חידושי חתם סופר על גיטין י״ג

1 האמר תנו גט זה וכו' דעת הב"ח ביו"ד סי' רס"ז בין תן בין זכה צריך שיתן מיד ליד וטו"ז שם ס"ק מ"ד פליג בכח דבזכה לא בעי מיד ליד כמבואר בחשן משפט סי' קכ"ה ועיין במכתב מאלי' הל' שליחות סי' י"ג דגם שליח הולכה לא יטלנו מע"ג קרקע וצ"ע ושם כ' קצות החשן דעכ"פ בשחרור צדקו דברי הב"ח דה"ל טלי שחרורך מע"ג קרקע ונכון הוא. אע"ג גבי שחרור לא כתיב ונתן אלא לא נתן לה וי"ל אפי' מע"ג קרקע מ"מ הא ילפי' לה לה מאשה לכל הלכותיו. וצ"ל הא דלא חשבי' בג' דרכים דשוו גט לשחרור עבדים היינו משום דאיתא בקידושין ג"כ אע"ג במקדש בכסף מספקא להו אי מהני טלי מע"ג קרקע עי' ב"ש רסי' למ"ד ומשנה למלך פ"ג מאישות סוף הל' א' מ"מ כבר בארתי במקום אחר דהיינו במקדש בכסף די"ל אע"ג בנוטלה מע"ג קרקע מ"מ מטי' הנאת פרוטה לידה לא יהיה אלא אדבר עליך לשלטון אבל בקידושי שטר דנפיק מויצאה והיתה בעי' דומיא דגט. ואיתא בקדושין ומש"ה לא קתני בדרכים דשוו ג"כ לשחרורי עבדים ולעולם פסול שחרור טלי מע"ג קרקע. ולפ"ז אפשר לומר הש"ס ס"ל בעלמא כהפוסקים אפי' בתן נמי אינו צריך מיד ליד ורק הכא בשחרור בעי משום טלי שחרורך מע"ג קרקע. ומיושב הא דלא פי' כן רש"י לעיל ט' ע"ב וע"ש תוס' ד"ה לא יתנו וכו' והא"ש משום דלעיל עדיין לא אסיק אדעתי' הך דליתנה בקדושין לא קתני והוה קשי' אי ס"ד בשחרור בעי מיד ליד מטעם טלי מע"ג קרקע א"כ לחשבי' בדרכים דשוו גט לשחרורי עבדים ע"כ הוכרח רש"י לפרש טעם אחר דאין הזכי' מועיל אלא שלא יחזור בו ולא לשחררו לגמרי וכהרי"ף. וגם נ"ל הא דלא פי' רש"י בשמעתין ג"כ כמו שפי' לעיל ט' ע"ב משום דפנ"י כתב לחלק בין תן דמתנה דלא הוה כזכי ובין תן דשחרור משום דמתנה אין המקבל נהנה עד שתבא לידו ואין להנותן ניחא במה שיזכה זה מיד עבורו טרם שיגיע לידו. משא"כ השחרור נגמר מיד לגמרי ניחא לי' לרב שנגמר מעשהו וכוונתו ומזכה מיד ודברים ישרים ונכונים הם לכאורה. אך הוא דלא כרי"ף דהא לרי"ף עדיין לא נשתחרר עד שיגיע לידו. וי"ל זה הוא סברת רש"י ומשו"ה לא פי' כן במשנתינו כהרי"ף אבל לעיל דהיה מההכרח לפרש כהרי"ף י"ל אותה סוגי' ס"ל גם בעבד תן לאו כזכי ומשום דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה כמו דהוה ס"ד דדרדקי י"א ע"ב אע"ג דלמסקנא לא קיי"ל הכי מ"מ הס"ד דשקלא וטרי' ט' ע"ב הוה ס"ל הכי. והנה הרמב"ם מחלק להדי' בא"ל זכה משוחרר מיד אך בא"ל תן אינו מועיל אלא שאין יכול לחזור בו והטור כ' שגם דעת הרי"ף כן אך המעיין בלשון הרי"ף יראה דס"ל דאין שום זכי' עד שיגיע לידו ממש וכן הבין רמב"ן ור"ן ומשו"ה הקשו על הרי"ף. ועיקור קושי' מלקמן מ' ע"ב עשיתי פלוני עבדי ב"ח וכו' שצע"ג אלא שאני תמה ולרמב"ן מי ניחא הא כ' בקדושין נ"ג ע"ב במתני' מדעתו ושלא מדעתו דוקא שלא מדעתו דסתמא זכות הוא לו אבל אם עומד וצוח אין מזכין בעל כרחו וא"כ קשה מלקמן מ' ע"ב דלמא העבד אמר לא עשאני בן חורין רוצה לומר שהייתי צווח שהוא חוב לו. ואע"כ צ"ל נהי אי צווח לפנינו רואים אנו שהוא חוב לו מ"מ סתמא חזקה שלא צווח אז ונשתחרר ע"י זכי' זו. א"כ ה"נ נאמר להרי"ף חזקה שליח עשה שליחותו והגיע הגט לידו:

2 ולכאורה צע"ג הא ע"כ לרי"ף ורמב"ם משנתינו איירי באופן שזוכה זכיה הראוי' דאל"ה לא הוי קשה להו מידי מ"ט לא יתנו לאחר מיתה ומוכיחין מכאן דאינו זוכה אלא שלא יחזור בו אע"כ ס"ל משנתינו איירי בזכי' הראוי ומ"מ לענין שחרור אינו מועיל להתיר בבת חורין מ"מ עכ"פ סיפא תנו מנה לפלוני זוכה ממש לפלוני ומה צריך לאוקמי בשכ"מ או מעמ"ש הא מיירי בשזיכה לו ע"י אחר. ונצטערתי בזה ומצאתי שכבר קדמני בתומים ותי' דגרסינן ברישא זה ובסיפא לא גרסינן זה להורות נתן דבסיפא לא מסרו מיד ליד וע"כ או במעמ"ש או בשכ"מ ע"ש:

3 מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה. דעת הרמב"ן אם נודע שיש לו בידו אין צריך לפרש מנה לי בידך דודאי על מנה שיש לו בידו נתכווין והרא"ש פליג חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו שיאמר בהדי' מנה לי בידך וראיתי רמב"ן הא ר' זביד מוקי מתני' במעמ"ש ושם לא תנן מנה לי בידך והקשה גידולי תרומה שער כ"ח מאי ראי' ממשנתינו הא לר"פ מוקי בשכ"מ ובעי' מנה זה ולא קתני במתני' זה וה"נ לרב זביד לא קתני מנה לי בידך ואפ"ה אפשר דצריך. ולפע"ד לק"מ דלר"פ נמי אי ידעינן בעסוקי' במנה ידוע ולא במנה קבור אין השכ"מ צריך לומר ז"ה אלא דמתני' ה"ל למינקיט מנה זה להורות לנו דחיישינן למנה קבור. ולזה אמרינן אע"ג דלא תנן הכי במאי עסקינן במנה זה. אבל להרא"ש במעמ"ש צריך הנותן לומר מנה לי בידך ולא היה לו לתנא דמתני' לחסר לשון הנותן ומוכח כרמב"ן. ובזה יש ליישב קושי' תוס' עפ"י שיטת הרא"ש מה שהקשו ד"ה קסבר וכו' לר"פ רב גופא אמאי לא מוקי מתני' במעמד שלשתן וכו'. די"ל כיון דלר"פ אמר רב גם במלוה והא מילתא בלא טעמא ואין לך בו אלא חידושו שצריך שיאמר מנה לי בידך ובמתני' חסר ע"כ לא מיתוקמי מתני' במעמ"ש משא"כ לר"ז מיירי בפקדון ולא הוה חידוש כ"כ י"ל דלא צריך לומר מנה לי בידך שפיר מוקי מתני' במעמ"ש וק"ל:

4 קסבר ר"פ כי אמר רב בין במלוה בין בפקדון אבל לרב זביד דוקא בפקדון ועיין ב"ב קמ"ח ע"א לר' אחא שכ"מ שאמר הלואתו לפלוני קנה מטעם משום דאיתי' כברי במעמ"ש וא"כ לרב זביד דליתי' בברי במעמ"ש גם שכ"מ לא מצי להקנות הלואתו אלא בעי ציבורין אך מעמ"ש לא צריך דדבריו ככתובים ומסורין אבל צבורין בעי אפי' אי לא חיישינן למנה קבור ויש לעיין בזה:

5 מתקיף לה רב אשי ומאן לימא לן דמשנתינו ר"ש שזורי הוא. לכאורה י"ל דקמ"ל למנה קבור לא חיישינן אפי' בשכ"מ דבהול ומיטרף מכל מקום מוציאין ממון מיתמי ולא חיישינן למנה קבור וקיי"ל נמי הלכה כר"ש שזורי במסוכן ומתירין א"א לעלמא לכתוב וליתן גט ש"מ גבי כתבו ותנו איכא טפי למיחש דשכ"מ מחמת מהירות ואימת מיתה לא השלים דבורו טפי ממנה קבור. והשתא רב דחייש למנה קבור כ"ש דהלכה כר"ש שזורי וצ"ל אתקפתא דר' אשי נהי דהלכה כר"ש שזורי מ"מ מנ"ל דמתני' יחידאי היא וכעין שכ' תוס' ד"ה והא לא משך וכו':

6 מסתברא מילתא דרב בפקדון כ' תוס' בפקדון בעל כרחו של נפקד. ראיתי פני יהושע האריך ונדחק בזה ע"כ אבאר בעזה"י. דנפקד משכחת בשואל לזמן או שוכר לזמן א"נ שומר שכר ושכרו לשמור על זמן ידוע. וכשאומר הנותן לנפקד תנהו למקבל ונ"ל אם יאמר הנפקד אין רצוני להיות שואל או שוכר או פועל ושומר של זה השני אלא אחזיר הפקדון מיד לזה השני הרשות בידו אפי' תוך זמנו כי מי יכריחו לקנות אדון לעצמו שאינו רצוי לו אך לא מצי למימר לא אחזור הפקדון תוך ימי שאלה ושכירות וגם לא אהיה כפוף תחת השני זה לא מצי אמר אלא ע"כ או יתן מיד להשני או ישלים ימי שאלתו משכירתו תחת יד השני כמו שהיה תחת יד הראשון ותל"מ ומה"ט נמי לא סגי' באודיתא כי אין רצונו להיות תחת ממשלתו של זה וכ"כ מהר"ם שי"ף. ויש לעיין למסקנא אמר רב אפי' במלוה הנה אי קבע זמן ובתוך הזמן אמר במעמ"ש תנהו לפלוני פשוט דאינו צריך לפרוע להשני אלא בהגעת זמן אך אם אומר אינני רוצה להיות עבד לוה לזה המלוה השני כי אין כבודי בכך א"כ על כרחו יפרענו מיד תוך זמנו א"כ מצינו אדם פורע חובו בתוך זמנו ואזדא לי' חזקה וצ"ע בב"ב ה' ע"ב ע"ש:

7 תנהו לפלוני במעמ"ש קנה דעת הרי"ף במס' ב"מ פ' המקבל דגם המקבל אינו יכול לחזור על הנותן אפי' אם היה חייב לו ופורע לו חובו ע"י מעמ"ש נפטר הנותן לגמרי ואין למקבל עליו כלום וראיתי מדגרס לקמן גבי גינאי הבו למארי ארעא בטסיקא הרי שהיה חייבין לו טסקא ואפ"ה איכא דינא דמעמ"ש. והעיטור כתב דלא גרסינן טסקא וא"כ י"ל דוקא במתנה אבל בפרעון חוב ליכא דינא דמעמ"ש והקשה גידולי תרומה מה יענה לסוגי' דקידושין לחד לישני פליגי במעמ"ש והתם קדושי אשה כעין פרעון הוא ולא כמתנה ואפי"ה פליגי במעמ"ש. והנה עוד הקשה גידולי תרומה התם בקידושין בעי למימר הא דאמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת אתי' כתנאי ומשני לא אלא פליגי אי איתא למעמ"ש גם במלוה או דוקא בפקדון וקשה הא רב אמרה מעמ"ש אפי' במלוה א"כ ממ"נ הוה רב כתנאי או רב דהמקדש במלוה או רב דמעמ"ש במלוה. ולפע"ד ק' מתורצת בחברתה. דודאי העיטור לא קאמר אלא במלוה דהוה הילכתא בלא טעמא בזה אמר דלא תיקנו אלא למקבל מתנה אבל לא לפרעון חוב אבל בפקדון מודה העיטור דמועיל אפי' לפרוע חובו. ומעתה הא דקאמר התם בקדושין במלוה ע"פ פליגי במעמ"ש היינו ודאי לכ"ע אמר רב אפי' במלוה אך היינו במתנה אבל לפרוע חובו ואו כעין קדושי אשה בהא פליגי תנאי אי איתא דוקא בפקדון או אפי' במלוה נמי וא"ש ולק"מ. הנה התם בפ' המקבל בפועל שהמחה אצל חנוני פליגי רב ששת ס"ל לא יחזיר בו הפועל ורבה ס"ל יחזיר וקיי"ל כרבה וכ' נמוק"י בשם ר"ת דחנוני ושולחני התם הוה כמו נפקד דשמעתין אע"ג דאין לבעה"ב מנה בידם מ"מ כיון שכך דרך חיותם ופרנסתו של חנוני ושולחני שהבעה"ב ממחה עליהם פועליו וה"ל כאלו יש לו מנה בידם וכיון דקיי"ל התם חוזר הה"נ בשמעתין במעמ"ש יכול המקבל לחזור בו ועיין רא"ש ור"ן לקמן גבי גינאי. ונראה מה שהוכיח ר"ת דמעמ"ש בע"כ דנפקד דאל"ה למה צריך תיקון מעמ"ש לימא לי' זכה היינו ר"ת לשיטתו. אבל להרי"ף י"ל לעולם אינו אלא ברצון הנפקד וכדעת רמב"ן ואפ"ה איצטרך תקנתא דמעמ"ש שלא יכול המקבל לחזור בו. ודע דצ"ל ר"ת לא אמר דחנוני ושולחני הוה כאילו מנה שלו בידם אלא למסקנא אמר רב אפי' במלוה והכי נמי אע"ג דאין הלואה בידם מ"מ כיון דמחיתם בכך ה"ל כהלואתם בידם. אבל אי לא אמרה רב אלא בפקדון בודאי אין ה"א לומר שיהיה חנוני ושולחני כאלו פקדונו בידם אלא עדיפי ממלוה וק"ל:

8 איתמר נמי אמר שמואל וכו' מכאן הקשה רשב"א אהראב"ד דס"ל אם כותב לו לכל דאתי מחמתך שוב אינו יכול למחול. א"כ אמימר דס"ל טעמא דשמואל משום דכל ההלואו' נעשה כמו שא"ל לכל דאתי מחמתך. א"כ לפ"ז בשום הלואה אינו יכול למחול ואיך יתקיים מימרא דשמואל המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול הלא כל ההלואות נעשה כמו שא"ל לכל דאתי מחמתך. והנה בתומים הקשה לחד לישנא בקידושין לית לי' לר"מ הא דמחלו מחול א"כ איך יפרנס הא דב"ק אשה שחבלה פגיעתה רעה משום דלגבי בעלה מחלה והא התם ר"מ היא ור"מ הא לית לי' דשמואל. ונלע"ד ליישב. דהנה הא דיכיל למחול י"א משום מכירת שטרות לאו דאורייתא ור"ת ס"ל אפי' דאורייתא מ"מ שיעבוד גופו אינו נמכר משו"ה יכול למחול כמבואר בראשונים. והנה שמואל ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא פשוט שמכירת שטרות לאו דאורייתא עיין לשון תוס' ב"ב ריש דף ע"ז. וכיון שמכירת שטרות לאו דאורייתא א"כ אע"ג דלאמימר כל הלואות נעשה כאומר וכו' מ"מ יכול למחול משום דהמכירה לאו דאורייתא ואך ראב"ד קאי להלכתא דשיעבודו דאורייתא וי"ל מכירת שטרות נמי דאורייתא והא דמצי מחיל משום דשיעבוד גופא לא מכר משו"ה כשאמר לכל דאתי מחמתך הרי גופו משועבד לזה ואינו יכול למחול ולראב"ד לא תיקשי הא בכל ההלואות נעשה כאלו משתעבד לכל דאתי מחמתי' דז"א דלמסקנא לא קיי"ל כאמימר אלא הוה הלכתא בלא טעמא. ומיושב קושי' רשב"א והשתא מיושב נמי קושי' תומים הנ"ל די"ל הך לישנא דס"ל דפליגי בדשמואל ור"מ לית לי' דשמואל. הך לישנא ס"ל כאמימר דשמעתין דכל ההלאות נעשה כאומר לו ואין טעם למחול אלא משום מכירת שטרות לאו דאורייתא ור"מ הא ס"ל שיעבודא דאורייתא מ"מ אינו יכול למחול אבל מודה ר"מ אי לאו דנעשה כאומר לו לכל דאתי מחמתך היה יכול למחול וא"כ התם בהחובל דמיירי בכתובה דלא תיקון מעמ"ש כמ"ש תוס' וא"כ בכתובה לא משתעבד הבעל לכל דאתי מחמת האשה מודה ר"מ דיכול למחול וא"ש וק"ל:

9 וטעמא מאי פירש"י מ"ט במלוה קנה הא לית' בעיני' דליקני עכ"ל משמע דמעליותא דפקדון משום שהוא בעין. ובקידושין פירש"י בפקדון סמכא דעתי' דהמקבל טפי מבמלוה ע"ש. והסברא נכונה דהרי אמרי' במלוה קא משתני' לי' ממלוה ישנה למלוה חדשה ופירש"י נוח לן לדחות הפרעון זמן ארוך ע"ש. א"כ ש"מ דרוצה לדחות בלך ושוב וא"כ לא סמיך דעת דמקבל כולי האי. ובתשו' מהרי"ט ח"ב חלק חו"מ סי' צ"ה ד"ה וכבר ראיתי וכו' כ' על דברי רש"י אלו וז"ל ועוד דהא טעמא לית בי' מששא דמקבל מאי פסידא דלא נסמוך דעתי' עלוי' עכ"ל והנה במקבל מתנה יפה כ' מהרי"ט וגם מקבל בתורת פרעון או מכירת סחורה נמי יפה כ' מהרי"ט דקאי לר"ת ע"ש. ור"ת הא ס"ל דמקבל יכול לחזור בו א"כ יפה כתב מאי איכפת למקבל אי יראה שמדחהו בלך ושוב יחזור בו. אבל רש"י י"ל ס"ל כשיטת הרי"ף דאין המקבל יכול לחזור בו והתם בקידושין הא מיירי באשה המתקדשת והוא בקונה סחורה במחיר זה שבמע"ש וכיון שאינה יכולה לחזור בו י"ל לא סמכה דעתה על האי לוה ולפ"ז מאי דאמרינן התם דפליגי אי אמרה אפי' במלוה היינו כשהמקבל מקבל בתורת פרעון דודאי לענין קנין אמרה רב אפי' במלוה כהילכתא בלא טעמא אע"ג שבמלוה אינה ניקנית בשום קנין מ"מ עשאוהו כהלכתא בלא טעמא אך היינו כשמקבל הוא מקבל מתנה דלא איכפת לן בסמיכת דעת המקבל אבל התם בקידושי ס"ל להך מ"ד לא אמרה רב במלוה משום דלא סמכה דעתה ור"מ פליג וס"ל אפי' במלוה סמכה דעתה וק"ל:

10 משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך. כ' הר"ן דהרמב"ן מפקפק על זה משום דאין ברירה והוא ז"ל כתב לא שייך הכא ברירה דיכול להשתעבד לכל באי עולם זה אחר זה ע"ש מיהו נ"ל בהא דאמימר דכל ההלואות נעשה כמ"ש משתעבדנא וכו' ולהרי"ף וסיעתו דמשקיבל עליו המקבל שוב אינו יכול לחזור בו נמצא א"א דאתי מחמתו אלא אחד ומכיון שקיבל זה עליו נפטר הוא ונשתעבד למקבל ושוב כשהמקבל ממחהו למקבל אחר אין זה אתי מחמתו של ראשון אלא מחמת עצמו וצ"ע לכאורה:

11 הקונה לנולדים וכו' עיין תוס' ונ"ל אע"ג דפליגי איכא מ"ד אדם מקנה לדבר שלבל"ע ואיכא מ"ד אדם מקנה דבר שלא ב"ל. אבל זהו לית דין ולית דיין שיקנה דבר שלא ב"ל לדבר שלא ב"ל שאין הקונה ולא דבר הנקנה בעולם זה לא שמענו והכא המלוה להוצאה ניתנה והוה דבר שלא ב"ל לנולדים שהם לדבר שלא ב"ל. והומ"ל אפי' למ"ד אין אדם מקנה לדשלב"ל ה"מ דבר שישנו בעולם אבל מלוה שאינו בעולם לא אלא הואיל והסוגי' קאי לרב ור"ה ואינהו ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל ע"כ נקיט ש"ס כי האי גוני וה"ה לר"נ ולהילכתא דקיי"ל אדם מקנה לעובר מ"מ דבר שלב"ל לא יכול להקנות לנולדים כנלע"ד: