חידושי חתם סופר על בבא בתרא כ׳

1 היא גופי' תיחוץ עמ"ש תוס' מפ' בתרא דמגילה עיי' תשובו' מהר"ל סי' ס"ט כ' אין הכהני' יכולי' לכוף קרובי המת להוציא המת לקברות בשעה שאינו לכבודו של מת. דאפי' אם על המזיק להרחיק עצמו מ"מ הכא אונס הוא. פי' ס"ל דטומאת מת המתפשטת מבית לבית ה"ל גירא דילי' ועל המזיק להרחיק עצמו מ"מ הכא אונס הוא נ"ל פי' דסמך בהיתר כמו לוקח וי"ל נמי דירה שאני כדלעיל י"ח ע"א פירש"י ד"ה דירה שאני ושוב מייתי מהרי"ל ראי' לדין זה מההוא דפ' בתרא דמגילה. דאמאי לא הוציאו המת דדוחק לומר דשבת הי' ועמג"א רסי' שי"ג דלתשובו' הר"י הלוי א"א לומר דבשבת הי' וא"כ מ"ט לא הוציאו המת אע"כ אינו בדין להוציאו ע"ש. ויש לפקפק על הראי' דלמא התם כשמת עדיין לא הגיע נזק לכהני' שלא הי' זמן תפלה ושוב כשהגיע זמן תפלה ה"ל סמוך בהיתר משא"כ כשהכהני' בביתם בשכונתו ומזיקם מיד בגירא דילי' מנ"ל שלא יכול לכוף להוציא ויש ליישב וק"ל:

2 ומיהו כל מה שכ' תוס' כאן היינו לטעמי' דס"ל דבעי' שיבטלנו שם לעולם וכמ"ש בד"ה אתי' אימא וכו' שם תהי' קבורתו עכ"ל אך רשב"א כ' דסגי בביטול לאותו היום בלבד וא"כ גם בכאן לק"מ מטפיח כיון דאינו מבטל אלא ליומא לא הוה כבונה אלא מוסיף על אהל ארעי ושרי לרבנן דר"א ועיין בשבת קכ"ו ע"ב וכן כתיבה דמגלה כיון דלא מבטלי' אלא לשעה לא הוה מורד מקדושה ומ"מ חוצץ:

3 בחביות של מתכת הקשה ר"ת היא גופי' מטמא באהל. היינו לשיטתו דס"ל חרב הרי הוא כחלל לטמא באהל ונזיר מגלח עליו. ומ"מ אין הכהן מוזהר עליו ולית לי' האי כללא כל שהנזיר מגלח עליו כהן מוזהר עליו כמבואר כל זה בתוס' נזיר נ"ד ע"ב ד"ה ת"ש וכו' ואמנם דוקא מתכת אבל שארי כלי' לא ודתני' בספרי בפסוק וכבסתם בגדיכם וטהרו פיר"ת היינו תכשיט זהב כעין ציץ וטבעת. אמנם רמב"ם מחמיר כספרי דפשיטא כל כלי' אפי' בגדי' מטמאי' כחלל ומכ"ש חרב. ואלו ואלו אינן טמאי' בחלל. אלא במגעו ולא במשא ולא באהל ואין הנזיר מגלח על מגעו. ועתו"ס סנהדרין נ"ב ע"ב ד"ה האי שריפה וכו' כ' עליהם הרב מו"ה בורמאן סג"ל די"ל דטרם שנשרפו לאפר נטמאו הכהני' כחלל עצמו ושוב נטמאו מישאל ואלצפן בכתנתם ובתשובו' מעיל צדקה סי' מ"ה מסיק על זה דליתא כיון דלרמב"ם אין הנזיר מגלח אפי' על הנגיעה. ממילא לא ידחו לפסח שני ע"ש ודפח"ח גם רמב"ן מאריך כאן בענין ועיי' מ"ש בזה פ' חוקת:

4 מלח חזי' לי' במרירותא לשיטת הראב"ד פט"ו מטומאות מת דכולי שמעתין מיירי מחלון דע"ד הא דבעי שיבטל שם אבל חור טפח מתמעט אפי' אינו מבטלו והאי חור נקרא ולא חלון. א"כ האי שינוי' דמרירותא לא איצטריך במסקנא דמינח בחספא דלית לי' שיעורא למעט החלון בלי צירוף מלח א"כ י"ל דהחספא סותם ג' טפחי' מהחלון ונשאר טפח א' ואותו טפח מתמעט במקצת ע"י המלח ולא בעי ביטול למעט טפח כל זה הבנתי מלשון מוז"ה במהרשש"ך:

5 אפי' מלח איסתרוקנית ולא פליגי הא דאיכא קורה. וכו' ט"ס נפל בספרי דפוס וצ"ל מלח סדומית במקום איסתרוקנית דסדומי' הוה דקה כפירש"י בסוף פ"ב משילין סוף סוגיא דליבטלי' מים ומלח ע"ש:

6 החנות שבחצר כרב כ' הראשוני' מדלא אמר לא יפתח אדם חנו' ש"מ דמיירי אפי' יש לו כבר חנות יכולין למחות. ולכאורה לפי סדר המשנה י"ל שיש לו כבר חנות בהיתר ובפיוס ויכולי' לומר לא התרנו לך אלא לפטיש ורחיים. דלכתחילה אפי' הני לא יעשה משום קול כמ"ש רמב"ם פ"ו משכני' ולזה נתפייסנו לך אבל לא לנכנסי' ויוצאי' דאיכא תרתי קול וריבוי הדרך כמשמעו' ה"ה שם. ולפ"ז אי הי' מפייסי' להדי' אפי' לנכנסי' ויוצאי' לא הי' יכולי' למחות. אך רמב"ם פי"א משכני' כ' להדי' בין בחצר בין במבוי לכתחילה לא יעשה קול פטיש ורחיים ואי נתפייסו לו נתפייסו. אבל לקול נכנסי' ויוצאי' לא מהני פיוס בין בחצר בין במבוי משום דהוה כקוטרא ובה"כ וכן פסיק בש"ע ולפ"ז ברייתא דלקמן עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו צריך לומר כיון שכבר יש חנות א' שוב אין יכולי' למחות וכדוחק לומר שכ' תוס' ד"ה ואי גרדו וכו' וכ"כ רמב"ם להדי' שם פ"ו הלכה ח' ע"ש ולפ"ז צ"ל לאביי דאמר סיפא אתאן לחצר אחרת פי' במבוי לא הוה קול הנכנסי' בקוטרא ובה"כ וכיון שהחזיק בקול התינוקי' החזיק ולכתחלה לא יעשה אפי' בחצר אחרת וא"ש בריתא דלקמן אפי' גרס א' מבני המבוי שביקש לעשות וכו' ולא ק' לאביי דהתם ביקש לעשות אבל אי הוחזק מהני חזקה למבוי ולא לחצר ומיהו רבא דפליג על אביי באוקימתא דמתני' פליג נמי בדינא וס"ל גם בחצר אחרת לא מהני חזקה לתרתי לריעותא קול וריבוי נכנסי' ויוצאים ופסיק כן בפי"א משכני' ובמפרשי' לא נתבאר יפה ע"כ הארכתי קצת:

7 וכתב בתשובו' רלב"ח דמש"ה לא מצי למימר שאינו יכול לישן מקול הפטיש דא"כ פסקי לחיותי' לגמרי דלא מצי לעשות מלאכתו כ"א בחנותו משא"כ למכור יכול להוציא כליו למכור בשוק. ולפ"ז צ"ל בתשב"ר נמי יכול ללמוד בבה"כ שבעיר ליכא תקנת יהושע ב"ג: