא כסתם הבריתא ומ"מ גדולי הדור כתבו שלא נשאלה לענין צירוף שהרי לא דברו עכשו בשיעורין אלא באיזה מקום ובאיזו צורה ראוי יחוש בהם אלא זו כשיש בכלם שיעור כתם אלא שמ"מ כל שהם כתמים מרובים כל אחד לעצמו אע"פ שיש בכל אחד כגריס ועוד צורתן מוכחת שלא מגופה באו ולא הובררה ודנין בה להחמיר אבל טפין טפין אף בבשרה אין מצטרפין אלא שאף הם מודים שראוי להחמיר וכדעת הראשונים:3כבר ביארנו שאין דין כתמים אלא בחלוק הבדוק ומכל מקום כל שבדקתו חברתה והיא לובשה בדוק הוא לענין זה ואם נמצא עליו כתם השואלת טמאה ואם לבשוה שתיהן אחר בדיקה הרי שתיהן טמאות היתה אחת מהן ארוכה ואחת קצרה אם מגיע כנגד תורפה של ארוכה שתיהן טמאות שהרי לשתיהן למטה מן החגור ואם לאו קצרה טמאה וארוכה טהורה שהרי לארכה הוא למעלה מן החגור:4בדקה האחת עצמה וחלוקה ר"ל כשפושטת ונמצא טהור והשאילתו לחברתה בחזקת טהור ולא בדקתו ונמצא כתם בחלוק הראשונה טהורה שהרי בדקתו בשעה שפשטה והשניה טמאה ומכל מקום לענין הדין אינה חייבת לכבסה כדי להחזירו טהור או ליתן לה שכר כובס שאין מוציאין ממון מן הספק והרי הוא תולה בה לענין זה ואומרת שלא היתה בדיקתה מחוורת ואע"פ שבריא ושמא הוא הרי אף בריא ושמא אין אומרין בריא עדיף להוציא ממון כמו שביארנו במקומו ואפילו היו עדים שראו שבדקתו שמא לא בדקה יפה אא"כ העידו שאף הם נתנו לב בדבר והרגישו בבדיקתה שלא היה שם כתם ובתוספות שאלו נחייבה מדין כאן נמצאו וכאן היו כמו שאמרו בפרק המדיר בענין מומין ופרה ותירצוה שלא אמרוה שם אלא באותם שהוזכרו שיצאה האשה מרשות אב לרשות הבעל והפרה מרשות מוכר לרשות לוקח אבל חלוק זה שאלה הוא ולא יצא מרשותה של ראשונה וגדולי הדור מתרצים שלא נאמר כאן נמצאו וכאן היו אלא לענין טהרות כמו שהתבאר במסכתא זו בפרק ראשון וכן נראה בפרק המדיר באוקימתא דרב אשי:
