1זה שמחזיקין טומאה ממקום למקום דוקא לתלות אבל לא לשרוף מעתה נגע שרץ בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר מצאו מת טמא ושורפין עליו שהטמאות דנין אותן כשעת מציאתן אחר שהן במקום מציאתן ואף ברשות הרבים מפני שזה כודאי הוא הא שלא במקום מציאתן תולין וכשם שדנין אותם כשעת מציאתן לחומרא כך הדין לקולא כיצד מחט שנמצאת חלודה ושבורה על גבי טהרות ומכיר בה שטמאה היתה אלא שמאחר שהוחלדה עד שנתעכבה תפירתה או שנשברה טהרה אין אומרין כשנפלה כאן לא חלודה היתה ולא שבורה ונמצאו טמאות אלא דנין אותה כשעת מציאתה וטהורות לגמרי וכן אם נמצא שרץ שרוף שפרחה טומאתו על גבי טהרות או מטלית טמאה אלא שהיא בלויה ומחוחה ר"ל נרקבת עד שטהרה מטומאתה הרי אלו טהורים אף ברשות היחיד שכלם דנין אותם כשעת מציאתן ואין בהם משום ספק טומאה אף ברשות היחיד שהרי אין בו דעת לישאל הוא:2ויש דברים שדנין אותן אף במקום מציאתן לטהר לגמרי כיצד ככר של תרומה שנתון על גבי הדף ומדף טומאה נתון תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר שלא יגע במדף זה אפילו היא במקום מדרון שנפילתה מצויה כל שמצאה במקום אחר חוץ מאותו מדף דנין אותה במקום מציאתה ומטהרין אותה לגמרי ואומרין שמא אדם טהור נכנס לשם ונטלה ונתנה במקום זה ובשרץ שבקופה אין אומרין כן שאין לחוש בו אלא בעכב וכיוצא בו ואדם שיש לו דעת הוא שראוי לומר כן אבל עיכב לא ומ"מ אם אמר בריא לי שלא בא אדם כאן טמא שהרי ודאי נפלה עליו המדף ונתגלגלה לכאן ולא סוף דבר בטומאה קלה של סופרים וכהוראת לשון מדף שהוא אמור על טומאה קלה אלא אף במדרס של תורה כגון עליונו של זב ולשון מדף מיהא נאמר על הרבה ענינים על עליונו של זב שהוא מן התורה אלא שאינו אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולפעמים נאמר על מדרס סופרים כגון בגדי פרוש לאוכלי תרומה ושל אוכלי תרומה לקדש על הדרך שהתבאר באחרון של חגיגה ויש לשאול מאי שנא מקרדום וצלוחית שתולין בטמא וכמו שאמרו בפסחים י' ב' קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו וכן בראשון של חלין ט' ב' צלוחית של מי חטאת שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסולה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ואחר שכן מה טעם בזו שאני אומר אדם טהור וכו' תדע שהרבה טרחו בתוספות לישבה מהם שהעמידו זו של קרדום בקרדום של בית הקברות ומתוך כך תולין בטמא שאלו טהור היאך נכנס לבית הקברות והרי זו כחברתה צלוחית של מי חטאת שאינה צריכה אלא לטמא ויש מתרצין שמ"מ חוששין לטמא ומ"מ בזו של מדף הדברים מוכיחים הואיל וטומאה תחתיה שלהצלה מן הטומאה נעשה ואילו אדם טמא אינו מציל ולשטה זו אם לא היתה שם טומאה חוששין לטמא ואחרוני הרבנים תירצו שבספק כלים גזרו בספק אוכלין לא גזרו הואיל ואין להם טהרה במקוה:
