חידושי חתם סופר על בבא בתרא י׳

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על בבא בתרא ט׳ ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על בבא בתרא י״א ×¢×´× »

1 בבא בתרא פתח ↗

תַּנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ לוֹ לְבַעַל הַדִּין לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לְךָ: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים הוּא, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אֱמוֹר לוֹ: כְּדֵי שֶׁנִּיצּוֹל אָנוּ בָּהֶן מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְזוֹ שְׁאֵלָה שָׁאַל טוֹרָנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֱלֹהֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים הוּא, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָם? אָמַר לוֹ: כְּדֵי שֶׁנִּיצּוֹל אָנוּ בָּהֶן מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם.

2 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר לוֹ: אַדְּרַבָּה, זוֹ שֶׁמְּחַיַּיבְתָּן לְגֵיהִנָּם! אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל עַבְדּוֹ, וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, וְצִוָּה עָלָיו שֶׁלֹּא לְהַאֲכִילוֹ וְשֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתוֹ. וְהָלַךְ אָדָם אֶחָד וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ, לֹא כּוֹעֵס עָלָיו? וְאַתֶּם קְרוּיִן עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״!

3 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר לוֹ: אַתֶּם קְרוּיִם בָּנִים וּקְרוּיִן עֲבָדִים, בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אַתֶּם קְרוּיִן בָּנִים, וּבִזְמַן שֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אַתֶּם קְרוּיִן עֲבָדִים; וְעַכְשָׁיו אֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם! אָמַר לוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת״; אֵימָתַי ״עֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת״ – הָאִידָּנָא, וְקָאָמַר: ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ״.

4 בבא בתרא פתח ↗

רַב פָּפָּא הֲוָה סָלֵיק בְּדַרְגָּא, אִישְׁתְּמִיט כַּרְעֵיהּ בָּעֵי לְמִיפַּל. אֲמַר: הַשְׁתָּא כֵּן כּוּ, אִיחַיַּיב מַאן דְּסָנֵי לַן כִּמְחַלְּלֵי שַׁבָּתוֹת וּכְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי לְרַב פָּפָּא: שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְיָדְךָ וְלֹא פִּרְנַסְתּוֹ.

5 בבא בתרא פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד: עַד הֵיכָן כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה? אָמַר לָהֶן, צְאוּ וּרְאוּ מָה פֵּירֵשׁ דָּוִד אַבָּא: ״פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים – צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד״. רַבִּי אַבָּא אָמַר מֵהָכָא: ״הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, לַחְמוֹ נִתָּן, מֵימָיו נֶאֱמָנִים״; מָה טַעַם ״מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ״ – מִשּׁוּם דְּ״לַחְמוֹ נִתָּן״ וּ״מֵימָיו נֶאֱמָנִים״.

6 בבא בתרא פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, שָׁאֲלוּ אֶת שְׁלֹמֹה: אֵיזֶהוּ בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לָהֶם: כֹּל שֶׁכְּנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. כִּי הָא דְּיוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, אִינְּגִיד. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: מַאי חָזֵית? אֲמַר לֵיהּ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי – עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. אֲמַר לֵיהּ: עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ. וַאֲנַן, הֵיכִי חֲזֵיתִינַּן? אֲמַר לֵיהּ: כִּי הֵיכִי דַּחֲשִׁבִינַן הָכָא, חֲשִׁבִינַן הָתָם.

1 שניצול אנו בהם מדינה של גהינם כך היא המדה שידחקו עניים הגונים ויזכו בהם עשירים הגונים ובגלגל אחר יהפך הענין והיינו דכתיב ידרך ענוים במשפט יסורי עניות וילמוד עניים אחרים הגונים מלמד אותם דרכו מה דרכו של הקב"ה מרחם ומחנן וניצולי' עניים אלו בעניים אלו ושניהם הגונים:

2 אדרבא זה שמחייבתן משל למלך שכעס על עבדו וכו' בחידושי תורה אמרתי שזה ששלחו אחי יוסף אביך צוה לפני מותו וגו' עבדי אלקי אביך פירש"י אעפ"י שאבינו מת אלהינו קיים. ומה רצו בזה אלא שלא יחשוב יוסף שכל דאגתם שלא יכלכלם עוד ברעב. ע"כ אמרו אביך צוה שלא תגמול לנו רעה להמתינו אבל בתוך לשון צוואתו אמר עבדי אלהי אביך ועבדי' אנחנו ואינך ראוי לפרנסנו ולא בקשנו את זה כלל וכלל ויוסף הבין ע"כ השיב אנכי אכלכל אתכם לאפוקי מסברותיכם:

3 אימת עניים מרודים תבי' בית האידנא וכו' בחידושי תורה אמרתי דאמר יוסף ועתה אל תעצבו וגו' כי למחי' שלחני וגו' וישמני אדון לפרעה פי' שהי' עצבי' שיחשבו יוסף לחוטא הנכשל בעניים שאינם הגונים והם אינם הגונים ונשלחו למכשול ליוסף. ע"כ אמר אל תעצבו כי השי"ת שמני אדון לפרעה ומושל על עניים מרודים ולא הם בי מזה מוכח שאין הקב"ה רוצה להכשילני אלא זכיתי שאתם תצילני מדינה של גהינם ולמחי' של עצמי שלחני אלקי' לפניכם:

4 שמא עני בא לידך ולא פרנסתו אפשר היינו עובדא דלעיל ט' ע"א ההוא עני דהוה מחזיר על הפתחי' לא אזדקק לי' ר"פ ע"ש:

5 שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כוחה של צדקה בדרוש אמרתי עפ"י מדרש שכל ההקדשות שהוקדש דהע"ה לבנין בהמ"ק נתן שהע"ה לאוצרת בית ה' ולא לבנין בית המקדש כמבואר בקרא ואמר במדרש שאמר והתרעם על דהע"ה שלא פרנס ת"ח בשני רעבון ע"ש ונ"ל על זה שאלוהו זקניו שהי' יועצי דהע"ה עד היכן כחה של צדקה עד שאתה מחשיבה יותר מבנין בהמ"ק להתרעם על מעשי אביך. והשיב כבר פירש אבא בעצמו קרנו תרום בכבוד פי' כי העושה צדקה קרנו מתרבה כי הקב"ה מברכו ומתעשר יותר ואז עושה צדקה יותר ושוב מתעשר יותר ושוב חוזר ועושה צדקה עוד יותר לפי עשרו שנתגדל נמצא הקרן של המצוה מתרבה והולך יום יום משא"כ בנין בהמ"ק נהי ששכרו ופירותיו רבו כמו רבו מ"מ אין הקרן מתרבה שא"א לבנות יותר מבהמ"ק אחד:

6 עליונים למטה וכו' עיין תוס' דהיינו שמואל קמי' ר' יהודה משום דמיחה בי'. ומכאן הקשיתי בתשובה אחד אש"ס קדושין ל"ג ע"ב שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפי' רב שמואל נמי קאים מקמי' ומאי פסקי' דש"ס דרב יהודה תלמידו לא הי' בעל מעשים טפי מרבו שמואל וחשיב מאביו רב יחזקאל וכמוכח מתוס' דהכא אשר ע"כ משמע כשיטת רמב"ן דמייתי ר"ן שם דלא מצינו חיוב קימה והידור לפני בעל מעשים ע"ש ואין כאן מקומו רק לעורר לב המעיין:

« חידושי חתם סופר על בבא בתרא ט׳ ×¢×´×‘ חידושי חתם סופר על בבא בתרא י״א ×¢×´× »