חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ״ו

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ״ה ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ״ז ×¢×´× »

1 סוטה פתח ↗

דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: מִפְּנֵי מָה נִתְאַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִיכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? וְכִי לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ הוּא צָרִיךְ?! אוֹ לִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ הוּא צָרִיךְ?! אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: הַרְבֵּה מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֶכָּנֵס אֲנִי לָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּימוּ כּוּלָּן עַל יָדִי.

2 בבא בתרא פתח ↗

מַתְנִי׳ הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים – מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה, שְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית –

4 בבא קמא פתח ↗

מִשּׁוּם פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? דְּאַסְהִידוּ בֵּיהּ תְּרֵי לְחַד, וּתְרֵי לְחַד. אִי נָמֵי דְּפַסְלִינְהוּ בְּגַזְלָנוּתָא. לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ מִשּׁוּם חִידּוּשׁ – לֵיכָּא. לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ מִשּׁוּם פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת – אִיכָּא. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: עֲבַד רַב פָּפָּא עוֹבָדָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא. רַב אָשֵׁי אָמַר: הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּיע״ל קג״ם. תְּנַן: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין – מְשַׁלְּמִין אֶת הַכֹּל. מַאי, לָאו שֶׁהֵעִידוּ עַל הַגְּנֵיבָה, וְחָזְרוּ וְהֵעִידוּ עַל הַטְּבִיחָה, וְהוּזַּמּוּ עַל הַגְּנֵיבָה וְחָזְרוּ וְהוּזַּמּוּ עַל הַטְּבִיחָה? וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, הָנֵי – כֵּיוָן דְּאִיתַּזַּמוּ לְהוּ אַגְּנֵיבָה, אִיגַּלַּאי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּכִי אַסְהִדוּ אַטְּבִיחָה – פְּסוּלִין הֲווֹ; אַמַּאי מְשַׁלְּמִין אַטְּבִיחָה? אָמְרִי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהוּזַּמּוּ עַל הַטְּבִיחָה תְּחִילָּה. אָמְרִי: סוֹף סוֹף, כִּי הָדְרִי מִיתַּזְּמִי אַגְּנֵיבָה, אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכִי אַסְהִדוּ אַטְּבִיחָה – פְּסוּלִין הֲווֹ; אַמַּאי מְשַׁלְּמִי אַטְּבִיחָה? וְהִלְכְתָא: שֶׁהֵעִידוּ בְּבַת אַחַת, וְהוּזַּמּוּ. לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגָּנַב, וְהֵן מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁטָּבַח, וְהוּזַּמּוּ עַל הַגְּנֵיבָה – עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ, בָּטְלָה כּוּלָּהּ. הוּזַּמּוּ עַל הַטְּבִיחָה – הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת, אֲבָל בְּעֵדוּת אַחַת – עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ, בָּטְלָה כּוּלָּהּ. מַאי ״בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת״, וּמַאי ״בְּעֵדוּת אַחַת״? אִילֵימָא ״בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת״ – בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת מַמָּשׁ, בִּשְׁתֵּי כִּתּוֹת; ״בְּעֵדוּת אַחַת״ – בְּכַת אַחַת בְּזֶה אַחַר זֶה; וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בְּעֵדוּת אַחַת – בְּכַת אַחַת בְּזֶה אַחַר זֶה, כִּי מַסְהֲדִי אַגְּנֵיבָה וַהֲדַר מַסְהֲדִי אַטְּבִיחָה, כִּי מִתַּזְּמִי אַטְּבִיחָה – עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ, וְאִיתַּזַּמוּ לְהוּ אַגְּנֵיבָה; מֵהֵיכָא תֵּיתֵי הָךְ? אֶלָּא לָאו ״בִּשְׁתֵּי עֵדִיּוֹת״ – בְּעֵדוּת אַחַת כְּעֵין שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת, וּמַאי נִינְהוּ – כַּת אַחַת בְּזֶה אַחַר זֶה; אֲבָל בְּעֵדוּת אַחַת בְּבַת אַחַת – לֹא. וְסַבְרוּהָ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא: תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר – כְּדִיבּוּר דָּמֵי. מַאי, לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל, וְכֵיוָן דְּמֵהַהִיא שַׁעְתָּא קָא מִיתַּזְּמִי – אַטְּבִיחָה דְּקָא מִיתַּזְּמִי, אִיתַּזּוּם; אַגְּנֵיבָה דְּלָא מִיתַּזְּמִי, לָא אִיתַּזּוּם. רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, וְכֵיוָן דְּמִיָּד כִּי אַסְהִידוּ הוּא דְּמִיפַּסְלִי, אִי אִיתַּזַּמוּ לְהוּ אַטְּבִיחָה – אִיתַּזַּמוּ לְהוּ נָמֵי אַגְּנֵיבָה, דְּהָא תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר – כְּדִיבּוּר דָּמֵי. אָמְרִי: אִי תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל. אֶלָּא הָכָא בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי קָא מִיפַּלְגִי – רַבָּנַן סָבְרִי: תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר

5 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

הרי אלו ג' עדיות. שהרי העד שהעיד בראשונה הוא עצמו יכול להעיד בשניה ולא אמרינן אדם קרוב אצל עצמו כמו כן אחיו יכול להעיד בשניה:

6 תוספות על בבא בתרא פתח ↗

אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה. אומר רשב"א דאין צריך לחלק כפירוש הקונט' דאפילו היתה חשובה גדולה כשבדקו שני עדים היום בכל מקום ולא ראו כי אם אחת בגבה ובדקו למחר אותם עדים עצמן ולא ראו כי אם אחת בכריסה בשתי כתי עדים חשיב חצי דבר אע"פ שראו כל מה שיכולין ולא דמי לעדות חזקה דהכא אין עדותן עדות בלא עדות ב' אחרונים ואין מועיל לשום דבר בעולם לכך הוי חצי דבר אבל שנים בראשונה אע"פ שאין עדות מועיל לענין חזקה מכל מקום נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם הוא:

7 תוספות על בבא קמא פתח ↗

למעוטי שנים אומרים אחד בגבה כו' - ולא דמי לשנה ראשונה בפני שנים כו' דהתם ראו כל מה שהיו יכולין לראות באותה שנה ורב אלפס פירש משום דהתם מהני סהדותייהו לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים וטעם ראשון נראה לר"י עיקר דתנן בפרק התקבל גיטין דף סג: האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע אלמא לא חשיב כי האי גוונא חצי דבר אע"ג דצריכי אלו לאלו דאפי' למאן דאמר שליש נאמן כשגט בידו ולא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה מ"מ כיון שצריך שנראה הגט בידו חצי דבר הוא אלא ע"כ משום שכל כת רואה כל מה שיכולה לראות באותה שעה ואתיא מתניתין דגיטין כרבנן:

8 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה: אֶחָד אוֹמֵר אֲכָלָהּ חִטִּים, וְאֶחָד אוֹמֵר אֲכָלָהּ שְׂעוֹרִים – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֶחָד אוֹמֵר: אֲכָלָהּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית, וְאֶחָד אוֹמֵר: אֲכָלָהּ שְׁנִיָּה רְבִיעִית וְשִׁשִּׁית, הָכִי נָמֵי דְּהָוְיָא חֲזָקָה?!

1 כל שהראוהו הקב"ה למשה וכו' נראה לי דלהכי תלי בהראהו הקב"ה למשה דמהתם מפיק לי' דהרי כ' הראתיך בעינך ושמה לא תעבור כל שהי' מתאוה לעבור שם הראהו ותו לא ואחז"ל במס' סוטה על משרע"ה וכי לאכול מפרי' הי' צריך אלא הרבה מצוות נצטוו ישראל בארץ ונתאוה משרע"ה לקיימם ע"ש ע"כ לא נתאוה משרע"ה אלא לאותה ארץ המקודש במצותי' טפי מח"ל ואותו הראוהו וטפי לא. ואי ס"ד קיני קניזי וקדמוני עתידי' להתקדש לכשיבואו לידינו וכבר אחז"ל אילמלא נכנס משה לא"י לא חרבה הארץ וא"כ הי' זוכי' גם לקיני וקניזי וקדמוני. והתאוה משה גם לעבור לשם והקב"ה לא הראהו אע"כ אפי' לכשיבואו לידינו לא יתקדשו ע"כ לא התאוה מרע"ה לעבור לתוכם ולא הראהו הקב"ה. ועיין היטב מ"ש בפרשת דרכי' דרך הקודש דרוש א' ורמז עליו במשנה למלך סוף הלכו' שמיטה ויובל ע"ש שייך לכאן:

2 הא שנים מעידי' אותו משלמין את הכל כ' רשב"ם כפי דמי הקרקע וכו' כאשר זמם ולא כאשר עשה במהרש"א נדחק. ולפע"ד ס"ל לרשב"ם דשפיר הוה שייך הזמה לענין פירו' כגון שיש למערער עדי' שדרו ג' שנים ביממא ואין לו עדי' על הלילה ותובע הקרקע עם שכר דירת הימי' והכת מעיד דדר בי' ביממא ובלילה והוזמו והי' מהראוי שהניזומין ישלמו גם הפירות ואפ"ה פי' רשב"ם משלמין הכל רק דמי הקרקע אבל הפירות כיון שהמחזיק מוחזק בהם מכיון שפטרוהו ב"ד הוה כאשר עשה משא"כ בקרקע. וכמ"ש נימוק"י בשם הריטב"א ע"ש. ועיי' משנה למלך פכ"א מעדו' הל' ד' שהקשה על שיטה זו א"כ איך משכחת עדות בשן ועין מכיון שגמר דינו זכה העבד בעצמו והוה כאשר עשה ע"ש ובחי' בסוגי' דמיפך והזמה ישבתי ואין להאריך כאן:

3 והראשוני' למדו ממשנתינו דבממון לא שייך כאשר עשה לכן משלמין הכל אפי' הפירות ועמ"ש תוס' ב"ק ד' ע"ב ד"ה ועדי' זוממין וכו'. והרמב"ם הוסיף לומר דאפי' במלקו' לוקי' אפי' אחר שנלקה זה ותמה הכ"מ ובתיו"ט פ"ק דמכות משנה ט' ד"ה והשני' פטורה האריך בזה וסיים בשלמא ממון מצאנו משנה דב"ב דמראה פנים לחלק וכו' אבל הרמב"ם שהוסיף מדילי' לחלק גם במלקו' ודאי כל הטעמים לא יטעמו לחיך עד שנביא ראי' וכו' ע"ש. ולפע"ד לפי מה שהשריש ה"ה בדעת הרמב"ם בהלכו' מאכלות אסורו' דכל שיש עשה או לאו הניתק לעשה שוב עונשי' מן הדין וה"ה ומכ"ש לאו שאין בו מעשה וכדומה. והנה תוס' ב"ק הנ"ל כ' בשם ר"י טעמא דבממון לא שייך כאשר עשה משום דבממון עונשי' מן הדין. וא"כ ה"ה במלקו' היכי דאיכא לאו שאין בו מעשה כגון הכא דאיכא לאו דלא תענה. א"כ עונשין מן הדין למלקות ולא למיתה נמצא ממתני' דב"ב דמראה פני' דבממון עונשי' אפי' כאשר עשה והטעם משום דבממון עונשי' מן הדין ממנה נילף נמי למלקו' מזה הטעם בעצמו כיון דאיכא עכ"פ לאו שאין בו מעשה מפורש היינו לא תענה ולפע"ד נכון הוא בעזה"י:

4 ב' בראשונה ב' בשני' וכו' בתוספתא כ' הוזמה הראשונה נשארו ב' הוזמה השני' נשארה השלישית ובכת א' מעיד על ג' שנים הוא בהיפוך הוזמו אשנה שלישית נשארו ב' שנים הוזמו אשני' נשארו רק עדות שנה א' הוזמו אראשונה נפסלו לגמרי וצ"ע בסוגי' דמיפוך והזמה ב"ק ע"ג ע"א:

5 משלשין ביניהם בתוס' כ' כיון דמחזיק מביאין לב"ד ודאי לטובתו באו. והרי"א ן' מיגאש ס"ל ה"נ מיירי דוקא במרמזו אהדדי. ומשו"ה כ' דג' אחין ועד מצטרף עמהם הן עדות א' להזמה פי' שאין בהם דין הזמה כיון דע"י רמיזתו של אחיו מתחייב אין ראוי שיתחייב ע"י אחיו. אך להתוס' דלא מיירי ברמוזי א"ש דמשלמין ורמב"ן הוכיח כן מתוספתא. וא"כ בב"ק כ"ד דמיירי ברמוזי אהדדי ע"כ הא דתני התם והן ע"א להזמה לא מיירי באחין וע"ש בתוס' ד"ה הרי כאן וכו' ע"ש:

6 ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי לי' וכו' הרז"ה הקשה אשיטת הרי"ף שהוא שיטת תוס' ד"ה אלא וכו' דהכל תלי' בשהועילו כלום בעדותן א"כ בב"ק ע' ע"א דקאמר נימא מתני' דלא כר"ע כו' הא לפי הס"ד כרבנן נמי לא אתי'. דהא עידי טביחה לחודי' לא הועילו כלום. ובשיטה מקובצת תי' דלא הו"מ למיפרך הכי דלא פסיקא לי' דרבנן דרשי כלל דבר ולא חצי דבר. ולפע"ד להסביר הדבר בעזה"י דבשלהי גיטין כ' תוס' לחד שינויי דר"ע דס"ל אפי' מצא אחרת נאה המנה אייתר לי' דבר ע"ש וא"כ איצטריך למילף דבר דבר מממון ושוב אייתר דבר דגבי עדי' למעוטי חצי דבר כמ"ש תוס' בשמעתין. וא"כ לת"ק דס"ל דוקא או ערוה או דבר שהקדיחה תבשילו ואיצטריך דבר לגופי' ממילא איצטריך דבר דגבי עדות לאפנויי ולית לן קרא מיותר למעט חצי דבר והיינו דלא הו"מ להקשות בב"ק דאפי' כרבנן לא אתי' די"ל רבנן לא דרשי ולא חצי דבר. אמנם בשמעתין פריך ש"ס להלכתא דקיי"ל כר"ע בגיטין אפי' מצא אחרת נאה המנה. וקיי"ל כרבנן דסתם מתני' דג' בראשונה וג' בשני' מצטרפי'. וא"כ האי חצי דבר מאי עבדי' לי':

7 ועיי' תוס' ב"ק ע' ע"ב ד"ה למעוטי כו' שנראה דבריהם סותרי' למ"ש בגיטין ס"ג ע"ב עיי' היטב וי"ל ולכוון דבריהם כאחד. דא"א בשלמא כסברת רשב"ם דלרבנן הכל תלוי בשעת ראיית העדות שראו דבר שלם כל מה שהי' יכולי' לראות באותו זמן. ונהי דר"ע מחמיר ובעי שגם בשעת הגדה צריכי' שיאמרו דבר שלם מ"מ תו לק"מ מתני' דגיטין דלא כר"ע דכיון דעכ"פ בשעת ראי' ראו דבר שלם סגי בשעת הגדה בכי האי שאמרו בפנינו אמרה כיון שלא צריך עדות אחרת אלא שיהי' גט בידו. אך אי ס"ד כהרי"ף דלכ"ע עיקור קרא אשעת הגדה שיעידו על דבר המועיל מנ"ל לחז"ל שזה מיקרי דבר המועיל כיון שעכ"פ צריך שיהי' גט חתום בעדי' בידו וק"ל:

8 אכלה ראשונה שניה ורביעית עיי' במתק לשון הטור רס"י קמ"ה ותמצא נחת:

« חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ״ה ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על בבא בתרא נ״ז ×¢×´× »