חידושי חתם סופר על בבא בתרא מ״ב

1 אכלה האב שנה וכו' והבן שנה והלוקח שנה וכן באידך בריתא בפני הבן שנה ובפני הלוקח שנה. לקמן קנ"ו ע"א מבואר דלמכור בנכסי אבי' עד שיהא בן עשרי' וא"כ ע"כ מיירי שהבן כבר הי' גדול י"ח שנה כשאכלה אביו וכאכלה זה בפני אביו באידך בריתא דבחדא גוני איירי כמ"ש רמב"ן. וזה נוטה כדעת רשב"ם לר"ת בתוס' כתובו' י"ז ע"ב. ומ"ש רמב"ן בשמעתין דאפי' בן קטן יכול להחזיק וכ"כ ה"ה ברמב"ם היינו לדינא אבל בריתא ע"כ מיירי בגדול כנ"ל כיון שחזר הבן ומכר בנכסי אביו וצריך שיהי' בן כ'. מיהו משכחת לי' מבן י"ג ואילך עפ"י מה שכ' רשב"ם לעיל ל"ג ע"א שמכרו ב"ד לפרוע חוב ע"ש וא"כ אפשר שהתחיל החזקה בהיותו בן י"א שנה ושוב נתגדל ומכר עפ"י ב"ד. אך לפ"ז לא מיירי בריתות במכירה בעדי' בלי שטר כיון דנמכר בב"ד ועמ"ש תוס' ד"ה ואי ס"ד וכו' וק"ל:

2 ואי ס"ד דלוקח אית לי' קלא וכו' כ' רמב"ן דאפי' ע"י עדים אית לי' קלא דלא גרע ממחאה ע"י עדי' שאינם יכולים לומר לו ועיין מהרש"א ותלי' בפלוגתת תוס' ופוסקי' לעיל ל"ט ע"א ד"ה ר"פ וכו' אי ר"פ ס"ל כשמואל או לא עיי' דהכא נמי ר"פ אמרה. והנה רשב"ם כ' בפשיטות דלא כיש מפורשי' דאם מכר לו גם זו עמהם בפירוש ולאו מילתא היא דסתם משמע שלא פירוש עכ"ל רשב"ם. והטור סי' קמ"ד כ' בפשיטו' בהיפוך דמיירי בפירוש לו שדה זו והאריך בתומי' ע"ש ולפע"ד לרבא לעיל למ"ד ע"א גבי נכסי דבי בר סיסון ע"ש דלרבא יד המוכר על העליונה א"כ ה"נ כשמכר לו סתם כל נכסי אביו אין שדה זו בכלל ולא ה"ל להמחזיק הזה להזהר ונהי דקיי"ל כר"נ מ"מ לרבא ע"כ מוקי בפירוש לו שדה זו דאל"ה פשיטא. וא"כ ה"ה לדינא אפי' פירוש שדה זו הוה חזקה דבהא לא פליגי רבא ור"נ ומוכח כהטור. אלא לכאורה אין הכרח דהא לרבא מצי לשנויי כאן בעדי' כאן בשטר כמ"ש תוס'. נמצא לרמב"ן דלא הו"מ לשנויי הכי מוכח כהטור: ולחד שינויי תי' רמב"ן דלהכי לא מיתוקי' בעדי' משום דהני בריתו' בהדדי מיתני' ולא מיתוקם רישא בשטר וסיפא בעדי'. וצ"ל עכשיו דמשני במוכר שדותם סתם שפיר מיתוקמא רישא וסיפא בסתם. דבשלמא ברישא שהמחזיק מכר כל שדה אבותיו סתם והמערער כבר ראה שאכלו אחרי' חילו ב' שנים זא"ז ובשנה ג' אוכל זה הלוקח שלקח שדה אבותיו של זה ה"ל לחוש ולחקור אם לא ע"י מכירת נכסי אבותיו ושטרו של זה הוא אוכל וה"ל למחו' אפי' לא פירוש לו שדה זו בהדי' מ"מ כיון שרואה שאוכל פירות שדה שלו מה שכבר אכלוהו האב והבן ב' שנים והוא בא מכחם ה"ל למחו'. משא"כ בסיפא נהפך הוא שהמחזיק לא ה"ל לזהר בשטרו מפני מכירת המערער על שדה אבותיו כי לא עלה על דעתו מעולם שימכור זה מה שאינו שלו והרי הוא היושב בתוך הקרקע ואוכל פירותי' בשופי בלי מוחה והחילוק מובן ותמהתי על אריכו' דברי' התומי' בזה:

3 מתניתי' האומנין והשותפי' והאפטרופי' ואח"כ והאריסי' כן גי' רשב"ם ונקיט אומני' ושותפי' ואפוטרופי' גבי אהדדי משום דתלתהון שייכי בין בחזקת ג' שנים דקרקע ובין בחזקת תפיסת יד דמטלטלי' משא"כ אריסין לא שייך אלא בקרקע ועיין תוס' לקמן מ"ז ע"ב ד"ה ומעמידין וכו'. ורמב"ם מייתי דין אומן במטלטלי' פ"ט מטוען. ואומן קרקע בפי"ג וסידר אומן ואח"כ אריס דדמי לאומן קרקע ואח"כ אפטרופי' ונקיט שותפי' בסוף מפני שאין דין כל השותפי' שוין בשמעתין. ובשיטה מקובצת משמע דהראשוני' לא גרסי במשנתינו אלא אריסי' ואפטרופין. ואבוה דשמואל ולוי הוסיפו בבריתא שלהם על משנתינו שותפי' וכ"ש אומן ושמואל הוסיף אומן אבל שותף יש לו חזקה והיינו דכ' רשב"ם שרבנו גרשם גרס במשנתינו שותפי' ושמואל הוסיף אומן:

4 אבוה דשמואל ולוי תני שותף וכו' בקרקע י"ל הסברא כך השתא שותף שבודאי אין לו בו אלא החצי ואפ"ה אכלה כלה והי' לנו לומר יש לו חזקה כדלקמן מ"ז ע"ב עד השתא פלגא והשתא כולה ואפ"ה אין לו חזקה. מכ"ש אומן שיש לומר שכולו בתורת אומנו' ירד לתוך הקרקע. וכ"כ סברא זו בשיטה מקובצת. אך רשב"ם פי' לענין מטלטלי' דצריך לומר השתא שותף דודאי יש לו חלק בחצי הכלי ומה שבידו הוא שלו וא"א להוציאו מידו דהרי באמת עכ"פ פלגא שלו הוא ואפ"ה אמרי' אידך פלגא לחברו. מכש"כ אומן שיש לומר שאין בו כלום ונוציאנו מידו. ובזה ניחא לי דלא פריך ש"ס בעלמא דשמואל אדשמואל דקאמר מחזיקי' זע"ז והכא קאמר כיורד ברשו' דמי. וי"ל דהו"מ למימר הא דמחזיקי' במטלטלי' והא דכיורד ברשות בקרקע כיון שאין הטעמי' דקרקע ומטלעלי' שוים ליכא למירמא אהדדי. אבל השתא דתני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה ואי ס"ד שותף דקרקע יש לו חזקה ה"ל למיתני גם שותף אע"כ כל שותף אין לו חזקה משו"ה רמי אהדדי:

5 שותף אין לו חזקה הא דלא פריך כדלקמן מ"ו ע"ב עד השתא פלגא והשתא כולה משום דפשיטא לש"ס דסתם שותפי' הם השותפי' כך לעולם בכל עניניהם. ואין עומד לחלוק לעולם וזה אוכל כמה שנים וזה אח"כ כמוהו. אבל אריס א"א להאכילו כל כך שנים דלמא יסלקנו בשנה האחרת או האריס יסלק עצמו מעבודת השדה משו"ה פריך ומוקי לי' באריסי בתי אבו' שאינו מסתלק לעולם:

6 כיורד ברשות דמי הקשיתי דלמא בשבח המגיע לכתפי' עמהרש"א והכוונה דאריס בתי אבו' תנן במתני' ותלי תני' בדתני' וכן נמי שנוטל בשבח המגיע לכתפי' סמך שמואל כיורד ברשות דאתמר בב"מ משמי' דרב ושמואל. אבל אריס שאינו בתי אבו' לא תני בשום מקום. משו"ה הקשו תוס' דלמא בשבח המגיע לכתפי'. מיהו למ"ש תוס' לקמן במסקנתם דהיורד ברשות דב"מ אינו נוטל אלא כקבלן ושותף נוטל כאריס ממש ובשבח המגיע לכתפים ודין זה עדיין לא נשמע בשום מקום א"כ ע"כ עיקור דברי שמואל לומר דאין לו חזקה כמו אריס דתנן במתני'. ומדשני בלישני' כיורד ברשו' רמוז אגב אורחי' דין שבח המגיע לכתפי'. אע"ג דלא תני לי' בשום מקום ויותר לפמ"ש רמב"ן בכוונת רשב"ם דנוטל בפירות גמורי' יותר מאריסי העיר ע"ש וזה דין חדש בודאי:

7 הא והא דנחית לכולי' י"ל רבינא ס"ל כדלעיל י"ג ע"ב הא דרב יהודה דשמואל הוא וכו'. דס"ל לשמואל אית דינא דגוד או איגוד בשדה שאין בו דין חלוקה ומשו"ה כיון דאכל כולי' אמרי' מסתמא זבני' מיני' ואמר לי' גוד או איגוד דהא בשמעתין רמי לי' לרב יהודה אדשמואל רבי'. ומהתמיה דלא תירץ רב יהודה בעצמו כדתירץ רבינא אליבי' ודחיק לחלק בין כולי' לפלגא דאיכא סברא להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מסיימא והוא דוחק. ואולי משום דשותפי' שקנו מעיקרא ע"ד שותפי' לית דינא דגוד או איגוד עמ"ש הרא"ש פ"ק סי' נ"א ע"ש. ומלשון תוס' הרא"ש בשיטה מקובצת משמע דלמסקנא לא איירי שמואל אלא משבח המגיע לכתפי' ולא מחזקה וכק' תוס'. וי"ל היינו ר"נ לשיטתו דלית דינא דגוד או איגוד ע"כ מוקי לדשמואל במילי אחרינא בשבח המגיע לכתפי' וק"ל: