1ספק טומאה ברשות היחיד במי שיש לו דעת לשאל טמא ואם אין לו דעת לישאל טהור ואם יש עמו קצת חזקת טומאה אף באין לו דעת לשאל טמא ולא כל הטומאות שוות בדבר זה אלא יש מהן שעשאוה ודאי טומאה לשרוף עליה ויש מהן שאין שורפין אלא תולין ואע"פ שמסוטה למדוה וסוטה עשו בה ספק כודאי לאסרה על בעלה סוטה שאני דרגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה וכבר ביארנו קצת פרטים שבחלוקה זו באחרון של קדושין:2שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר ביום פלני בדקתי את המבוי ולא היה בו שרץ וכל הטהרות שעשו בו מיום הבדיקה ואילך טמאות מספק אפילו נתכבד המבוי אחר הבדיקה אין הכבוד מטהר ומ"מ דוקא שמצאו יבש הא אם מצאו לח אינו מטמא אלא לפי שיבא עליו האומד שאפשר שביום פלני מת לפי הלחות שבו ויראה שאין שורפין על טומאה זו ולא הקשה ממנה אלא לשמאי שהיה מטהר מכל וכל אבל להלל ניחא דהכא נמי ספק אלא שי"מ אותה בטומאת ודאי לשרוף עליה ולהקשות ממנה אף להלל מודאי לספק ואין נראה כן שהרי בפרק דם הנדה הביאוה בדמיון כתם הנמצא בחלוק:3השוטה אף היא כשאר הנשים לטומאת מפרע ואין מטמאין אותה אלא במעת לעת או מפקידה שבדקוה חברותיה ואילך:4וכל הנשים שמטמאות למפרע כתמן כראייתן כמו שיתבאר למטה:
