חידושי חתם סופר על גיטין פ״ד

1 כיון דפסקה פסקה. עמ"ש ר"ן בנדרים כ"ט ע"א דבקידושין אין שום סברא לשייר בזמן לומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא שייך קנין פירו' באשה ע"ש ויש לעיין מ"ט לא אמרינן הכא ויצאה והיתה ותיקשי להרמב"ם דפסק דלא כשמעתין מדאמרי' לקמן מיומא דנן ולעלם. מיהו לעיל נמי לא פסק הקישא דויצאה והיתה גבי חוץ מראובן ושמעון פ"ב ע"ב וצריך טעם:

2 שמא יאמרו נשותיהם נושאים זל"ז במתנה. בפנ"י פשיטא לי' ה"ה בלא תינשאי אלא לפלוני נמי איכא האי גזירה ולדידי מספקא לי טובא דהרי אם תרצה לא תנשא לשום אדם לא לו ולא לאחר ומ"מ תהי' מגורש' לענין בעיל' זנו' וכדומה ואיך יאמרו נשותיהן נותני' במתנה וכיון דלא יאמרו כן אם כן מותר' אפי' לו. אבל מ"מ מודינא לי' למר אם אמר ע"מ שלא תהי' מותר' אלא לפלוני נמצא אסורה לכ"ע אפי' בזנו' ואם לא תתיר עצמו לפלוני לענין מה נתגרשה וא"כ יאמרו נשותיהן נותנים זל"ז במתנה. ועפי"ז י"ל קושי' ירושלמי אדר"א שמועתא רובא אמתני' דקרא אמר אפי' לא התירה אלא לאיש אחד ומתני' מיירי שלא אסורה אלא לאיש א' ולהנ"ל א"ש קרא מיירי קודם גזירה אבל אחר שגזרו חכמים שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה לא מצי למינקט כי האי גוני שאינה מותר' אלא לאחד:

3 ולאחר לא תינשא. הרמב"ם פסק אם נישאי' לאחר תצא בלא גט וכ' ה"ה דס"ל ע"מ שתינשא לפלוני תחלה והוא נגד משמעו' דשמעתין. ולפע"ד הא כ' תוס' דכופין להוציא. והנה לפמ"ש לעיל בשם תשו' הרא"ש דאין הגירושין ולא כתיב' הגט מועיל כל זמן דלא חייל גט הראשון וחיילי קידושין השני' דאם נכתב הגט קודם לכן ה"ל ככתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה דאינו גט וא"כ ע"כ הכא א"א לכופו להוציא אלא א"כ נישאי' תחלה בחופה לפלוני ועי"ז יוגמרו גירושין הראשונים ויחולו קידושין האמצעים ונעשית א"א להפלוני עד שנכוף את האמצעי לגרש ואם כן בשעת חופה של זו לא היתה ראויה לביאה עד אחר כפיי' הגירושין וה"ל כמו חופת נדה דבעי' רב אשי במס' כתובו' נ"ו ע"א ולא איפשטא וכל הפוסקים מפרשי' האיבעי' רק לענין תוספ' כתובה. אבל רמב"ם פסק לענין קנין אישו' דחופ' נדה אינו קונה א"כ ה"ה הכא. ובשמעתין מיירי רבא שהיה קודם רב אשי הרבה אבל השתא דבעי רב אשי ומספיקא חופ' נדה אינה קונה אם כן מפרשי' מסתמא נתכווין ע"מ שתינשאי לפלוני תחילה ואם נישאי' לאחר תחילה אין כאן קידושין כלל אפילו תינשא אחר כך לפלוני:

4 ע"מ שתיבעלי לפלוני וכו'. למאן דלא גרס שלא תיבעלי לאבא וכו' אתי' רישא לדיוקא דוקא לפלוני אבל לאבא ואביך לא וקמ"ל הא דאביי ורבא אבל למאן דגרס ע"מ שלא תיבעלי לאבא ונשמע זה מדיוקא דסיפא וא"כ רישא למה לי ולרמב"ן דס"ל כל תנאי בקום ועשה צריך ראיה שנתקיים התנאי והכא קמ"ל אפי' נתיחדה עם הפלוני דבעלמא אמרינן הן עדי יחוד הן עדי ביאה מ"מ הכא לא נתגרשה עד דאיכא עדי ביאה ממש עיין רמב"ן א"ש וא"כ להפוסקי' דס"ל ע"מ שתיבעלי דוקא בזנו' ולא ע"י קידושין עיין רשב"א אם כן קמ"ל אע"ג דאיכא איסורא מ"מ כיון דאיסור קל הוא אמרי' דמשחדא לי' ולרש"י דס"ל ע"י קידושין נמי נתקיים תנאי שתיבעלי צ"ל קמ"ל אע"ג דאיכא קצת איסור בתחל' ביאה כמ"ש רשב"א בשם ירושלמי מכל מקום כיון דבגמר ביאה נעשית פנויה למפרע אמרינן אפשר דמשחדא לי':

5 ע"מ שלא תיבעלי לאבא ואביך דברי רש"י תמוהים כמ"ש רשב"א ועיין מהרש"א ופני יהושע הנה בתשוב' הרא"ש ופסק בש"ע דשום חכם לא יהי' לו עסק עם גירושין ע"מ שלא תיכנס בית אביך דקשה לה לקיים ותעבור על התנאי ויבוא לידי ממזרות וא"כ י"ל פשיטא לי' לרש"י ע"מ שלא תיכנס לבית אביך אין מתירים אותה להנשא כלל שמא תעבור ודוקא שלא תכנס שלשים יום דתני לעיל בבריי' שהוא זמן קצר אבל לזמן רב לא ורמב"ן בחי' כ' דט"ס הוא ברש"י מ"ש שלא תכנס בית אביך לעולם תיב' לעולם הוא ט"ס ע"ש ולמד רש"י מזה ה"ה שלא תיבעלי לפלוני דמסתמא היא נחשדת על בעילת פלוני ואם כן חיישינן שתעבור על התנאי כמו שלא תכנס לבית אביך:

6 שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה עיין רשב"א דר"ת לא גרס לפסול לכהונה וגרס שאני התם בכנסי שטר חוב זה דקנאתו אבל הכא לא קנאתו כלל אפי' לכהונה דריח הגט לאו דאוריי' והוא שיטת רמב"ם רפ"י מגירושין וכבר כתבתי לעיל בישובו ע"ש ועמ"ש עוד לקמן אי"ה פ"ה במתני' חוץ אלמנה לכה"ג וכו' ע"ש:

7 כתבו בתוכו אעפ"י שחזר ומחקו פירוש באופן שבשארי מחקי' הי' כשר כגון שכ' קיומיהן לבסוף כדרך בשארי שטרו' או שניתן בפני ע"מ שיודעים מה היה המחק וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מגירושין הל' י"ז מ"מ הכא פסול משום שאינו נכתב לשם כריתו' כל התורף כלו וכתב על שם השיור הלז אעפ"י שמחקו הוא מעוות שאינו יכול לתקן. וכ' הרשב"א בשם ר' סעדי' גאון ה"ה מחק בשמו ושמה בטל דהרי כל התורף נכתב שלא לשם אשה זו. דאפי' אם הסופר מכיר האשה פנים בפנים ומכוון במחשבתו על אותה האשה מ"מ כיון שנכתב בגט שם אחר הרי הוכיח שמתוכו הוא על שם אחר ואיננו לשמה הגע עצמך כל הגיטין ממדינת הים אין הסופר מכיר האשה ורק כוונתו לשם אותו השם וזה הוא עיקור כוונת לשמה שבגט וע"כ מחק בשמו ושמה בטל הגט. אלא שבעל העיטור כ' שנראה לו להכשיר אפי' לכתחלה ונ"ל דיש לקיים דבריו בשינה שמו ושמה ממקום הנתינה למקום הכתיבה כמו מרים ופורתא שרה וכדכ' תוס' לעיל פ' ע"א ואעפ"י שפסול וצריך למחקו ולתקן השמות מ"מ לשמה נכתב ובזה יתקיימו דברי העיטור ואפשר כה"ג מיירי תשוב' הר"ן דמייתי ב"י סי' קכ"ה בכתב שרה רחל ע"ש כנ"ל מיהו לדינא ליכא נפקותא כולי האי דבזה"ז אין מקיימים שום מחק בגט:

8 מהו דתימא וכו' כ' תוס' סוף ד"ה וכו' ור"ז ס"ל כרב ספרא. ולא כתבו רב ספרא סבר כר"ז דאין זה מוכרח כמ"ש בחי' רמב"ן אבל ר"ז ס"ל כרב ספרא כמ"ש מהרש"ל מדאמר אב"א לפני התורף והיינו כרב ספרא ואפ"ה אמר אלא אחר התורף ש"מ ס"ל אע"ג דדיוקא דכתיבה ולא בע"פ איירי לפני התורף מ"מ גוף פסול דכתיבה אפי' אחר התורף פסול וא"כ תו לא משוינן פלוגתא בין ר"ז לרב ספרא וכמהרש"ל דלא כמהרש"א מיהו לקמן ד"ה אבל וכו' כ' תוס' דרב ספרא דלעיל קאי כר"ז ע"ש:

9 שתקי שתוקי לבעל וכו'. מה שהקשה הר"ן ממ"נ אי סבר רבא חוץ בע"פ לפני התורף פסול דאוריי' כמ"ש תוס' ד"ה אבל לפני התורף וכו' א"כ נגזר בע"פ אחר התורף אטו בע"פ לפני התורף והאריך המהרש"א קושי' זו יפה תי' הרשב"א דממקום למקום מיחלף אבל מזמן לזמן לא מיחלף פי' מחק במקום אחר התורף בין מקום לפני התורף בשטר עצמו מיחלף אבל בע"פ מזמן לזמן אם יאמרו בזמן שכותב הטופס שאחר התורף ובין זמן קודם התורף לא מיחלף ואין להרהר ולערער בגזירת חז"ל דהוה בקיאי טפי מינן:

10 תנו רבנן כל התנאים פוסלים בגט. עיין תוס' סוף ד"ה כל התנאים וכו' שדבריהם צע"ג במ"ש מע"מ שתיתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך וכו' ע"ש ומאי קושי' הא לכ"ע חוץ מבעל העיטור ס"ל נהי מחולין לך לא מהני אבל ביטול התנאי והעל מנת מהני וכבר הארכנו לעיל בזה כמה פעמים ומחיקת התנאי איננו מחילת ממון אלא ביטול התנאי ומאי קושיין וצ"ע:

11 התנאים פוסלים בגט. ואפי' עדי חתימה עצמן נאמנים שהי' תנאי מסירה כיון שאין כותבים תנאי בגט וכ"כ תומים סי' מ"ו סוף ס"ק מ"ט ועיין תשוב' רשב"א סי' אלף רמ"ו וצל"ע אם יש תנאי בע"פ מה הועילו בחתימה שמא ימותו עדי מסירה אכתי בתנאי מאי איכא למימר:

12 כל התנאים פוסלים בגט. הרמב"ם פסק כל שום תנאי בעולם שלפני התורף פוסל בגט אפי' מחקו אבל אחר התורף בין לפני העדים בין אחר העדים אם חזר ומחקו כשר ומבואר אפי' נכתב קודם העדים וחזר ומחקו אחר שחתמו העדים כשר. והר"ן והה"מ כ' בטעמו משום שחשש הרמב"ם לדירושלמי ר"פ כל הגט דס"ל בתנאי יש משום ברירה אע"ג דכ' רמב"ן דהירושלמי הלז הוא נגד ש"ס דילן מ"מ חשש רמב"ם להא. והקשה פ"י א"כ אם נכתב קודם חתימת העדים נמי לפסול אפי' לר"א דע"מ כרתי מ"מ כל פסול בחתימה הוה מזויף מתוכו ומה שנדחק דמ"מ לא מיפסל אלא מדרבנן ובדרבנן יש ברירה. צ"ע לרמב"ם לר"א עדי חתימה נמי כרתי ומזויף מתוכו פסול מדאוריי' דעדים הוה תורף עמ"ש לעיל ד' ע"א ומ"ש ר"ן לקמן בסוגיא דג' גיטין פסולין. אבל באמת דברי ר"ן וה"ה תמוהים בכוונת הרמב"ם דברירה מאן דכר שמיה הרמב"ם והרי"ף יהבי טעמי' מפני שנשאר להבעל שום זכות בהגט לא הוה כרות גיטא וכבר כתבתי לעיל במשנתינו שזהו שיטתו לעיל ט' ע"א ע"ש ובתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו האריך מאוד להקשו' כמה קושיו' על הר"ן וה"ה הנ"ל והעלה דטעמי' דנשאר להבעל זכות בהגט ואין זה כריתות ע"ש. והנה לפ"ז צ"ל כשכבר נגמר התורף הכורת אם שוב אחר התורף נכתב שום זכות לבעל מילתא אחריתא היא וכאלו נכתב גט ועוד חיוב מאתים זוז. וא"כ תו לא קשה מידי קושי' פ"י דהעדים אתרוייהו חתמו אהכריתות. ואהחיוב שכ' אח"כ בגט וזה כשר כמו ושאלו בשלומה לקמן פ"ז ע"א ובש"ע א"ע סי' ק"ל סעיף ג' ע"ש. והנה המהרי"ט שם כ' דהנבהל לצאת בשיירא ואומר לסופר ולעדים כתבו ותנו גט על תנאי כך ולפי מאי דאנו חוששים שלא לומר שום תנאי בע"פ לסופר ולעדים אפילו יתקיים התנאי ע"כ עצה טובה שיקבע זמן מעכשיו ולאחר חמשים שנה יהי' גט גמור ובתוך הזמן בתנאי כך דהשתא הגט הוא כריתו' גמור לכשיגיע זמן. והתנאי שבתוך הזמן אינו מבטל הכריתו' ע"ש ונ"ל היינו בע"פ אבל לכתוב בתוכו לפני התורף אין עצה דלרמב"ם עכ"פ נשאר לו בו זכות וכנ"ל. עוד כתב שלא להתיר כלל עם הסופר והעדים אלא במינוי השליחות שאם לא יתקיים תנאי פלוני איננו שלוחו ועצה זו כבר כתבתי לעיל בשם ס' מוצל מאש ונראה דמכאן למד ממהרי"ט ז"ל: