חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ״ז

1 אלו דברי' שיש להם חזקה וכו' לפירשב"ם קאי אחזקה דמשנתינו ולפיר"ח אלעיל קאי דס"ל דבמשנתינו לא נישנת חזקה אלא כאומר העמדה כדי אינה חזקה עד שיעשה מחיצה דעשיית מחיצה אין חדוש דהוה חזקה אלא עיקור משנתינו דהעמדה לא הוה חזקה וכן כניסת תרנגולי' לא הוה חזקה עד שנעל בפניהם וחזקה דנעילה כבר תנן לה לעיל והעיקור הוא דכניסת תרנגולי' בלי נעילה לא הוה חזקה וא"כ אלו דברי' שיש להם חזקה אלעיל קאי. ורשב"ם לטעמי' דס"ל כניסת תרנגולי' לבית לאו היינו נעל אלא כניסה בעלמא וקמ"ל דהוה חזקה וה"ה כל אכילת פירות וא"כ שפיר י"ל ואלו דברי' שיש להם חזקה אלקמי' קאי אכניסת תרנגולי' וכדומה כנלע"ד אבל חזקת דלקמן מרזב סולם חלון וזיז אינם ענינם להנך חזקו' דהכא וכולי' פירקין מיירי בקניית גוף הקרקע. והנך דלקמן מיירי בקרקע של עצמו ומחזיק הנאת אויר חצרו ואינו ענין לכאן וק"ל:

2 אלא אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה הכא בחצר השותפי' עסקיני' וכו' וכן פסק רי"ף ורמב"ם דשותפי' לא קפדי אהעמדה וכשינויי דרבינא לקמן דמתני' דנדרי' משום ויתור אסור אבל לענין דינא לא קפדי אהעמדה. ומ"מ פסק רמב"ם דיכול למחות שלא להעמיד דאי קפיד קפיד והטור כ' על שם הרי"ף דס"ל דשותף אינו יכול למחות אהעמדה והיינו מדפסק דאין חזקה בהעמדה והקשה לח"מ מנ"ל להטור הא. דהרי חזינן דהרמב"ם מחלק ביניהם וק' גדולה הוא ונלע"ד לישב דהנה ר' יוחנן אמר משום ר' בנאה בכל יכול שותפי' למחו' חוץ מן הכביסה. והנה צריך גבול וכללא מה יכול למחו' ולא בא לסתום אלא לפרש. אלא לכאורה הרי ר' יוחנן הי' קודם ר"פ ורבינא והוה ס"ל שאין לחלק בין נדרי' לחזקה ומשנתינו ברחובה שאחורי בתים וממשנת נדרי' מבואר דאדריסה קפדי ואפי' חזקה הוה ע"י העמדה כדי ועלה קאי ר' יוחנן בכל יכולי' למחות בכל תשמיש קבוע יכול למחות והא פשיטא שהרי אפי' חזקה יש אלא עיקרו לאשמועי' חוץ מן הכביסה אבל אמת הוא דר' יוחנן כולל בכל יכול למחות היינו אפי' העמדה וס"ל לרמב"ם נהי דלענין דיני חזקה לא קיי"ל כר"נ דמוקי' למתני' ברחבה שאחורי הבתים אלא ס"ל כרבינא ואין חזקה ע"י העמדה מ"מ בהא דסבר ר' יוחנן דיכול למחות בהעמדה לא פליגי דנהי דחזקה לא הוה מ"מ אי קפיד קפיד. אך הרי"ף דקיצר הש"ס ולא מייתי אלא משנתינו כצורתה ואוקימתא קמיתא דר"נ ולא שמענו מעולם דאיכא קפידא בדריסה והעמדה ועלה מייתי ר' יוחנן בכל יכול למחות ולא פירש ע"כ אעשיית מחיצה קאי ולא אהעמדה דאל"כ ה"ל להרי"ף לאתויי הך מתני' דנדרי' ושקלא וטרי' דעלי' ונבין דר' יוחנן קאי אהעמדה אע"כ אה"נ דכל שאין חזקה אין יכול למחות כנלע"ד:

3 בשותפים עסקי' מ"ש תוס' דנחית לכולי' או לפלגא. פי' אי טעון שמקום ההעמדה היא שלו ושאר החצר נשאר בשותפו' שוה בשוה היינו נחית לכולי'. ואי טעון אני קניתי מקום ההעמדה שבמזרח ולעומת זה לקחתי לך מקום כיוצא בזה במערב היינו נחית לפלגא. וק"ל. אך דברי מהרש"א אינם מובנים מ"ש דבאין בו דין חלוקה לא קפדי דברי תימה הם. אטו משום קפדי ולא קפדי אתאינן עלה לעיל דודאי קפדי אלא דאמרי' כיון שלא יכלו לחלוק המקום. חלקו הזמן שזה ישתמש ג' שנים או ד' ואח"כ ישמש זה זמן כיוצא בו ומשו"ה אין לו חזקה אבל אי לא חלקו בזמן י"ל קפדי ומשו"ה אסור במודר הנאה וצ"ע:

4 אסורים ליכנס לחצר עיי' תוס' ד"ה אסור וכו' וכוונתם מבואר דכשאין בו דין חלוקה נמצא כל פסיעה ופסיעה נכנס חציו לתוך של עצמו וחציו לתוך של חברו המשועבד לו לדריסה ואותו השיעבוד מופקע ע"י קונם כמו משכיר בית לחברו. אך כל זה אי נימא אהעמדה קפדי והא דאינו יכול למחות דריסת רגל משום שמשועבד לו א"כ אתי קונם ומפקיע אותו השיעבוד. אך אי נימא אפי' במה שאינם משועבדי' זה לזה לא קפדי אהעמדה א"כ לא חל קונמו' עלה כלל דהשתא קיימי' אי ויתור מותר א"כ אמאי אסור לכנס אע"כ קפדי ובלא קונם נמי הא דאינו יכול למחות דריסת רגלו משום דמשועבד לזה ואתי קונמו' ומפקיע ופשיט:

5 שולחן של ת"ח כיצד ב' שלישי גדיל. פי' עיקור שלחנו והנאתו בעה"ז הוא שליש א' גלאי מה שנגלה ממנו להחזיק גופו ולהחיות עצמו לגמול חסד עם הדין אכסני'. אמנם ב' שלישי גדיל תורה ותפלה כדאי' פ' בני העיר דתרווי' נקרא גדיל יגדיל תורה ויאדיר והגדולות אשר עשה אלישע ברחמי עביד ע"ש והיינו ב' שלישי גדיל משא"כ שולחן של עמי הארץ אוכל על מנת לאכול והי' כזה יום מחר והיינו קדירות מקיפו' אותו ודומה למדורה להבעיר אש יצה"ר ולבעוט מתוך אכילה ושתי' ובטן מלאה וכ' רשב"ם שעכ"פ באמצעו יש קצת גדיל היינו ברה"מ על שולחנו. ואמר בשולחן של ת"ח שטבעתו שהשולחן תלוי בו מבפנים או מבחוץ היינו שפרנסתו מעצמו היינו מבפנים או מבחוץ והא בלית לי' ינוקא רק הוא בעצמו כן עשה הלל משתכר בטערפיק ונדחק ביגיע כפו ולא פנה חוץ להזמין לו פרנסה והיינו בדלית לי' ינוקא. אך בדאית לי' ינוקא ורוצה לגדלם לתורה ועבודה א"א בזה אלא טבעתו מבחוץ. והא דאית שמעו' כשמעון אחי עזרי' והא ביממא פי' שאותו הנותן נותנו בעין יפה ושמח שזכה לכך כדכתי' שמח זבולן בצאתך שזכית שיששכר באהליך אבל אי נותן בעין רע ות"ח שנהנה ממנו מתבייש כסומך על שולחן אחרי' שהעולם חשך בעדו והיינו בליליא לא יקבע טבעתו בחוץ אלא יפשוט נבלה בשוק ולא יצטריך ללחום לחם רע עין: