חידושי חתם סופר על בבא בתרא ז׳

1 אלא תבנא ובי ציבי בעלמא קמ"ל י"ל אי אשמועי' הך ה"א בבית דירה איכא זימנא דיכול לכופו כגון שגם עליתו רעוע ונוטה ליפול ועתיד לבנותו ויצטרך למיגר לי' דירה ולמטרח א"כ נימא לו טורח עתה וזה לא שייך למילף מבי תיבנא וצובי דהתם אית לי' טענה לא אטרח עכשיו עד שיהי' פנוי בלי תבנא וציבי ואז אבנה אבל בית דירה ה"א מה לי השתא מה לי לאחר זמן וה"ל כעין מדת סדום הכי ה"א קמ"ל אפ"ה איכא קפידא ואין לכופו:

2 אמר לי' בדידי קא בנינא לשיטת הרמב"ם והרא"ש דס"ל דמצי למימר לי' ולכופו לסתום חלונותיו משום היזק ראי' א"כ צ"ע האי לישנא בדידי קא בנינא הא אפי' חלונותיו יכול לסתום מיהו לרמב"ם דס"ל בגינה לא שייך היזק ראי' אלא מסיפס גבו' עשרה טפחים וע"כ לא קאמר רמב"ם דינו אלא באחי' שחלקו ואין להם חלו' זא"ז פי' חלון לתוך חצר חבירו יכול לסתמו משום היזק ראי' אבל הכא בתרביצה לא שייך היזק ראי' לולי דטעין בדידי קא בנינא אלא להרא"ש דס"ל שייך היזק ראי' בגינה וס"ל נמי יכול לסתום חלונותיו קשי' מאי ארי' דבדידי קא בנינא הלא אפי' חלונותיו יכול לסתום. והנה הרא"ש כ' דמצי למימר סתום דלא תטעון עלי חזקה אחר ג' שנים. והקשה מע"מ הא כיון דלא מצי מחה לי' עתה ממילא לא יהי' לו עליו חזקה כמ"ש הרא"ש לקמן פ"ב סי' ג' ולפע"ד לחלק דגבי חורבא לא מצי למחות בו עתה כלל דאפי' רוצה לבנו' אשיתא בחורבתו להאפיל עליו לא שבקינין לי' משום מדת סדום דלמה לו לבנות אשיתא בחורבה רק להכעיס חברו ולהאפילו ולא שבקי' לי' עד שיבנו בנין בחורבתו א"כ יפה כ' הרא"ש דממילא אין כאן חזקת חלון עליו דמה ה"ל למיעבד משא"כ הכא בתרביצא אפי' אי לא יכול לסתום חלונותיו משום היזק ראי' של עכשיו מ"מ הו"מ למיבנא שיתא בתרביצא ולהאפילו דבדידי קא בנינא דאיננו מדת סדום דתרביצא איננו חורבא ועשוי לבנו' אשיתא דכיון דנתעצל ולא בנה יטעון עליו חזקה אחר ג' שנים וממילא יכול לכופו לסתום חלונותיו שלא יטעון עליו חזקה נמצא לפ"ז הך דמצי למימר סתום חלונותיך תלי' בהך דבדידי קא בנינא ובזה מיושב קצת ק' הראשונה ולזה עוררני תלמיד א' ומ"מ נראה דוחק בכוונת הש"ס:

3 אמר לי' רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתני' וכו' בב"מ ק"ד ע"א לשיטת תוס' ד"ה אידי ואידי וכו' דרבינא ס"ל נמי לחלק בין א"ל חוכר למחכיר וכ' ש"ך סי' קנ"ד סקכ"ח דה"ה ה"נ לחלק בין א"ל בעל תרביצא לבעל אספלידא או בהיפוך אין להקשות א"כ מאי פריך רבינא דלמא בשדה וכרם מיירי דבעל הכרם אמר תחלה וכן הקשה מוז"ה במהרשש"ך די"ל דעדיין לא אסיק אדעתא הך דלא מכר לו אלא שמא בעלמא מיהו למסקנא קשי' אמאי לא נימא לי' בעל השדה לבעל הכרם שמא מכרתי לך ולא לשתמיט בשמעתין לחלק בין התחיל בעל השדה להתחיל בעל הכרם מיהו למ"ש תוס' בשמעתין דשייך הכא דמים מודיעי' יש ליישב אבל לקמן ס"א ע"ב תוס' ד"ה ש"מ וכו' ס"ל לחד תי' דלא שייך בקרקע דמים מודיעין ק' כנ"ל וצ"ל דהך שיטה ס"ל כר"ן ונימוק"י ב"מ ק"ד דרבינא פליג אדשמואל וס"ל דאין חילוק בין א"ל מחכיר לחוכר או בהיפוך וכאשר רמז הש"ך הנ"ל וא"כ לדינא צ"ע:

4 לא דרך זע"ז מ"ש תוס' ד"ה אין להם דרך וכו' לא דמי להכא כולם מוכרי' וכו' וכ"כ כל הראשוני' וגם מהר"ם לובלין ז"ל תלה לי' כיפי והסבירו בסברא. אודה ולא אבוש כי אין מקום בראשי להניח בו סברא זו ולא ידעת מה אידון מ"ט לא נימא לבעל השדה החיצון בעין יפה מכרתי חלקך שבפנימי לבעל הפנימי והנחת לו דרך בהחיצון כאלו מכרתי לאיש אחר לולי שאומר כיון דמ"ד אחין שחלקו לקוחו' הן ס"ל אין ברירה ואין שום מקום מבורר שנוכל לומר זה מקום דריסת רגלו של זה וקודם חלוקה כשהי' דורסי' ברגל מחיצון לפנימו הי' כל דריסה ודריסה פלגא לזה ופלגא לזה. וע"כ השתא שחלקו ופנימי מכר חלקו שבחיצון בעין יפה והניח לו חצי דריסתו שהי' לו בהחיצון אי נמי נימא גם החיצון מכר חלקו בפנימו להפנימו בעין יפה עם חצי דריסתו שבחיצון מ"מ אין יכול לעבוד דכל פסיעה ופסיעה חציו אינו שלו ולא יכול לעבור דרך שם בשום אופן ועיין היטב לשון פי' הר"ן בנדרי' ר"פ השותפי' תבין דברינו על בורין:

5 ומדלא אפקי' ש"מ דיזפי' זייפי' עיין רא"ש ס"ל כהרי"א ן' מיגא"ש וצ"ע ממ"ש בתשו' הרא"ש ופסקו בש"ע ח"מ סי' ס"א סעי"ט וצריך לחלק בין שטר לשובר. אמנם למ"ש ש"ך סי' ק"ח דהרי"א ן' מיגא"ש לא מיירי אלא בתוך זמנו אבל אחר זמנו מודה לרשב"א דלא אתרע במה שלא הראה שובר בחייו אי לא שהעמידו בחייו בדין א"כ לק"מ מהך דסי' ס"א הקצרתי וק"ל:

6 פותחת תוס' מפורשי מסגרת שלאס כלי מפתח ע"כ ס"ל דלא מעלי אמנם רש"י מפורש פותחת של עץ שהמפתח מחובר בו תמיד ויכול לפותחו ומעלי' הוא ולית לי' פותחת שסגור בלי מפתח מחובר בו. ובמ"ש תוס' ק' קצת דלא הוי כשאר שינוי עיין כה"ג ב"מ כ"ה ע"א הא בכיבא הא בכיתנא. ועיין שיטה מקובצת שם:

7 לפי שבח ממון הן גובי' ערא"ש דממון היינו המיטלטול ואי איכא חשש שריפו' ישלמו גם מהבתים וכל מה שגוזרי' המלכות על הנפשו' כל כוונתם לממון ע"ש ובזה נלע"ד אי גזר גירושין ר"ל צריך לשלם מהקרקעו' יותר מממון המטלטל והדבר מובן:

8 ואלעזר בני קבע בי' מסמורת פי' שיקבעו למנהג קבוע ברצון בני המדינה ועי"ז יהי' הדין ברור יותר כדקיי"ל בב"ק ק"ט בשיירא שלא ישנו ממנהג החמרים אפי' שלא מן הדין מכ"ש הכא שהי' נראה לר' יוחנן הדין כן מסברא וכדי שאם יבוא למעשה לא יהי' צריך לסמוך על סברתו למעשה ע"כ אמר שיקבע בה מסמורות עפ"י המנהג ג"כ ועיין לקמן ק"ל ע"ב א"ל ר' אסי לר' יוחנן וכו' וק"ל:

9 מ"ט לא תימא להו מהא אני חומה וכו' נראה משום דאקרא דר"ל יש לפקפק נהי דת"ח משומרי' ע"י חול מ"מ לא יהא אלא יחיד שהשגיב עצמו וביתו בחומה נשגבה וכי מפני זה יפריש עצמו מן הציבור לבנות חומה עמהם עיין תשו' צמח צדק סי' י"ח וצ"ל ת"ח שאני שהוא כמגדל וצופה עליו ומזהיר לעם שיהי' נזהרים וכמ"ש יחזקאל צופה נתתיך והעמי הארץ שאינם נזהרים ונענשי' יחושו לעצמן ע"כ הוצרך לאתויי מקרא ושדי כמגדלות שנמשל ת"ח למגדול אבל אי הי' רק נמשל לחול וחומה לא הי' נפטרי'. והרמז מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו ר"ת מי"ם חו"ל. ונראה ריש לקיש הוה ס"ל בקרא דמחול ירבון נמי סגי דכתי' בסיפא אם תקטול אלוה רשע ואנשי דמים יסורו ממנו פי' אם יתבטלו עמי הארץ היינו אם תקטול רשע ואז אנשי דמים ידי עשיו יסורו ממנו כי אין פורענו' באה לעולם אלא בשביל ע"ה כעובדא דדמי כלילא לקמן. מיהו ר' יוחנן לטעמי' שלהי כתובות דלא ניחא לי' למקרא רשעי' ולומר עליהם אם תקטול אלוה רשע דאמר התם מצאתי להם תקנה עיי"ש: