חידושי חתם סופר על גיטין נ״ח

1 פתילות בנר א' דימו חז"ל מער איש ולויות לפתילה בנר. ונ"ל ע"ז סמכו להעמיד נ"ח על הפתח כי בזמן גזירה נבעלה לטפסר תחלה כמבואר בפייט בשבת חנוכה ועיקר הנס בא עי"ז על ידי אחותו של יהודה מכב"י ע"ש ונמצא כל חתן מצא פתח פתוח על ידי הנר של רשע טפסר הבועל תחלה ע"כ לזכור הנס תיקנו פתילה בנר על הפתח. וכן דרשו חז"ל על פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה על הפתח ובמקום אחר אמרו אלו בנות ישראל שמגידות פתחי נדה לבעליהן יראה שיש לזה שייכות עם הנס:

2 אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה. פירש"י אליבא דרב דטעמי' משום דאמר השני נוח לי וצריך לומר אי קנה מתחלה מבעה"ב לא מהימן למטען השני נוח לי שעשה עצמו רשע ליעצו עצה רעה ליקח מן הסקריקון כדי שיחרור ויטול ממנו אבל כשכבר לקחו מסקריקון ואח"כ לקחו מבעה"ב נאמן לומר משום השני נוח לי עשיתי וצע"ק בב"ב ל' ע"ב ע"ש:

3 והקשה רשב"א אפירש"י א"כ מאי פריך בב"ב מ"ח ע"א אדר"ה דתלוה וזבין מסקריקון הא התם טעמא משום השני נוח לי'. ויפה כ' פני יהושע היינו דשני ש"ס התם האמר רב בשטר קני משום דהטעם משום השני נוח לי וזה לא שייך בשטר דמעשה לא עביד. והדר ש"ס ומקשה לשמואל דאפי' בשטר לא קני וע"כ אין הטעם אלא משום יראו' סקריקון ולא אמרי' גמר ומקני דאי ס"ד משום השני נוח לי. הא מעשה דשטר לא עביד וע"כ משום דאונס לא גמר ומקני וקשה לר"ה וא"ש. אלא דאכתי קשי' מב"ב מ"ז ע"ב דאר"נ אמרי לי הונא גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ופריך מאי קמ"ל תנינא סקריקון ומסיק לאפוקי מדרב ולרש"י אפי' כרב נמי א"ש דטעמא דסקריקון משום השני נוח לי אבל יראה ליכא כיון דכבר לקחו זה מסקריקון. ואתא ר"נ בשם ר"ה לאשמועינן דבגזלן עצמו גם ראי' ליכא דנהי בלוקח מסקריקון ליכא יראה בגזלן עצמו איכא יראה וכבר הרגיש שם בתורת חיים וי"ל דבלא"ה יש להבין כיון דלמסקנא לא חידש ר"נ בגזלן מידי אלא דהילכתא כשמואל רבו בסקריקון א"כ מ"ט אמרו הלכתא בפ"ע גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה הכא בשמעתא דסקריקון ה"ל למימר הילכתא כשמואל. ותו קשה הלא ר"נ בשם ר"ה אמר ואמרי בי רב היינו ר"ה ואיך יחלוק ר"ה אדרב דאמר בשטר קנה. ע"כ נלע"ד אה"נ ר"ה כרב רבו ס"ל בשטר קנה דכל טעמו משום השני נוח לי ובשטר מעשה לא קעביד והשתא אתא ר"ה וקמ"ל אבל בגזלן אין ראיתו ראיה. ודקאמר לאפוקי מדרב אלא כשמואל. היינו לר"נ דאמרה משמיה דר"ה ור"נ כשמואל רבו ס"ל ואיהו אמרה לאפוקי מדרב ולא קשי ה"ל למימר מילתי' אסקריקון ז"א קושי' כיון דלאו משמי' דנפשי' אמרה רק משמי' דר"ה ע"כ אמרה בלשון רבו ור"ה כרב ס"ל וק"ל:

4 לקח מן האיש וכו' עיין תוס' בשם ר"א משנז"א וצ"ע א"כ מאי מייתי תיובתא לרב מברייתא דאטו ליכא תנאי דס"ל אחריות לאו ט"ס הוא בפ"ק דב"מ ואתי' ברייתא כוותיה וצ"ע:

5 וכגון זו טוענין ליורש. תוס' פירשו אפי' כעין זו דה"א מפני יראת סקריקון ונראה לרש"י דפי' אנותן לבעלים רביע קאי ואינו רוצה למחות לבטל המקח אלא שיחזור לו רביע והמקח קיים בזה לא שייך יראת סקריקון שאינו מקפיד בזה:

6 משום אנפרות. עיין רמב"ם פ"י מגזילה פי' אחר בסוגי' זו ולדידי' לא תיקשי קושי' תוס' ב"ק נ"ח דה"ל מבריח ארי ומשו"ה פירש"י בשמעתין דמחזיר לו בחנם. ולרמב"ם אינו ענין למבריח ארי ופורע חובו של חברו:

7 גידל בר רעילאי. פי' רש"י דה"ג ר"ל לאפוקי גידל בר עילאי דהיה אמורא בש"ס:

8 אימתי בזמן שאין בידן ליקח וכו' עיין תוי"ט במשנתינו בשם רי"ו כשהיה בידם ליקח בשעת מכירת הסקריקון ואירע מקרה שקדם זה ולקח. שוב לעולם יד הבעלים על העליונה אם ירצו נותנים ללוקח מעותיו ומוציאים אותו מהקרקע או נוטלים רביע ובזה יוצדק מה דאיתא בירושלמי דמייתי ר"ן בשם תשו' רשב"א דהבעלים טוענים הי' בידינו ליקח והלוקח טוען לא הי' בידכם על הבעלים להביא ראיה היינו דפליגי אחר זמן אי הי' אז בידם ליקח עיין תוי"ט וכ' מהרי"ט בתשו' סי' ס"ט הטעם דעל הבעלים להביא ראיה אע"ג בעלמא קרקע חזקת בעלים קיימת היינו משום דמדינא קנאו סקריקון קנין גמור מחמת אונס גמור ומקנה ומדרבנן הוא דתקינו תקנת סקריקון ע"כ מעמידים קרקע בחזקת לוקח. ושוב בסוף אותו הסי' סיים וכ' מיהו בכל ירושלמי שבדפוס הגירסא על הלוקח להביא ראיה ודלא כגי' שבתשו' רשב"א הנ"ל וכן הוא בירושלמי שבפנינו. ונראה לפי מ"ש במרדכי וכן פירש"י לקמן גבי אנפרות ע"ש דסקריקון האחרונים עיקור משום טעמא דעדיין אימת הראשוני' עליהם דאמרו מאן דלא קטיל ליקטל וכבר כתבתי לעיל במשנתינו דכתב הרשב"א דהירושלמי ס"ל מן התורה לא קנו מחמת אונס מיתה וש"ס דילן לא ס"ל הכי אלא קנה נמצא לפי הירושלמי דמן התורה לא קנה קרקע בחזקת בעלי' עומדות ועל הלקוחות להביא ראיה ולש"ס דילן על הבעלים להביא ראיה: