חידושי חתם סופר על גיטין ו׳

1 קן קולמסא כבר כתבתי השייך לזה בדפים הקודמים. בד"ה לפי שאין עדים מצויין לקיימו לעיל ב' ע"ב ע"ש:

2 מכי אתא רב לבבל פירש"י ואע"ג דגמירי דמשגלה יכני' וכו' נראה דרצה בזה דאע"ג דקודם רב לא הוה שכיחי אבל גמירי הוו מעולם וא"כ כי היכי דכי אתי רב לבבל תו בעי למימר בפ"נ ממדינה למדינה בבבל ולא אמרינן לא תחלוק במדינת הים אלא בבל שאני ה"נ קודם דאתא רב לא הוה צריך באותה מדינה בבבל בפ"נ אפי' לרבה דהוו גמירי וכ' כן להשמר מקו' תוס' ד"ה מכי אתא רב לבבל. דמאי פריך וכו' והשתא שפיר פריך לרבה עכ"פ האיכא בבל באותה מדינה. והרוחנו בזה דמשני ש"ס לבר מבבל באותה מדינה אבל ממדינה לא מיירי דהרי בזמן המשנה עדיין לא היו ישיבות בבבל ולעיל הנחנו בצ"ע אי ע"י תלמידים שכיחי שיירות מבבל לא"י ומא"י לבבל לר' אביתר לקמן א"כ תיקשי מעכו לצפון האיכא כל הדרך ההולך מא"י לבבל עיין לעיל גבי מהגמוניא להגמוניא והא"ש וק"ל. ולפ"ז י"ל דהראב"ד פסק כרבה ורי"ף כ' דרבה שינויי היא ואשנוי' דחיקא לא סמכינן ובאמת למאי דלחד לישני לקמן ו' ע"ב פליגי תנאי בדרבה ורבא א"כ כל המשניות יש לתרץ בריוחי דאתיא כי האי תנא נהי דש"ס לא רצה בזה ונדחק משום דא"כ דרבה תנאי היא אבל לדידן לא צריכא לשנויי דחיקא די"ל כל הנך אתיא כהך מ"ד וכמ"ש תוס' ד"ה כשניסת רק משנתינו דריש פרקין ע"כ צריכין ליישב כמ"ד לשמה דעלה קאי רבה והוצרך לשנויי דחיקא מאד ממדינה למדינה במ"ה ה"ה באותה מדינה ונקיט ממדינה למדינה משום א"י והוא דוחק מאד. ואמנם זה הדוחק למ"ד דרבה לית ליה קיום אבל למסקנא דרבה אית לי' דרבא א"כ י"ל נקיט ממדינה למדינה במ"ה דפסיקא לי' דאפילו בבבל משום דעדיין לא היה ישיבות בזמן המשנה אבל באותה מדינה לא פסיקא לי' משום דאיכא בבל דגמירי מימי רבני' ולק"מ ארבה ואין כאן דוחק. ועיין שיטה מקובצת ב"ק פ' ע"א שכ' ליישב קושי' תוס' דודאי הי' ישיבות קבועים מימי החרש והמסגר ובזמן המשנה. אך אח"כ נתבטלו כשעלה ר' חייא ובניו מבבל ושוב נתיישבו מכי אתי' רב לבבל ושפיר פריך ש"ס ממתני' שהיה קודם שעלה ר"ח ובניו ע"ש. ועיין חי' ר"ן פה יישוב לקושי' תוס' דהכי פריך דודאי עכו גמירי רק משום שלא תחלוק בחו"ל מצריך ת"ק לומר בפ"נ ור"מ נמי לא פליג אלא בעכו אבל בעלמא מודו דאפי' איכא חו"ל דגמירי אמרינן לא תחלוק א"כ בבבל נמי נימא לא תחלוק ומשני לבר מבבל שהיא מפורסמת וידוע וצ"ע לפ"ז הא דמייתי ובבל לצפונא דא"י קיימי מה לי צפונה או דרומה דהא לא פריך אלא משום דנימא לא תחלוק ולזה עוררני בני הרבני נ"י. ומ"מ בדברי הר"ן הללו י"ל הא דקאמר גבי ארדשיר ואקטיספון והני גמירי ולא קאמר הני גמירי והני לא גמירי. אע"כ תרוייהו גמירי אלא ארדשיר שהוא מבבל המפורסמות אהני להו דגמירי אבל אקטיספון שאיננה מבבל לא אהני להו גמירי משום שלא תחלוק במ"ה:

3 ר"ח מצריך מאקטיספון וכו'. מסקו תוס' דסמוכים רק דגלת מפסיק אע"ג דת"ק דמתני' ס"ל סמוכים לא בעי למימר ודוחק לומר כיון דנהר מפסיק ביניהם אע"ג דאיכא מברא מ"מ לא מיקרי סמוכים זה דוחק מזה קצת ראיה למ"ש במתני' דלא מהני סמוכים אלא בא"י כגון רקם וחגר דע"י עליית רגל שכיחי אבל בחו"ל לא:

4 משכונה לשכונה פירש"י ג' בתים וכ"כ תוס' סוף פ"ב דכתובות. אך הרא"ש שם והפוסקים וכן בש"ע א"ע סי' קמ"ט דשכונה גדולה אפילו ממבוי וגרסי' התם כפר קטן נידן כשכונה וא"כ אפילו בעיר א' איכא שכונות גדולות ורחבות שכל א' הוא כפר בפ"ע כמו בעירנו הלז ובעירות וכרכים הגדולים. והנה לקמן ס"ד ע"א כשהקשו תוספות מה הועילו בתקנתן אכתי יערער לפקדון נתתי ותי' כשאינו בעיר א' אין נאמן דלא שייך לדידה הוה יהבי אבל הני דשמעתין דמצרכי מערסא ומשכונה בעיר א' דשייך לדידה יהבי' ולא הועילו בתקנתן כר"ח ס"ל בשליש מהימן. ואמנם הרי"ף והרמב"ם פסקו כר"ה ואפי' בשליח הולכה ולדידהו ס"ל לא אמר ר"ה אלא באותה שכונה אבל משכונה לשכונה שהוא מקום רחוק זה מזה אפי' בעיר א' ככפר קטן לא שייך לדידה הוה יהבי ניהלי' ורק רבא דמצריך אפילו באותה שכונה לדידי' צ"ל כר"ח ס"ל ולפ"ז למאי דפסקו רי"ף ורמב"ם כר"ה א"כ משכונה גדולה בעיר א' מצרכי' דלא שייך לדידה הוי יהיב ניהלי' אבל לא באותה שכונה והיינו דכ' רמב"ם ממקום למקום וכן בש"ע רסי' קמ"ב והיינו משכונה גדולה לשכונה גדולה אפי' בעיר א'. ומיושב קושית תוס' דהו"מ לרב ורב ששת נמי ג"כ כרבא ס"ל דאל"כ אפי' באותה שכונה נמי דליתא י"ל כר"ה ס"ל ובאותה שכונה לא הועילה בתקנתן משא"כ משכונתה ומערסא שהוא מקום רחוק לא שייך לדידה הוה יהבי' ניהלי' אבל ארבא דע"כ כר"ח ס"ל פריך שפיר:

5 שתוק בני שתוק הואיל ויצא דבר בהיתר יצא. לשון זה צע"ג מה איסור והיתר שייך הכא הלא לא שאל ממנו אלא מ"ט החמיר להצריך בפ"נ דלא הוה סיימוה' קמי' דלא תצטרך לעדים וא"כ מאי שייך הואיל ויצא בהיתר. ונלע"ד ע"פ מ"ש כבר כמה פעמים דלשיטת רבינו אביגדר דכשהבעל מערער הוה דאורייתא אך כיון שכבר נתקבל עדות השליח שוב ה"ל כתרי ודוקא כשצריך לומר והוה דבורו בפני ב' כמעיד בב"ד דמהימן כתרי אך אם אינו צריך כגון בא"י ואומר לרוחא דמילתא לא היה לנו להאמינו כתרי אלא דתלי' בפלוגתא דאשתמודעינהו. והכא נהי ר' ישמעאל ס"ל עדות כזה אשתמודעינהו מהני והכי קיי"ל ומשו"ה א"ל שלא תיזקק לעדים מ"מ התלמידים דלא סיימו קמייהו וסברי שר' ישמעאל הצריך מדינא ולו יהיה שטעה ר' ישמעאל בדינו עכ"פ השליח נתקבל בתורת עדות גמור ומידק דייק והוה כתרי וא"כ טוב לשתוק ולהניח בסברא זו ויצא הדבר בהיתר גמור שהיה נאמן כתרי וק"ל:

6 בני אדם העולים משם לכאן וכו' יש להמשיך כל הענין ע"ד דרוש בעזה"י דיש לומר הני ת"ח שפיר עבדו שאינם חסים על בניהם ונעשו אכזרי כעורב ובעו"ה כבר הגלות ופיזור בין האומות גורם זה וזה בכלל מ"ש על או"ה ויתנו את הילד בזונה נהי קאי בעצם מה ששבו בניהם ומכרום לזונה מ"מ גם זה בכלל שגורמים פיזור ועניות וא"כ ת"ח שפיר עבדי וכ' אביתר לא שפיר עביד דלא שרטט דהרי כ' קרא כדכתי' ממש ובעי שרטוט. אך י"ל כוונתו על ת"ח וכ' הפסוק דקאי על או"ה כתב הוא לצחות על ת"ח נמצא ר' אביתר כדין עביד דלא שרטוט שאינו אלא צחות ולפ"ז כיון דלא שרטט ע"כ ע"ד צחות כ' דעבדי שלא כדין ואיך נימא דמשום הני לא נצריך בפ"נ השתא ומה שמא יחזור לקלקולו חיישי' כ"ש דניחוש לשיחזור לתיקונו:

7 ואמר אביי לעולם שפיר עבדי ת"ח ור' אביתר קרא כדכתיב כתב והא דלא שרטט דלא ידע הא דר' יצחק ושוב מייתי הכרח דע"כ כוונת ר' אביתר היה לחזק ידי ת"ח דסלקי ונחתי ולא להתרעם עליהם דהרי אסכים מארי' על ידו וכו' והוא דיל"ד במאי אסכים על ידו כיון דעל זבוב לא הקפיד נמצא לא נפקא מיני' מזבוב מידי ונימא הוא העיקור. אך י"ל דידוע דחטא פלגש בגבעה שנפלה במלחמה אמר הקב"ה על כבודי לא מחיתם בפסל מיכה ועל כבוד בשר ודם בפלגש בגבעה מחיתם ע"כ נפלו עיין פירש"י שם. הנה כי כן הזמין הקב"ה שליח פורענות ההוא ע"י כיוצא בהן זבוב מצא בקערה ואית בי' משום איסור והיתר ושיקוץ נפש ולא הקפיד עפר"ח יו"ד באיסור זבובית במאכל וזה לא הקפיד ונימא או באותו מקום או בקערה הקפיד ופגע בהם כיוצא בהם ולא ס"ל נימא סכנתא וגם לא פשיעותא והיינו דאסכים מרי' ע"י והשתא אי ס"ד דהתרעם על התלמידים שעוזבים בניהם איך לא התרעם יותר על בני א"י שיורדים לבבל והיוצא לחו"ל כמי שאין לו אלוה ואמר לא מחה על כבוד שמים ומחה על כבוד בשר ודם שעוזבים בניהם בעניות והרי היינו הך שהסכים מארי' על ידו אע"כ לא התרעם אלא אדרבא חיזק ידם בכך ושפיר הורה דא"צ לומר בפ"נ וה"ה בני א"י נחתי התם ללמוד תורה שרי אפי' מא"י לחו"ל וא"ש:

8 ב' כותבים ג' אין כותבים. כ' תוס' לצחות שרי בלי שרטוט. מיהו בירושלמי משמע אפי' לצחות אסור הקשה פנ"י דלמא ירושלמי לאו מטעם שרטוט אתי אלא מטעם אין כותבים מגלות מגלות וזה אפי' ע"ד צחות אסור. ולפע"ד דבירושלמי תרי או תלת ומסופק אפי' בתרי מילין ואי ס"ד משום איסור לכתוב מגלה ה"ל למיפשט מברייתא מס' ר"ה י"ח ע"ב שכ' בשטרות כה"ג לאל עליון והוא תרי תיבות מפסוק לך לך וע"כ לא בטלוהו אלא למחר פורע חובו וש"ש מוטל באשפה ותיפוק לי' דהכתיבה באיסור אע"כ תרי מילי שרי ולא נסתפק אלא משום שרטוט והנך שטרות היו משורטט:

9 במתניתא תני ג' כותבין וכו' הרמב"ם בה' ס"ת פסק אין כותבים מגלות מגלות אבל ג' תיבות כותבים. ופ' בני יונה סי' רפ"ג דס"ל ר' יצחק לא פליג אברייתא אלא ברייתא מיירי לענין כתיבה מגלה ג' כותבים ד' אין כותבים ור' יצחק מיירי משרטוט ב' כותבין ג' אין כותבין. ודר' אביתר לא קשי' מברייתא שכ' מגלה כיון שכתב לשם תוכחה לאפרושי מאיסורא מותר אך מ"ש בלא שרטוט ק' עליו ודפח"ח. אלא דיש להקשות על זה א' מאי קמיבעי לי' לאביי לקמן ס' ע"א אי כותבים מגלה מגלה הרי ידע הך ברייתא ודר' יצחק וע"כ ברייתא מאי' כתיבת מגלה איירי. ועוד הרמב"ם בהל' ס"ת פסק כותבי' ג' ולא בלא שרטוט דברייתא דלא כר' יצחק ולהנ"ל הא לא פליגי. מיהו בלא"ה קשה הא אביי ס"פ מצות חליצה לא בעי למכתב לא חפצתי לקחתה וא"ל משום מגלה מגלה וכדפי' מג"א סי' ל"ב סק"ז ז"א דלרמב"ם כותבים ג' תיבות מגלה מגלה וע"כ משום שרטוט הוא אביי ס"ל כר' יצחק ב' אין כותבין ואיך פסק רמב"ם ב' כותבין בלא שרטוט ועוד רמב"ם סותר עצמו דבהל' יבום פסק ג' אין כותבין בלא שרטוט כמ"ש ה"ה וכ"מ ולח"מ בהל' יבום ע"ש. והנלע"ד בודאי חיוב ליישב דברי ר' יצחק עם הברייתא וי"ל כמ"ש בני יונה הברייתא לענין מגילה ולא לענין שרטוט אך אי הלכה כותבים מגלה לתינוק צריך ליישב ברייתא באופן אחר ואומר ב' כותבין בלא שרטוט אפי' ענין שלום כגון לא תגנוב לא תרצח אבל ג' והוא ענין שלם כגון לא חפצתי לקחתה אין כותבין בלא שרטוט ובהא מיירי ר' יצחק אך ברייתא מיירי ג' שאינו ענין כגון את השמים ואת כותבים ד' אפי' אינו ענין אין כותבים כגון אתו לוט ואברם בן שהם ד' תיבות שאין להם משמעות מ"מ אין כותבים. ואביי בגטין ס' ע"א קא בעי אי כותבים מגלה להתלמד לא הו"מ למיפשט מברייתא ור' יצחק דהרי י"ל הפי' כנ"ל. ולמסקנא דאין כותבין מגלה יש לפרש כבני יונה הנ"ל ומשו"ה התיר הרמב"ם לכתוב מגלה מגלה ג' תיבות. ומ"מ הסברא הנ"ל ג"כ אמת ע"כ לא החמיר אביי ס"פ מצות חליצה אלא בג' תיבות לא חפצתי לקחתה וכן פסק רמב"ם בהל' חליצה ובהל' ס"ת מיירי מסתם ג' תיבות שאינם ענין שלם וסמך עצמו עמ"ש בהל' יבום:

10 גילוי עריות פירש"י כשהגיע זמן טבילה. ושפיכת דמים פירש"י כי הכא פי' פלגש בגבעה הוה שפיכת דמים ומדלא פי' כן גם בגלוי עריות כי הכא בפלגש בגבעה צ"ל דס"ל פלגש בלא קידושין ולא הוה גילוי עריות וסותר עצמו למ"ש ס"פ חיי שרה נשים בכתובה פלגש בלא כתובה ומשמע תרווייהו בקדושין ורמב"ן השיג עליו שם ע"ש וצ"ע: