חידושי חתם סופר על בבא בתרא י״ח

1 דייקא נמי דקתני עלה אם הי' רפת בקר וכו' עתוס' ומהרש"א וכבר כתבתי לעיל דצריך ביאור דהיינו בכל הני דלעיל לאביי דס"ל אפי' שדה העשוי לבורו' לא הוי דבר הניזק מוכן לפניו אע"ג דכל מרא מרפא לארעי' מ"מ מה בכך אין כאן דבר הניזוק שאין בור לפנינו ולאחר שיחפור זה בור שוב אין כאן גירא דילי' כי מה שהפסיד מרא בשעת חפירא כבר עבר. משא"כ הכא בחנות לאחר שיעשה זה אוצרו ויהי' ניזיק מוכן לפנינו. הרי יעשה זה הבל בידים בכל יום לחמם חנותו ולהכניס בהמותיו יום יום לרפת והרי גירי' דילי' אפי' אחר שהניזיק לפנינו ושפיר קמ"ל זהו ק' תוס' דילמא לעולם לא אמרינין דירה שאני ומוכח כאביי והא דלא תנא במשניות הקודמים משום דהכא רבותא קמ"ל. אך י"ל וליטעמיך לו יהי' כדברי אביי נהי שאינו צריך לסלק אח"כ בורו כיון דשוב ליכא גירא דילי' אבל הכא בנחתום ורפת כיון שאחר כבר נעשה. נעשה האוצר הוא מזיקו בכל יום והבל חנותו ורפת בקר בהזיק בידים וגירא דילי' ומי התיר זה וע"כ צ"ל גם לאביי דירה שאני וכ"כ שיטה מקובצת בשם רשב"א וא"כ הדר ה"ל דיקא נמי לרבא באופן דלאביי לא תקשי' מ"ט לא תני לעיל משום דרבותא קמ"ל כמ"ש תוס' ומ"מ לרבא נמי לא תקשי' דעכ"פ מוכח סברא דירה שאני אפי' לאביי וק"ל: כדא' ר"פ בלוקח ה"נ בלוקח הא דלא אמר ר"פ מילתי' אהך פירכא משום דמתני' דחרדל קדים למתני' דאילן כמ"ש התו' לקמן ד"ה סבר ר' יוסי וכו'. ועי"ל דלכאורה הו"מ לשנוי דמשכחת דנטע בהיתר בשדה שאינו עשוי לבורו' בשלמא כל הני פירכא דלעיל לא הו"מ לשנוי בשדה שאינו עשוי לכותל וכן לקמן בשדה שאינו עשוי לדבורי' דעכ"פ יקשה מ"ט נקיט תנא בשדה שאינו עשוי לכך ואיכא כותל או דבורי' לאשמועי' בשדה עשוי לכותל ודבורי' ואע"ג דליכא כותל ודבורי' לא סמך. אבל הכא דקתני ואם אילן קדים שפיר י"ל דהכא קאמר ואם אילן קדים כגון שאין עשוי לבורות וסמך בהיתר ולק"מ ק' ש"ס ולא הוה צריך לר"פ לשנוי בלוקח. אלא לקמן גבי חרדל אך ש"ס בעי לשנוי גם ללישנא קמא דרבא אפי' בשדה שאינו עשוי לבורות לא סמך ע"כ משני בלוקח וכדתי' ר"פ לקמן בחרדל:

2 בלוקח רש"י מפרש כאן ולקמן בחרדל שהמזיק נשאר אצל המוכר ונ"ל דס"ל אי הוה המזיק אצל לוקח אעפ"י שזה מכר לו אילנו מ"מ חוזר וקצצו כשמזיקו דניזקי דילי' לא מזבני' אינשא וסברא זו כ' נמוק"י אלא שלא כ"כ אלא שכבר מזיקו אבל כשמכר לו קודם שמזיקו שוב כשיחפור בור שוב לא יקצוץ אילנו ורש"י ס"ל אפי' כשמכר לו אילנו עדיין לא הי' לו בור לא מכר הזיקו של עצמו ולכשיחפור בור יקצוץ ואע"ג דנמוק"י לא כ"כ אלא בחלון דהוה גירא דילי' בהזיק ראי' ולא באילן ובור היינו משום דקיי"ל כר' יוסי אבל רבנן ה"ה אילן ס"ל לרש"י אפי' לית לי' למוכר בור עדיין מ"מ כשיחפור בור קוצץ אילנו של חלקו וע"כ הוכרח לפרש מה דמוקי בלוקח לאו אאילן קאי אלא אבבא אם בור קדים אם בורו של לוקח קדים לאילן של מוכר קוצץ ונותן דמים ואם אילן של מוכר קדים לא יקצוץ הלוקח אמנם הריב"ן ס"ל לדוחק דלשון בלוקח משמע דקאי אבבא דאילן דמייתי שם והאילן ביד הלוקח ואפ"ה לא יקוץ דאפי' הזיקא מזבנו אינשי ואפשר דמודה הריב"ן דאי כבר הי' בור למוכר דיקוץ אילנו של לוקח וכדעת נמוק"י בחלון הנ"ל והוא שיטת מלחמו' ה' בשמעתין לחלק בין אילן לחרדל ע"ש ולפ"ז לק"מ ק' תוס' אפי' קדים בור נמי וכו' ולהנ"ל לק"מ ומה שהקשה תוס' לפר"ת דפירש טוענן ללוקח י"ל ע"ד הנ"ל דודאי אי אית לי' חזקה לבעל דין עצמו וטוען מכרת לי' או מחלת לי אין חילק בין קדים אילן או קדים בור. אך ללוקח דלא טען בעצמו ואנן טעננין לי' מידי דשכיחי. ע"כ באילן קדים לבור אפשר שזה מכר או מחל לו הזיקא כיון שלא הי' לו אז בור אבל כשכבר הי' לו בור לא שכיחא שימכור הזיקו ליתן לו רשות לזה ליטע אילן המזיק בורו ומידי דלא שכיח לא טעננין ללוקח ולא קשה מידי וקרוב לזה בשיטה מקובצת:

3 לא כי ליכא ירק נמי לא סמיך וכו' הך שינוי וכן הך דלעיל כי ליכא בור נמי לא סמיך וכו' הוה פשיטא לי' דהרי כבר אמר לעיל דייקי נמי וכו' ועיקור ק' המקשן סמך אקו' שני' אימא סיפא אם אילן קדים וכן הכא אימא סיפא ור' יוסי מתיר בחרדל וא"כ יען כי עיקור הק' מכח ותני עלה מפני שיכול לומר לו וכמ"ש במלחמו' לפי גירסות ספרדיות ע"ש וא"כ תו לק"מ ק' תוס' ד"ה דסבר ר' יוסי וכו' למה המתין להבי' משנה זו דמשרה וירק וכו' והא"ש משום דהק' מהבריתא דתני עלה ולא מגופי דמתני' ואע"ג דלעיל הקשה מבריתא דסלע הבא בידים מוקדם לכל המשניות היינו משום דמיירי מבור ומתונתא כמו רישא דמתני' וכעין פלוגתת אביי ורבא ומקשה מבור אבור אבל הכא יש לישב כנ"ל:

4 ואי דלא סמך היכי משכחת לי'. כללא דמסקי' מהך שמעתא לתוס' אליבא דפירש"י הוה ס"ד דלש"ס דגם לרבנן שניהם מזיקי' זה לזה. ונ"ל דעלה כן על דעתו משום קושיות התיו"ט דה"ל לרבנן למיתני' מרחיקי' חרדל מתבואה דמזיק כמבואר במ"ס כלאים דצריך לדחוק דמשום ר"י בר פלוגתיהו נקטו אינהו מילתיהו בדבורי' ובתיו"ט מייתי דוגמא דת"ק נקט משום בר פלוגתיה מ"מ זהו דוחק אבל אי נימא גם לת"ק דתרווי' מזקו אהדדי וא"ש דנקטו דבורי' בחרדל. מ"מ למסקנא לא ס"ל לרבנן כן אלא דבורים לא מזקו לחרדל וא"ל ר' יוסי תרווי' מזקו אהדדי ונ"מ לדידכו דעל המזיק להרחיק א"כ בלוקח שזה סמך בהיתר וזה באיסור י"ל עד שאתה וכו' דרבנן ס"ל על המזיק אע"פ שסמך בהיתר להרחיק כיון דליכא הפ"מ כמו באילן ובגל הדבורי' אינו מזיק. ומ"מ להילכתא קיי"ל כר' יוסי דזה עושה בשלו וזה עושה בשלו אא"כ הוה גירא דילי' ואז אסור לסמוך על המיצר כרבא אם לא בלוקח:

5 ודעת רמב"ן במלחמו' קרוב לזה לדינא אלא דס"ל להס"ד נמי הוה ס"ל לרבנן דדבורי' לא מזקי אלא הוה סד"א דלר' יוסי דבורי' מזקי ולא חרדל ומסיק דלר' יוסי תרווי' מזקי אהדדי ולהלכתא לר' יוסי דקיי"ל כוותי' נהי דתרווי' מזקי מ"מ היזק החרדל לא הוה גירא דילי' והיזק הדבורי' הוה גירא דילי' ואסור לסמוך להמיצר אם לא בלוקח ועדיין לא הי' חרדל אבל אם בשעת מכירה כבר הי' הניזיק מוכן אסור והיינו דאיכא בין חרדל לאילן דלא יקוץ אפי' לרבנן משום שלא הי' עדיין בור ואין צריך לחלק בין הפ"מ למועט ושיטת ר"ח ור"ת דלמסקנא הדרי' מכל הני שינוי ומותר לסמוך על המיצר אפי' בגירא דילי' לבר מבור דכל מרא מרפי לארעא מיד דוק ותשכח דאיכא בין תוס' לרמב"ן הפסיד מועט ודבורי' לתוס' מחמרי' בהפסיד מועט אסור לסמוך בהיתר ולרמב"ן אין חילוק ודבורי' אסור לסמוך למיצר לרמב"ן ומותר לתוס' דלא הוה גירא דילי'. ובין תוס' ורמב"ן ובין ר"ח לר"ת איכא טובא דלדדהו מותר לסמוך למיצר אפי' בגירא דילי' לבר מבור משום כל מרא ומרא: מ"ש תוס' ד"ה וסבר ר' יוסי וכו' וק' לו מה הוצרך לחלק וכו' טעות סופר הוא וצ"ל מה שהוצרוך לחלק בשין פי' שקשה לו הדוחק הזה לחלק בין הפ"מ למועט ולשיטת הרמב"ן הנ"ל לא אתינין לכך. וגם ק' ב' שהקשה למה המתן להבי' המשנה וכו' וכבר ישבתי כיון דעיקו' ק' מבריתא דתני עלה ולא מגופי' דמתניתין גם קושיתו מתוספתא לא קשה כ"כ לשיטת רמב"ן וק"ל: