חידושי חתם סופר על בבא בתרא י״ב

1 אעפ"י שנוטלה מן הנביאים דלאו חכמים כן פי' רש"י ופי' רמב"ן דאע"ג דאין שכינה שורה בקביעות אלא על חכם מ"מ באקראי בעלמא אפשרי ששרה שכינה לפי שעה והך לא נוטלה מחכמים וסיים שם דיונה נמי הי' נביא קבוע אלא שלא נשתלח אלא פ"א לנינוה אבל נביא הי' בקבוע מ"ש בדעת רש"י אבל דעתו אינו כן והדברים נתבלבלו בדפוס שברמב"ן ע"כ כתבתי פה. ודעת הרמב"ן שבודאי אין נביא בלא שיהי' מחוכם בכל החכמים ומשיג בחכמתו נביאי' ורה"ק יותר מכל החכמים וכשפסק כח חכמתו והשכלתו וא"א לו להשיג יותר בטעם וסברא שוב מגלה לו הקב"ה בנבואי' בלי סברא והשכלה אלא כך מראי' לו הדברי' אע"ג שהם עדיין חוץ להקיש השכלי ואותו חלק נבואה ניטל אבל חלק נבואות השגת השכל לא נוטל וכאלו אמר אעפ"י שניטל כח הנבואי' כח השכליי והחכמה לא ניטלה ועד"ז חכם עדיף מנביא פי' ההשגה שמשיג בחכמתו בהבנה והשכל ואעפ"י שהוא מעזר אלקי ורה"ק וחלק חכמה עליונה מ"מ הוא באמצע כלי חושיו הרוחניות השכלי ומבין טעמי' של דברי' אותה חכמה עדיפה לי' מנבואה. ועד"ז ניתנה נבואה לשוטים כי לפעמים נשמת אדם רואה דברים ולבו אומר לו אלא שנראה לו כדברי' רחוקי' ואין שכלו מניח לו להוציא דברי שטות כאלו מפיו ובאמת הם דברי' נגדרי' למעלה ובעיני' כדברי' רחוקי'. והשוטה אשר יראה יגיד כגון עובדא דרב טביומא וכיוצא בזה:

2 פתח הוא ותני ודרש. נראה דמר בר רב אשי הי' ממלא מקום אבותיו בחכמה ויראת חטא וקיי"ל כל ההתמנות הבן קודם לכל אדם וכמ"ש רמ"א בי"ד סס"י רמ"ה אלא שמג"א סי' נ"ג ססקל"ג כ' דבמוני התורה אין קדימה אל כל הגדול בחכמה טפי ושם במ"ש בתש"ו רשד"ם חי"ד סי' פ"ה בסופו וגם באמצע שם וכן כ' בעשרה מאמרות מאמר ח"ד ח"ב פי"ט ובתשו' גינת ורדי' חי"ד כלל ג' סי' ז' וסי' ח' פליגי בהנ"ל וכבר הארכתי בתשובותי חת"ס חאו"ח סי' י"ג ועיין בתשו' הנדפסת סוף תשו' רמ"א בשם הרב א' מה"ו שאול וע"ש וא"כ י"ל הם רצו למנות ר"א מדיפתי דהוה גדול טפי ומשמיא הסכימו להקים בן תחת אביו הממלא מקומו וע"כ כיון דעביד עובדא ועביד דינא לנפשי' ופתח בכלה שוב לא הי' כח בידם להורידו:

3 אמצרי דבי' נשי' לחד פי' שכ' תוס' דהוה נכסי' אביו צ"ל שכבר מת דלהכי קרי לי' נשי' על שם כי נשני אלקי' את כל עמלי ואת כל בית אבי וכמ"ש תוס' פ"ק דשבת כ"ג ע"ב וא"כ מוכח מזה דאע"ג דכבר מת אביו ועומדו הנכסים לחלוק מטרם שחלקו קנה זה קרקע אמצריהו ואפ"ה כופי' על מדת סדום והרי"א ן' מגיא"ש אמצרי' דבי נשא קרקע שהכניסה לו אשתו בנדוני' וצ"ל דלא גרס אחוה ולא אחויתי' אלא מיירי שהכניסה לו אשתו קרקע לנדן ושוב קנה שדה בשותפו' עם אחרי' ורצה שיתנו לו חלקו בלא גורל אמיצר קרקע אשתו ולא מיירו מחלוקו' יורשי' אלא ממשותפו' כי נכסי דבי בר מריון שיטת רש"י וראב"ד ורמב"ן דלא מצי למימר הכי בלא שום טעם כשיטת תוס' אלא דבעי למיהב טעמא למילתי' אלא לרש"י סגי במלתא בעלמא פעמי' שזו מתברכת וכו' ולרמב"ן צריך שיהי' עכ"פ א' קצת טובה וקרובה לנהר יותר מהשני' וזה דעת הרמב"ם ולחנם נתלבט בזה הכ"מ וכבר כ"כ בט"ז מדעתי' דנפשי' ובאמת שזהו דעת הרמב"ן וראב"ד ס"ל דמיירו שהי' הקרקע שבמיצר סמיכי וקרובה למיצר נכסי בר מריון שהי' עשור ומשלם ביוקר קרקעותיו הקרובים למצריו ע"כ רצו האחי' שיעלה גורלם שם כדי שימכרם ביוקר לבר מריון. ועכ"פ לדברי כולם אי ליכא שום טעם וסברא לא מצי למימר מעלי' לי' כנכסי דבר מריון והוה מדת סדום ודלא כהתוס' ולולא דמסתפינא הוי אמינא הא דתנינן תמן האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינינו' וי"א זו מדת סדום דמיירו בכי האי גוני שהאח אינו רוצה לוותר שיקח זה חלקו במיצר שלו אלא נטיל גורל ויהי' שלי שלי ושלך שלך ומעלי' לי' כנכסי דבר מריון שאינו מוכר קרקעותו כפי' תוס' ות"ק ס"ל זו מדה בינוני' ולא מדת סדום וכהתוס' וי"א ס"ל דהוה מדת סדום כיון שמקפיד בלי שום טעם וסברא: