מאירי על נדה י״ט א

1 המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי במראות הדמים והוא שאמר חמשה דמים טמאים וכו' פירוש שאע"פ שסתם דם אינו אלא אדום וכפשוטו של מקרא שאמר ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם מ"מ הואיל והתורה אמרה וטהרה ממקור דמיה למדנו שיש כאן מיני דמים הרבה שהם טמאים וממה שנאמר דמיה שתי פעמים ר"ל וטהרה ממקור דמיה והיא גלתה את מקור דמיה דרשו בה שהם ארבעה מינים ומנו במשנה זו חמשה מפני שהאדום והשחור מין אחד הוא וכמו שאמרו האי שחור אדום הוא אלא שלקה ושאר הצבעים שהוזכרו בכלל החמשה כלן למראה אדמימות הן נוטים ועל זו אמרו חמשה דמים טמאים באשה האדום ר"ל אדום לגמרי כדם הקזה והשחור שאף הוא בכלל אדום ירקרק כרכום ר"ל שאינו אדום לגמרי אלא נוטה לאדמימות כקרן כרכום ר"ל כמוצהב שבכרכום ר"ל אותו שמופלג בצבעו וקרן פירושו לשון זוהר ופירשוה בגמרא שהוא עשוי שלש שורות זו למעלה מזו כל אחת משלשה עלים כגון זו והמוצהב שבו הוא העלה האמצעי שבשורה האמצעית מפני שהוא לח ביותר וכן הצריכו לדמות ככרכום שלא נעקר מגושיו שאף זה לחותו קיים ומוצהב יותר וכמימי אדמה ר"ל אדמה שיש לו אדמימות ממקומות ידועים ונותן ממנה לתוך קערה של מים והמים מתאדמים מכחה ובארץ ישראל היה מקום ידוע לאדמה הזאת במקום הקרוי בקעת כרם וכמזג ופירש בו במזג היין השרוני כשהוא מזוג על חד תרין שאין אדמימות שבו חזק וכל אלו הן מראה אדמימות אלא שצבעיהם משתנים זה מזה בית שמאי אף כמימי תלתן ר"ל המים שהתלתן נטבל לתוכו וכמימי בשר צלי שהם גם כן נוטים לאדמימות ובית הלל מטהרין מפני שאדמימותן חלוש והלכה כבית הלל ועל צדדין אלו היו בדורות הראשונים החכמים טרודים במראות הדמים לדין על פי הראיה ומ"מ בדורות האחרונים נתמעט הבקיאות וטמאו כל מראה הנוטה לאדמימות או לשחרות כלל אפילו היה בתכלית חולשת האודם או השחרות:

2 ומ"מ כל שיצא ממנה מראה שאינו נוטה כלל לאדמימות ולא לשחרות כלל עדיין הוא טהור ואין לנו בזה אלא שנים והם הירוק והלבן והירוק הוא שנזכר כאן במה שאמרו הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים ופי' בגמ' מטהרין לגמרי שלא לתלות עליו אלא לטהר לגמרי וא"כ אף לבעלה טהורה שהרי אף עקביא בן מהללאל חזר בו כדאיתא בבחירתא ויש מפקפקין לאסור את הירוק מדקתני בגמרא חכמים היינו תנא קמא ותירץ איכא ביניהו לתלות דלתנא קמא שהוא סתם משנה תולין וכל שתולין בטהרות אוסרין אותה לבעלה ומה שחזר עקביא הם מפרשים שלא חזר אלא מטומאה לתליה ואין זה כלום שהרי בבחירתא הוזכר מחלקותו עם ר' יוסי שהוא תנא בתרא הנזכר במשנתנו וודאי לגבי ר' יוסי חזר בו ולטהר לגמרי וכן עקר ור' מאיר היה סבור לומר שאם אינה מטמאה משום כתם מטמא משום משקה כלומר תהא קרויה מיהא משקה להכשיר את הזרעים ואמר לו ר' יוסי לא כך ולא כך שאין הדם מכשיר אלא השותת בשעת השחיטה שדם החי אינו מכשיר כדם מכה והקזה שנאמר ודם חללים ישתה והלכה כר' יוסי וירוק זה שאנו מטהרין אנו רגילין לפרש ירוק כרתי ומ"מ בתוספות פירשוה אפילו בירקרקות הנוטה מעט לאדמימות הקרוי גירוק והביאו ראיה שאלו בירוק ככרתי לא היה עקביא בן מהללאל חולק לאסור שהרי אין לה שיכות עם מראה דם כלל אלא בירוק הקרוי גירוק וכן הביאוה ממה שאמרו במסכת נגעים ירקרק כשעוה ובבראשית רבה אמרו וירק את חניכיו שהוריקן בזהב כדכתוב ואברותיה בירקרק חרוץ אלמא ירקרק זהו מראה הזהב או השעוה ואע"פ שאמרו גם כן וירק את חניכיו שהריקן בתורה וכן שהוריקן באבן טובה ואבנים טובות שבצבע ירוק ירוק ככרתי הוא מ"מ משמע שיש ירוק בצבע הקרוי גירוק ועליו ראוי לומר שהיה עקביא מטמא ומ"מ לדעתי זו ודאי טמאה שהרי לענין ריאה ירוקה כחלמון ביצה וכמוריקה של כרכום טרפה ירוקה ככרתי כשרה אלמא מין זה של ירוקות הנקרא גירוק בכלל צבע הכרכום הוא והרי פירשנו שכל כקרן כרכום טמאה ואין לך בו אלא שתאמר שקרן הכרכום נוטה לאדמימות יותר מן הכרכום הבינוני ואם כך אתה אומר פירצה דחוקה היא ואין לכנס בה בזמן שנתמעט הבקיאות ועקביא שהיה מטמא בירוק ככרתי היה מטמא ואע"פ שאין לירוק שום שיכות עם מראה דמים לא מטעם זה אלא שהיה סבור שאדום היה ולקה מעט וזהו ירקותו וכדאיתא בגמרא ומתוך כך איני מכשיר בזו אלא הירוק הגמור הדומה לכרתי והלבן שהכשרנו לא הוזכר כאן אלא שבראש פרק שלישי אמרו שלא טמאו בחתיכה אלא של ארבעת מיני דמים ר"ל אלו שהוזכרו במשנתנו לטומאה שהאדום והשחור אחד הן כמו שכתבנו והזכירו בה להכשר חתיכה ירוקה ולבנה וודאי אף לענין ראיה כן ונמצא שהירוק והלבן אפילו היתה סמיכתם כדם טהורים:

3 ועכשו חוזר ומפרש חמשת מיני דמים ופירש אדום כדם המכה ר"ל דם הקזה ושחור כחרת ופי' בגמ' דיו יבש המושחר בחרת והוא הקרוי אירמנט וקורהו חרת על שם ששחרוריתו נגמר בו עמוק מכאן ר"ל שאינו שחור כל כך אלא שלבן יותר כל שכן שהוא טמא דכל שאינו שחור כל כך נראה בו יותר שאדום היה אבל דוהה מכאן ר"ל ששחור יותר טהור וזהו כדיו כקיר ר"ל עשב שחור היוצא בקיר כענבה טמא כזית כזפת כעורב טהור ויש מפרשין עמוק מכאן שמשחיר יותר ודוהה מכאן שמלבין יותר ממה שאמרו בהעברת סמנין על הכתם עבר או דיהה הרי זה כתם וזית וזפת ועורב אע"פ שהם שחורים ביותר הואיל ומצהיבין הם הוא קוראן דוהים וכוחל האמור בגמרא נוטה הוא ללובן ומ"מ אנו אין לנו שמאחר שנתמעט הבקיאות מטמאין את הכל בכל מראה שחרות ופירש בקרן כרכום כברור שבו על הדרך שביארנו ובמימי אדמה בעפר שמבקעת כרם והוא מקום ידוע אצלם והוא הדין לכל שכיוצא בו ממקומות אחרים ושיהא נותנם בכלי ויציף עליה מים ר"ל שיהא נותן גם כן מים בכלי עד שיהו צפים על האדמה כקלפת השום ולא יותר שמא יחליש כח האדמימות בהם ואף בגמ' פי' שהא עוכר את המים באותו עפר אם ביד אם בכלי שבדרך זה אדמימותו ניכר יותר ואין שיעור למים ולעפר אלא יהא נותן עפר כמה שירצה ולא יהא נותן מים אלא בכדי שיהיו צפות על העפר כקליפת השום ואף זו פירשוה בגמרא דוקא במקומה שכל שלא במקומה כחה ניתש ואין אדמימותה כלום וכן פירשו שאין לבדוק באדמה עצמה אלא על ידי מים ואע"פ שר' חנינא עשה כן כבר אמרו ר' חנינא הוא דחכים טפי ופירשו במזוג שהוא במזג שני חלקי מים ואחד יין ביין שרוני ונקרא כן על שם מקומו והוא יין שאינו חוק האדמימות כל כך ופי' בגמ' שהיין הכרמלי והוא נקרא כן על שם מקומו כל שהוא חי וחדש נידון כשרוני ומזוג הנזכר במשנתנו וכן פי' בגמ' שכלן אין בודקין אותן אלא בכוס טבריא פשוט ר"ל כוס של זכוכית דק העשוי בטבריא ופירש בדקותו ששאר מקומות כל שרוצין לעשות כוס מחזיק לוג עושין ממשקל מנה זכוכית ושל שני לוגין ממשקל מאתים ר"ל שני מנין ובטבריא עושין אותן מזכוכית דק כל כך שאפילו משני לוגין עושין אותו ממשקל מנה זכוכית ומתוך דקותו וקלישותו אדמימותו ניכר בה ביתר ולענין פסק אין לנו שהרי כל אדמימות אנו מטמאין:

4 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

5 כל שאנו מטהרין הנגע בכהות פירוש שכהה למטה מכל מראות נגעים ר"ל שכהה מקרום ביצה ולמטה אין כאן מראית נגע ובהק הוא וכל שאנו מטהרין אותו בפריחה ובכלו הפך לבן פירושו אע"פ שאינו במראה אחד כל שהוא כלו במראית נגע אע"פ שקצתו כמראה הקרום וקצתו כמראה סיד ההיכל וחביריו שכל שהפך כלו למראה נגע אף הוא בהק הוא:

6 לענין ביאור זה שאמרו בזקן ממרא בין נגע לנגע ושאלו בו נגע טהור מי איכא וכי תימא הפך לבן ההוא בהק מיקרי דאלמא שהוא חולק בכך אינו כן שהרי אין דין זקן ממרא אלא בדבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים ושיהא דבר שיהא אפשר לבא מהוראתו לידי כרת במזיד וחטאת בשוגג וזו בתורה היא מפורשת לרוחא דמילתא אמרה כלומר ההיא אפילו היתה מחלוקתו כדין זקן ממרא מ"מ אין זה נגע:

7 שיעור הנגע בכל הנגעים שבאדם ובגדים כגריס הקלקי והוא שש שעורים מסודרים ברבוע שהן שלושים ושש שעורות ואם חלק הזקן לטהרו אף בשיעור זה הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם מטמאו אף בפחות מזה הרי מטעינו קרבן שלא כדין אם נכנס בשוגג:

8 כבר ידעת בסימני טומאה שבנגעי אדם שאחד מהם שער לבן ומ"מ אינו נעשה סימן טומאה אא"כ קדמתו הבהרת אבל אם קדם שער לבן לבהרת הרי היא כבהרת בלא סימן טומאה ספק שער קדם ספק בהרת קדמה יש פוסקין שטהור ויראה שטמא מספק חלק הזקן לטהרו הרי מכניסו למקדש בטומאה ואם הוא מטמא וחבריו מטהרין מטעינו קרבן שלא כדין אם נכנס בשוגג:

9 לעולם אין הבית טמא בדין נגעי בתים עד שיראו בו כשני גריסין בארך זה בצד זה ברוחב גריס על שני אבנים וכל שנראה כן טמא ואין אנו צריכין שיהו בשני כתלים עד שיהו שני הגריסין בקרן זוית אחת מכאן ואחת מכאן חלק בה הזקן אם להקל מכניס טמא למקדש אם להחמיר מטעינו קרבן שלא כדין בשוגג:

10 כשם שנגעי בגדים טהורים בפרחה בכלו כך הדין בנגעי בתים נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם מה להלן פרחה בכלו אף כאן פרחה בכלו טהור חלק בה הזקן אם להקל אם להחמיר הרי היא כחברותיה וכבר ביארנו כל אלו בסנהדרין פרק חלק: