חידושי חתם סופר על גיטין כ״ו

1 הכותב טופסי גטין עיין לעיל כ"ד ריש ע"ב הקשו תוס' בסוף הדיבור דה"ל למיתני יתר ע"כ הכותב טופסי גטין ע"ש וי"ל דהרשב"א לעיל כ"ב ע"ב מוכיח דלולי משום לשמה לא הוה בעי' ציווי הבעל בכתיבת הגט דאי ס"ד צריך כמ"ש תוס' שם א"כ מאי מוכיח רבא מטופסי גטין דסתמא לאו לשמה קיימי מנ"ל הא דילמא משום ציווי הבעל שלא צוה לכתוב אע"כ לא בעי' ציווי אלא משום לשמה ע"ש. ועיין היטב בטהרת הקודש בזבחים ג' ע"א שם. ולפע"ד יש ליישב ולומר כיון דאיכא תקנת עגונות לכתוב טופסי גטין אי ס"ד דליכא אלא משום שליחות היה להם לחכמים לתקן שכל הסופרים הם שלוחי ב"ד או דבעל כמו שהקנו לבעל ממון דהאשה שהיא נותנת שכר כדלעיל כ' ע"א ואין לומר משום דאיכא נמי משום קטטה משו"ה לא תקנו רבנן מידי תינח בשמו ושמה אבל בהרי את מותרת מאי איכא למימר. אע"כ משום דסתמא לאו לשמה קיימי והרי חזינן בזבחים דסתמא לשמה קיימי תקנו ב"ד ששוחט סתם על דעתם ומשא"כ בגטין משום דסתמא לאו לשמה קיימי ושפיר הוכיח רבא ואש"נ דצריך לאתויי הא דצריך שיניח מקום הרי את מותרת ע"ש בזבחים בתוס' שנתקשו בזה והא"ש. ולפ"ז ממילא א"ש דלא מייתי לעיל יתר על כן הכותב טופסי גטין וכו' משום דהשתא דלא תיקנו רבנן שיהיה כל הסופרים שלוחי ב"ד א"כ אין כאן יתר דהא אסור לכתוב בלא ציווי בעל אפי' הוה סתמא לשמה וא"כ לכאורה מוכח מכאן דבעי' שליחות דא"כ קשי' מ"ט לא תנן יתר על כן הכותב טופסי וכו'. אלא שיש לפקפק אהנ"ל דלא דמי' לזבחים שהזבח לפנינו והב"ד עשו שליח לכל מי שישחוט סתם ע"ד ב"ד אך הכא עדיין אין כאן בעל שיצוה והב"ד עשו שליח לכל מי שעתיד לבקש גט יהיה זה שלוחו למפרע זה תליא בבחירה וכיון דבדאורייתא אין ברירה לא הו"מ ב"ד לתקן כן וא"כ הוכחת רשב"א במקומה אם לא נאמר רבא אליבא דשמואל הוכיח דאמר וצריך שיניח הרי את מותרת לכל וס"ל לרבא אליבא דשמואל אפילו בדאורייתא יש ברירה כדס"ל בגיטא דשכ"מ כמ"ש תוס' לעיל כ"ה ע"ב סוף ד"ה דברי ר"מ וכו' ע"ש:

2 טופסי גטין. ע' תוס' ר"פ י"א דמנחות. ובערוך ערך טפס ראשון ובערוך טפס רביעי שם ומ"ש שם במוסף ערוך ועיין תוס' יו"ט משנה ה' פ"ט דגטין תבין כי טופס איננו שם פרטי לטפלו של גט ושטר אלא הכל קרוי טופס וכדמשמע ג"כ בשמעתין בלשון תוס' ד"ה וצריך וכו' ע"ש. וכל שטר וגט נחלק לגופו של גט שהוא התורף והטפל ואינו גופו. והכותב שניהם ביחד ללא צורך רק שיהי' לח לציר בעלמא נקרא טופס. ע"כ לר"מ דלא בעי לשמה א"כ כל הגט גופו וטפילו נקרא טופס. וזה לשון המשנה הכותב טופסי גיטין פי' שכותב לו גיטין שלמים לטופסי' בעלמא עד שיצטרך להם צריך שיניח וכו' משום קטטה וכדלקמן. אך לר"א דמסברת חוץ אין כותבי' הסופרים גופו של גט בשום פעם דהרי ספרי דדיינא מגמר גמירי וידעו דבעי' לשמה. וא"כ גיטין סתם טופס שלהם הוא מה שאיננו גופו של גט ורגיל בלשון מכילתין טופס ותורף אע"פ שאין טופס היפוכו של תורף אלא ממילא כן הוא שאין הסופרים כותבים בטופס מה שהוא עיקרו של גט. ומשו"ה לא תנן נמי במתני' צריך שיניח הרי את מותרת וכל כיוצא בזה שזה לא עלה על דעת הסופרים אך שמו ושמה הוה ס"ד דלא בעי למכתב כלל כדעת קצת הפוסקים דוקא שינה שמו ושמה פסול אבל לא כתבו כלל כשר לר"א דלא בעי מוכח מתוכו עיין לעיל בתוס' כ' ע"א ד"ה הא בעי' וכו' ועיין היטב רמב"ן שם וקמ"ל משנתינו דנהי אפי' לא כתבו כלל אלא סתם גרשתיך מגורשת מ"מ אי כתבו שלא לשמה פסול ואתא שמואל לאשמועינן שיכתוב שמו ושמה לשמה לא סגי בהכי עד שיכתוב גם הרי את מותרת לשמה לאפוקי מירושלמי דשמעתין דס"ל לר' ירמי' נהי אי לא כתב שמו ושמה אז צריך לכתוב שאר התורף לשמה. אבל כשכתב שמו ושמה לשמה תו לא צריך קמ"ל שמואל תרווייהו בעי' וכבר כתב כן בהג"א פ"ב אדברי הרא"ש סי' י"ז ע"ש. ודברי פני משה בפי' הירושלמי אינם מבוררים ע"ש:

3 מקום שמו ושמה. בהג"א פ"ד ברא"ש מוכיח מכאן דלא בעי שם העיר לידה או דירה מדלא הזכיר במתני' ויש לדחות דהוה בכלל שמו ושמה כמו אנא אנדליכאי נהרדעי. וקצת מוכח כן דאל"ה לא שייך קטטה אי לא נזכר שהוא פלוני מעיר פלוני אע"כ צריך לכתוב והיא בכלל שמו ושמה דמתני'. אך צ"ע דהא עמידת הסופר והעדים בודאי צריך לכתוב בהיני ושולי ואמאי לא נזכר זה במתני' וצ"ע. וזה ראי' לתוס' לקמן פ' ע"א אבל הפוסקים פסקו דצריך וכן נוהגים:

4 ומקום הזמן דעת הפוסקים דזמן נמי בעי' לשמה ואע"פ שנתקשה ב"י בטעמו מ"מ פשוט שהטעם כיון שהצריכוהו רבנן יהי' מאיזה טעם שיהי' והכשרו של גט תלוי בו ה"ל בכלל וכתב לה ונהי אם לא כתב ה"ל מג' גיטין פסולין דר"א מכשיר מ"מ כשנכתב צריך לשמה וכ"כ רשב"א לעיל דף ד' ע"א מודה ר"א במזוייף מתוכו דחתימת לר"א ה"ל מכלל כתיבה ופסול שלא לשמה. ועי' לשון רש"י רפ"ב ד"ה שיטה א' וכו' ועיין הג"ה אשר"י פ"ב אדברי הרא"ש סי' ר"ג ע"ש. ולפ"ז נ"ל לאו בשופטני עסקינן שיכתוב הסופר זמן ואינו יודע אם יארע שום מעשה באותו היום מגירושין או הלואה ומקח וממכר אך כותב כללא קמא ושביק פרטי בתרי כגון אנו שכותבים לבריאת עולם כותב שנת ה' אלפים ה' מאות ושביק הפרט האחרון לכיזדמן יוסיף יומו הפרטי אפ"ה פסול כיון שהתיבות הללו נכתבו שלא לשמה בגיטין וגזרינן שטרות אטו גיטין. ומ"ש תוס' ד"ה קא וכו' ע"ש ג"כ כוונתם י"ל כך כיון דידעינן דצריך זמן א"כ הרי הוא מעיקרו של גט כמו והרי את מותרת ולא הוה צריך למיתני דממילא ידעינן דאפי' כותב כללא קמא נמי פסול שלא לשמה:

5 ר' יהודה פוסל בכולן. למאן דמוקי מתני' במחובר כר"ח וחתמו אתורף קאי וגזר ר' יהודה טופס אטו תורף א"כ כש"כ בשמעתין בטופסי גיטין דאיכא למיגזר טפי וקמ"ל דגזר הכא אפילו שטרות אטו גיטין משא"כ לעיל במחובר לא גזרינן שטרות אטו גיטין. אך בירושלמי קאמר טעמא דר' יהודה משום דאמר רבא דחלק כל שהוא בשטר פסול פי' משום דיכול לזייף והכי קיי"ל בשו"ע חו"מ. ונ"ל דהכא ר"ל שמא יטעה הסופר בשיעור הנחתו כדי צורך הטורף ולא מצמצם ולבסוף כיזדמנו לו שמות האנשים לא ימלא המקומות הפנוי' וישאר ריוח וחלק אפי' כ"ש ולא ישגיח ויהי' הגט או השטר פסול משום יכול לזייף. עיין לעיל כ"ב ע"ב וצ"ל הכא גריע טפי התם ניכר שנכתב על כתב שיכול להזדייף ורמי אדעתי' ומדכר משא"כ הכא ע"ש בתוס':

6 ר' אליעזר מכשיר בכולן. עיין ש"ך חו"מ סי' מ"ח סק"א דהרמב"ן פסק להלכתא כפי' רש"י דר"א אינו מכשיר בשטרות אלא טופס ולא תורף וס"ל גם בטופס שייך מחזי כשיקרא כיון שכותב גירש או קנה או לוה והכל שקר ושפיר פריך ש"ס מדר"פ אשרתא. אך קושי' ב' של תוס' קשה דא"כ אפי' הלכה כרבנן נמי הו"מ להקשות. י"ל עפ"י מ"ש ב"י סי' ל"ט והביאו ש"ך שם סימן קל"ח דוקא בכתיבה לא חיישינן למיחזא כשקרא אבל בחתימה חיישינן ונחלקו עליו ע"ש. ומ"מ סברא היא לומר בשטר שהוא פטומי מילי בעלמא לא חיישינן לשקרא אך לר"א דלא בעי עדים אלא בעידי מסירה סגי א"כ כתיבת השטר אינו פטומי מילי בעלמא דהרי יכול למוסרו בעדים א"כ אפשר אפי' בטופס חיישינן לשיקרא והא"ש דלא בעי למיפרך מת"ק אדר"פ דלמא ר"מ היא וכתיבה הוה פטומי מילי בעלמא משו"ה פריך בתר דקאמר הלכה כר"א וזה מדוקדק מאוד בש"ס לקמן דפריך מר"נ מצאו באשפה ואפי' רבנן לא פליגי וכו' דמה צריך להא הלא גם מר"מ מוכח דלא חיישינן למחזי כשיקרא אע"כ משום דה"א לר"מ דבעי חתימת עדים לא מיחזי כשקרא משא"כ לר"א וא"ש. ולפ"ז לרב דאמר לקמן אין הלכה כר"א כשאר בשטרות ובעי' עדי חתימה לא הוה צריך לומר ליתא לדר"פ דבשטרות בעי' עדי חתימה ולא מיחזי כשקרא אך האמת קאמר דליתא לדר"פ ולפ"ז לרב איתא לדר"פ ומיושב קושי' תוס' ד"ה ליתא לדר"פ שהקשו מכתובות והא"ש. מיהו בלאה"נ נ"ל אי לאו מתני' ר"א לא הו"מ להקשות אדר"פ די"ל ר"א מכשיר בטופס ולא בתורף וכפי' רש"י וראב"ן ואי משום דה"ל לסדר דברי ר"א בין ת"ק לר' יהודה כמ"ש תוס'. נ"ל זהו דוקא אי טעמא דת"ק נמי משום לשמה ובדין אפילו טופס נמי לא לכתוב אלא משום התקנה ועל זה הוה שייך למתני' ר"א ואח"כ ר' יהודה כמ"ש. אך למ"ד ת"ק ר"מ ובדין היא אפי' תורף לכתוב ואיסור טופס משום קטטה. ור"י ור"א ס"ל משום לשמה א"כ אין שייכות לר"א עם ת"ק ומשו"ה לא הו"מ להקשות אי ת"ק ר"מ אלא דוקא אי ת"ק ר"א. והנה הרמב"ם פסק בגיטין לא גזרינן טופס אטו תורף כת"ק וכ' הראשונים הטעם דסתם מתני' דהכל כשרים לכתוב הגט אתי' כוותי' ועיין רשב"א לעיל שם. ובהל' מלוה ולוה לא כתב רמב"ם כלום מטופס שטרות ומשמע אפי' תורף מותר. ונראה מדתנן אין כותבין שטר למלוה אא"כ לוה עמו וכ' ה"ה פכ"ז ממלוה דחיישינן לערמה עיין ש"ך סי' ל"ט סקל"ח משמע הא אי אין מלוה מצוה מותר לכתוב בתורף בלי עדים וראה רבי דבריו של ת"ק בגטין ושנאה סתם במשנת הכל כשרים לכתוב. וראה דבריו של ר"א בשטרות וסתם כוותי' באין כותבין שטר למלוה ועיין תומים שם:

7 חוץ מגטי נשים. כ' תוס' וא"ל בשחרורי עבדים נמי פסול. נראה ס"ל להתוס' בפשיטות בקידושין ושחרור בתרוויי' תורף פסול משום שלא לשמה ובטופס פשיטא להו דבקידושין אין לפסול בדיעבד דלא גזרו להקל ולהתיר א"א לעלמא וס"ל דאפי' בדיעבד פסול בגטין דלא כהרא"ש. וא"כ אי ס"ד בשחרורי עבדים גזרינן טופס אטו תורף ה"ל מילתא דליתא לא בקידושין ולא בשטרות ולחשבי' בהדי דברים דשוו ג"נ ושחרורי עבדים לר"א כנלע"ד. וא"כ להתוס' לא הוזכרו קידושין ושחרור במתני' דדינם משונה משטרות ומג"נ משא"כ לרש"י הם בכלל שטרות דר"א מכשיר בכולן:

8 מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א. וכן נדחקו לקמן תרי תנאי אליבא דר"א. וצ"ע מאי דוחקין ולא נימא רישא ר"ש שירד לשיטתו של ר"א לעיל יו"ד ע"ב. מיהו בהא י"ל בהס"ד דלא הוה מסיק אדעתא תקנת הולד והוה ס"ד דמאן דלית לי' בת אחותו לית לי' זמן בארוסה ומשנתינו דקפסיק ותני אפי' ארוסה א"כ לאו ר"ש היא דס"ל לעיל י"ז ע"ב משום פירי. ומשו"ה קאמר תרי תנאי אליבא דר"א אבל למסקנא י"ל רישא ר"ש וסיפא ר"א. אך קשה לתוס' סוף ד"ה אבל וכו' משמע ס"ל גם למסקנא לר"י רישא ר"מ דתרי תנאי אליבא דר"א לא ס"ל לר' יוחנן וקשה אמאי לא נימא רישא ר"ש ומשום לשמה וזמן דארוסה משום שלא יאמרו גיטה קודם לבנה וצע"ג לכאורה. אע"כ צ"ל דס"ל להתוס' דשינוי דחיקא חדית לן עולא למיגזר טופס משום תקנת הולד נהי דהדין אמת דאין מגרשין בגט ישן משום תקנת הולד אבל לגזור בשביל זה לכתוב בתורף הוא רחוק אלא דדחקינן אליבא דר"ל דלית לי' בת אחותו ע"כ שבקינן ומתני' דדחיק ומוקי' נפשי' משום תקנת ולד אבל לר' יוחנן דס"ל בת אחותו לית לי' כלל לאסור לכתוב זמן משום תקנת ולד וא"כ לדידי' לר"ש ע"כ אין זמן דארוסה ורישא לאו ר"ש. ואמנם בפרישה סי' קל"ב כתב אפי' למאי דק"ל משום בת אחותו מ"מ אית לן נמי חששא דתקנת ולד ונפקא מיני' אפי' כתב טופסי לשלח ע"י שליח דליכא משום מוקדם צריך להניח זמן בארוסה משום גיטה קודם לבנה ולפ"ז חומר בארוסה מבנשואה דע"י שנכתב ארוסה והוא יגרש אותה אחר הנישואין יש לחוש משא"כ בגט נשואה שע"י שליח וצ"ע:

9 וזרק לי' ניהלה ומעגן ומותיב לה. נדחק רש"י בלשון עיגון ועי' חי' ר"ן דלא מצינו עיגון אם לא תהי' זקוקה לבעל בלי גט. והנה בחו"מ סס"י של"ג גבי פועל החוזר דידו על התחתונה כתב אם אמר בעה"ב צא מעלי מחל לו שיעבודו וכ' שם בשם ר' ירוחם דאם אמר לו הבעה"ב כן מתוך כעס לא הוה מחילה ובת"ח ר"פ גט פשוט הקשה א"כ אמאי תקנוה גט מקושר לכהנים משום דזימנין דקפיד ומגרשין ואי ס"ד מתוך כעס לאו כלום הוא א"כ אין כאן גירושין ע"ש. ולק"מ התם דאטו אפי' ריח הגט אין בו בתמי' וא"כ תיאסר לבעלה הכהן עכ"פ ומשו"ה תקנו גט מקושר. אבל משמעתין קשה דלא משום כהנים לחוד נתקן ואפ"ה קאמר דרתח וזרק לי' ניהלה. ע"כ נלפע"ד דודאי בין להתיר אשת איש ע"י גט כזה והוה כספק מגורשת וצריכא גט שני וגם אין לכופו בחיובי אישות כיון דעכ"פ זרק לה גיטא ויפה קאמר מעגן לה:

10 ולא אשכח ספרא. אבל אי הוה אשכח ספרא אפי' לא אשכח גיטא והוא בהיל ושיירא עוברת מ"מ הו"מ למימסר מילי לספרא כביבמות קט"ו ע"א אך אי לא אשכח ספרא ויאמר לאחרים אמרו לסופר הא קיי"ל ס"פ התקבל לא תעשה כזאת בישראל והכי קיי"ל. אמנם איכא התם כמה אמוראי ס"ל תעשה כן בישראל וא"כ לדידהו ליכא הכא משום תקנת עגונות וא"כ למאי דקיי"ל ת"ק ר"א ס"ל לכל הני אמוראי משום תקנת סופר ומש"ה פסק כן הרמב"ם אע"ג דלמאי דקיי"ל לא תעשה כן בישראל שפיר י"ל משום עגונות מ"מ פסק כנ"ל:

11 קפסיק ותני. עיין תוס' ואבאר בעה"י דמידעינן ממתני' דנכתב ביום דבעי זמן ממילא ה"ל מן התורף ובעי לשמה וה"ל כשאר תורף דהרי את מותרת לכל אדם וממילא נדע נמי אפי' אי ארוסה לא בעי זמן מ"מ אי כתב טופס צריך להניח מקום הזמן אי ירצה לכתוב משום גזירת גט נשואה דלא גרע משארי שטרות דגזרי' אטו גט וא"כ דנקיט זמן משנה שאינה צריכא היא אע"כ להורות נתן דזמן דארוסה מעיקור דין הוא ולא משום גזירה בעלמא וקמ"ל דטעמא משום בת אחותו דשייך נמי בארוסה והוה בכלל תורף. וקשי' למ"ד משום פירי כן הוא ביאור דברי תוס' ולפ"ז לא הו"מ לפרושי כמ"ש פני יהושע דפריך מדלא תניא גט ארוסה יניח ב' דברים שם איש ואשה ובנשואה גם זמן ובמלוה גם מעות ובלוקח גם שדה ע"ש. וז"א דלעולם בעי בארוסה שיניח זמן משום גזרה עכ"פ אלא דפריך ממשנה יתירה דייק דמעיקור הטעם הוא ולא משום גזירה. גם מ"ש ב"י סי' קכ"ו להוכיח משמעתין דאי כתב בגט ארוסה אשתי פסול דאלת"ה א"כ אי כתב אשתי לא שייך גיטה קודם לבנה כמ"ש תוס' ד"ה הכא וכו' דאי לאו דכתיב ארוסתי לא יחתמו עדים ואין צריך להניח מקום הזמן וא"כ אכתי קשה אפילו גט ארוסה שכתב בו אשתי והא בזה אין צריך להניח מקום הזמן אלא ע"כ פסול אם כתוב אשתי ע"ש. ולהנ"ל ליתא דודאי אפי' אי לא כתב לשון ארוסתי ולא יחתמו עדים מ"מ אסור לכתוב הטופס משום גזירה עכ"פ ורק מיתורא מוכח דאיכא שום ארוסה דפסול זמן מטעם עצמו והיינו גיטה קודם לבנה אבל אפי' היכי דלא שייך ה"א מ"מ פסול משום גזירה ואפי' כותב רק כללא קמא ובשעת נתינה יגמור הזמן פרטא בתרא מ"מ ה"ל שלא לשמה כיון דנתקן זמן משום שלא יאמרו גיטה קודם לבנה ממילא בעי לשמה וכנ"ל. ויש לעיין מ"ד משום פירי מי הוא ריש לקיש הא ר"ל מוקי מתני' דמחובר כר"מ מכ"ש משנתינו. ולר"מ לגזור בזמן משום קטטה בשלמא שם מעות ושם שדה גזרינן אטו שמו ושמה דגטין והוה קטטה אבל זמן לא מיחלף בשמו ושמה ומשום לשמה ליכא לר"מ ורק למסקנא משום תקנת ולד היכי דשייך אבל למגזור עוד אפי' היכי דלא שייך מהיכי תיתי. מיהו בלאה"נ קשה למאן דמוקי מתני' כר"מ אין כאן קושי' מיתורא בשלמא לר"א שפיר פריך כי היכי דלא תנן שום תורף כגון הרי את מותרת ה"נ לא ה"ל למיתני זמן אבל לר"מ איזה הכרח יש לדיוקא מיתורא דאפי' ארוסה היא מעיקור הדין. וביותר קשה לפמ"ש לעיל בסוגי' דנכתב ביום דכל עיקור קושי מפני מה תקנו זמן בגטין הוא לר"א אבל לר"מ דע"ח כרתי בעי' זמן משום דעדות שאתה יכול להזימו ע"ש בביאור א"כ ע"כ הכא לק"מ קפסיק ותנא דפשיטא דארוסה נמי בעי עדות שאתה יכול להזימו וא"כ ע"כ עיקור קושי' ש"ס אי ת"ק כר"א וא"כ מ"ד משום פירי שהוא ר"ל דמוקי מתני' כר"מ לק"מ קושי' ש"ס ויש ראי' לבעל העיטור דמייתי רא"ש לעיל דס"ל איפוך בתרייתא ור' יוחנן ס"ל משום פירי ואיהו מוקי למשני' דפרקין דלעיל כר"א והה"נ משנתינו ולדידי' מקשה ש"ס אלא הא כתב תוס' לעיל דלר' יוחנן לא מוקמי משנתינו כתרי תנאי אליבא דר"א וע"כ רישא ר"מ ולק"מ. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דכל השקלא וטריא לר' יוחנן והכי קאמר הניחא למ"ד משום בת אחותו פי' הניחא אי תנא קמא דמתני' רבנן דר"ש דס"ל אליבא דר"י משום בת אחותו ורישא לאו ר"ש ותרי תנאי אליבא דר"א א"ש משנתינו אלא למ"ד משום פירי פי' אי מתני' כר"ש דלא נימא תרי תנאי אליבא דר"א כדס"ל לר' יוחנן ביבמות א"כ רישא ר"ש דס"ל משום פירי קשה ארוסה מי אית לה פירי ומסיק לר"ש אליבא דר' יוחנן משום תקנת הולד:

12 בשלמא למ"ד משום בת אחותו. י"ל בודאי למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה מסברא חצונה א"כ טעמא דזמן משום בת אחותו בין בארוסה ובין בנשואה וא"כ אכתי הוה משנה שאינה צריכא אלא מ"מ י"ל ה"א בארוסה זנות בעדים והתראה לא שכיחא ומ"מ בנשואה איכא משום שמא יחפה על בניו ממזרים תיקנו זמן אבל בארוסה לא עיין סברא זו לעיל בהרא"ש פ"ב סי' ד' ותוס' י"ז ע"ב ד"ה זנות וכו' ע"ש. ועתה נהי דנאמר למ"ד משום בת אחותו קמ"ל דלארוסה נמי חיישינן אע"ג דלא שכיח. א"כ קשה למ"ד משום פירי הא ארוסה לית לה פירי מאי תאמר בארוסה מודה ר"ל דשכיחי זנות משום דאין בעלה משמרתה כמ"ש תוס' הרא"ש ריש מס' כתובות א"כ תאמר דארוסה שכיחי טפי א"כ תיהדר הקושי' אמ"ד משום בת אחותו וק' ממ"נ אע"כ שקולים הם הכא איכא עדים והתראה דלא שכיחי והכא בעלה משמרתה ושקולים הם:

13 משום תקנת ולד. פירש"י משום פגם משפחה. עיין רמב"ם פ"י מגירושין הל' י"ז י"ח ובראב"ד. משמע מדבריו שם להגאונים כל שיש לו בן אפי' מגוי' אמרינן בודאי בא עלי' לפני שני עדי קדושין וקידשה דלא הי' עושה בעילתו בעילת זנות וראב"ד פליג בגוי' ומודה בבת ישראל ושפחה שבידו לשחררה תלינן בהיתר דלא שביק היתרא ואכל איסורא. ורמב"ם אינו מודה אלא בגרושתו בין מן הנשואין ובין מן הארוסין ועיין היטב הסוגי' ס"פ הזורק. וא"כ לפ"ז הכא אם יאמרו גיטה קודם לבנה ויתלה הולד בהמגרש עצמו. א"כ היא אסורא לכולי עלמא משום קידושין שאחר גירושין. ואם יתלו הולד מעלמא ולא מהמגרש ויהיה הולד שתוקי ולא ירש בנחלת אבותיו כי ידחהו אחיו ואם ימות הבעל בלא בנים תתיבם אשתו אחרת. ולהחמיר ניחוש ותהי' אשה זו אסורה לכ"ע ואשתו חולצת ולא מתיבמת והבן שתוקי ואם אמת כן ראוי הוא להחמיר בחשש זו אך לשון תקנת ולד לא משמע כן וצ"ע: