חידושי חתם סופר על גיטין ס״א

1 צדיק יסוד עולם. דעל ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם. והנה אם משפט אמת על פי דין תורה יכול ליטול הזתים אך אינו משפט שלם ואם משפט שלום ולר"י נחתינן לקנוסי אינו משפט אמת אך ר' יאשי' לימד לבני עירו שהמנקף יטלם בידו ולא נצטרך לעבור על דין תורה משום דרכי שלום נמצא כל העולם על יסוד אחד עומד כי אמת ושלום משפט אחד להם והיינו :

2 אין ממחין ביד עניי גוים וכו'. עיין לשון רש"י משמע דוקא עם עניי ישראל אבל בפ"ע לא ורשב"א מייתי תוספתא דאפי' בפ"ע וברמב"ם הל' מתנות עניים פסק עם עניי ישראל אמנם בהל' מלכים לענין חולים ומתים משמע אפי' בלא ישראל וכ"כ ב"ח יו"ד סי' קנ"א וע"ש טו"ז סק"ט וע"ש ש"ך ובסי' רל"א סק"ב ובסי' של"ה סק"ח. ונ"ל מדתנן במתני' אין ממחין בלקט שו"פ ונהי דלקט שכחה הם יבוזו ואין טובת הנאה לבעה"ב מ"מ מ"ט לא קמ"ל רבותא טפי בצדקה ומעשר עני המתחלק בתוך הבית שנותנים להם בידים. אע"כ בצדקה אם אין כאן ישראל אין נותנים להם רק אין ממחין בלקט שו"פ שנוטלים מעצמם אבל בידים אין נותנים להם ודלא כתוספתא. אך כל זה בצדקה דמה שנותן לגוי חסר לישראל לא חשו לדרכי שלום אם אין כאן ישראל עני עמו אבל בביקור חולים וקבורה דאין מחסור לישראל עי"ז חשו לדרכי שלום אפי' בפ"ע ולא מצינו דפליגי מתני' אתוספתא זהו נלע"ד טעמו של רמב"ם:

3 משאלת אשה לחברתה. כללא דמילתא תוס' ס"ל דהיכי דאיכא למיתלי כגון פרה דלשחיטה זבנה לא אסרו משום מסייעא ידי עוברי עבירה. והיכי דליכא למיתלי אלא כ"ש כגון נפה למעות וכדומה לא התירו אלא ע"י דרכי שלום ורמב"ן וסייעתו ס"ל דלעולם לא התירו משום דרכי שלום אא"כ איכא למיתלי בדבר ולא התירו ע"י תלי' בלי צירוף דרכי שלום ומוכר שאני משום חייו ופרנסתו התירו בתלי' בלי דרכי שלום אבל בעלמא בעי' תרווייהו דרכי שלום וגם דאיכא למיתלי ודתלינן בנפה לספור מעות תלי' מעליא הוא כמו פרה לשחוט ובזה י"ל לקמן באשת חבר טוחנות עם אשת ע"ה שהקשו תוס' אפירש"י הא הוה מסייעא ידי עוברי עבירה י"ל דלקמן בפועלת בשכר איירי ומשום כדי חיותא לא גזרו כי היכי דהקילו באיכא למיתלי אפי' ליכא משום דרכי שלום ה"נ התירו משום דרכי שלום אפי' ליכא למיתלי כגון טוחנות משא"כ משנתינו בחברתה ושכונתה מיירי וברחיים ליכא למיתלי אע"ג דאיכא דרכי שלום לא התירו:

4 לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. ברמב"ם משנה ג' פ"ו דתרומו' פי' הטעם דכתיב אל תשת ידך עם רשע ע"ש צריך לומר היכי דבלא סיועי' לא נעשה העבירה איכא משום לפני עור לא תתן מכשול והיכי דאינו רק מסייעו ומישרו ה"ל אל תשת ידך עם רשע:

5 ושואלין בשלומם. פירש"י אעפ"י שמטיל שם שמים עליו. וצ"ע בש"ס אמרינן לא נצרכה אלא ליום חגם. וצ"ל בהס"ד דמחזיקין ידי נכרי בשביעית היינו עודרים עמו ממש ומסייע ממש באיסור שביעית א"כ מכ"ש דשואלין ביום חגם דליכא אלא גרמא דאזיל ומודה וע"כ צ"ל דקמ"ל אע"ג דמטיל שם שמים על הגוי מ"מ מותר. אמנם בש"ס לא בעי למימר דמטיל שם שמים על הגוי דהרי רב כהנא אמר שלמא למר ונתכוון לרבו ואינו מטיל שם שמים על הגוי ומשו"ה אמר מ"מ איצטריכא מתני' ליום חגם דהגוי סובר שעליו נתכוון ואזיל ומודה וקמ"ל אפ"ה שרי ולא תיקשי הא ק"ו הוא מעודרין עמו בשביעית דהא למסקנא אין עודרין בשביעית:

6 בירושלמי דפרקין בעי למילף איסורא לשאול בשם ה' לאו"ה דכתיב ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם. ומסיק דשרי וקרא הרי מידרש ולא אמרו העוברים היינו או"ה אינם אומרין לישראל ברכת ה' עליכם שאינם רוצים ליהנות ישראל מנכסיהם אדרבא נוטלין מהם מסים וארנונית. והרי אנחנו ישראל ברכנו אתכם בשם ה' שכל שפע שלכם משלנו הוא בשביל ישראל ואנחנו ברכנו אתכם בשפע רב ולא תאמרו אתם העוברים לא תרצו לומר עלינו ברכנו אתכם בשם ה' ע"ש והוא דרוש נפלא:

7 רוב ע"ה מעשרין הם. פלוגתת אביי ורבא. אביי ס"ל להחמיר אפי' באיסור דרבנן נמי אין מחזיקין הכי דליכא למיתלי וא"כ משנתינו ע"כ בפירות שלא הוכשרו וא"כ כל עצמו משום טבל הוא ומשום דרוב ע"ה מעשרין קיל משארי איסור דרבנן ע"כ בוררת וטוחנת עמה. ורבא ס"ל השתא דגזרו משום דמאי ועשו לכל ע"ה כאלו הוא מהמיעוט שאינם מעשרין א"כ אסור לסייעו וע"כ בע"ה דר"מ ובהוכשרו ובאיסור דרבנן לא חשו. והתם במס' שבת בזב פרוש לא יאכל עם זב ע"ה ס"ל לאביי משום דמאכילו שאינו מעושר אבל אי הוה ע"ה דר"מ דליכא למיחש לשאינו מתוקן רק משום שירגלנו אצלו בימי טהרתו לא גזרינן רק מה דאיכא השתא לפנינו שיאכילו עכשיו שאינו מתוקן וא"כ יאכל זב פרוש עם זב ע"ה דר"מ ורבא החמיר אפי' עם ע"ה דר"מ לא יאכל שמא ירגלנו מכאן ולהלן בימי טהרתו:

8 איזהו עם הארץ. עיין תוספתא. והנה אותו ע"ה שדברו בפ' אלו עוברין שאסור לתת לו בתו היינו אותו שבמס' סוטה כ"ב. וכאן מיירי מהא דתוספתא פ"ג דע"ז נותן אדם את בתו לע"ה ופוסק עמו שלא יכריח אותה לאכול ממה שנזהרות בבית אביה ור"ג הזקן נתן בתו לשמעון בן נתנאל כהן עם הארץ ופסק עמו כנ"ל ורשב"ג פליג דאינו צריך לפסוק עמו כי בלאה"נ נאמן על כך. ופליגי ר"מ ורבנן אליבא דת"ק ר"מ ס"ל אפי' ע"ה הנאמן על המעשרות ורק על הטהרות אינו נאמן מ"מ צריך לפסוק עמו לת"ק ורבנן ס"ל כיון שנאמן על המעשרות אע"ג דאינו נאמן על הטהרות אינו צריך לפסוק עמו כי בודאי לא יכריח אותה חוץ ממנהגה. ורמב"ם בפי' המשנה רפ"י ממשנת כלים כתב דאין ע"ה נחשדין לעבור במזיד אדיני טהרות אלא שאין בקיאין והעתיקו הרב תוי"ט סוף פ"ק דעדיות ע"ש נמצא ע"ה דר"מ אינינו חשוד ואינו דומה לחשוד על המעשרות ויש לעיין בזה בשמעתין. ובתשו' מהרמ"ע מפאנו סימן פ"ג מקובל משאלתות דר' אחאי בשבת קכ"ז ע"ב מעשה באדם אחד שהיה נשכר בגליל העליון וכו'. שהבעה"ב היה ר"א בן הורקנס והפועל היה ר"ע כשהיה עם הארץ להודיע גם כשהיה עם הארץ היה בו מדות טובות שהי' דן לכף זכות. ואומר אני הא קחזינן דאפי' עם הארץ בעל מדות טובות ודן לכף זכות ואם רואה דבר רע בת"ח דנו לזכות ומ"מ אר"ע כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח אנשכנו כחמור אפי' בלי שום דבר רע שהרי דנו לזכות מ"מ שונאו בעצמותו. וקמ"ל נמי דר"ע אעפ"י שהיה שונא לחכמים כ"כ וגם ר"א בן הורקנס בכלל שנאה מ"מ דנוהו לזכות:

9 רישא בטומאת חולין. להרמב"ם שמעתין למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה מותר לכתחלה לטמא בידים חולין בא"י עיין תוי"ט פ"ז דשביעית. ולרש"י במס' ע"ז בחולין של ישראל דתרומה פתיכי בה אפי' לא הגיע להפרשה מ"מ אסור לגרום טומאה מדרבנן אפי' למשנה אחרונה ובהכי סלקא שמעתין:

10 הנותן לחמותו וכו'. עיין חי' פ"ק דחולין בכל הסוגי':

11 רוצה היא בתקנות בתה. בירושלמי בתקנת בתה הנשואה ובושה מחתנה אפי' ארוס. פי' לפע"ד אעפ"י שאין הארוסה ניזונית מן הארוס ואינה מפסדת ולא מרויחית מ"מ מפני הצלת צער בושה לחוד נמי חשודה להחליף. ונראה מזה יליף רשב"א בחי' פ"ק דחולין דהיינו החשוד לתפור שעטנז אין נותנים לו לתפור אפי' כשנותנים לו קנבוס דחשוד להחליף בפשתן כדי להציל עצמו מצער קושי תפירה בקנבוס מפשתן ע"ש והר"ן כתב דאינו מחוור ולהנ"ל מוכח כן:

12 אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה. לרש"י אשת חבר פועלת אצל אשת ע"ה ולהתוס' בהיפוך וזה תליא בפי' עם בכל מקום כמ"ש הר"ש בזה פ"ז דטהרות משנה ב' בסופו. ובתוס' ישנים דיומא שלהי מס' יה"כ מכפר עם התשובה. ועיין ר"פ איזהו נשך וחי אחיך עמך ובמהר"מ שי"ף שם ובתורת חיים ע"ש. והנה מהרש"א פ"ק דחולין הקשה מאי קאמר דמורי' תורא מדישי' קאכיל הא קיי"ל פועל אוכל בדבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה עש"ע ח"מ סי' של"ז. ושמעתי בשם הגאון מו"ה בער באסקאוויץ זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק פרוסטיץ נהי הוא מצי למיכל אבל אחר לא יתן לתוך פיו כמו בבהמה שם בשו"ע סי' של"ח ס"א ע"ש ונכון הוא. ואומר אני ליישב קושי' תוס' דהא דבר מועט מותר לקבל מן הנשים די"ל דכיון דכל פועל מצי למיכל בשעת מלאכה והאי אשת חבר לא תאכל ע"כ היא נשכרת ביוקר משום שאינה אוכלת וכמבואר דין זה סי' של"ז ס"א וסי' של"ח ס"ד ע"ש. וא"כ כיון שהבעל משלם לה שכר נגד מזונותי' שפיר הוה גזל מה שאוכלת מכש"כ אם נותנת לתוך פיה. ומה שהקשו עוד תוס' דהוה מסייעא ידי עוברי עבירה כבר כתבתי לעיל כיון דמיירי בפועלת הנשכרת לא חיישי חכמים משום כדי חייו דפועל וכדלקמן משום כדי חייו דגבל. ולפ"ז י"ל נמי דהך ברייתא דאשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה אינה אותה ברייתא דמס' טהרות דמייתי תוס' דגרסי' בה אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר דההיא לענין טהרות ובתוס' דטהרות איתי'. וש"ס הכא מייתי הך ברייתא וידוע להם שהיא לענין דמאי אעפ"י שאינו בתוספתא שלפנינו: